ארבע קושיות

מעל המדיניות וההתנהגות הישראלית מאז פרוץ המהומות מרחפים כמה סימני שאלה

קובי ניב, מעריב, 12.10.00

 

1. למה אנחנו לא מסוגלים לראות את הפלשתינים כבני-אדם?

דוגמה אחת: ביום חמישי שעבר ראיינה אילנה דיין - עיתונאית מנוסה, משכילה ונאורה - בגלי צה"ל את ג'מאל דורא, אביו של הילד שנורה למוות על ידי חיילי צה"ל לעיני מצלמות הטלוויזיה. הראיון עם האב הפצוע התבצע בעברית והיה ארוך מאוד, כשבמהלכו פרץ האב בבכי ולא יכול היה להמשיך לדבר. אז עברה דיין לראיין קצין בכיר בצה"ל על המקרה, ואחר-כך שבה לדבר עם האב, ואף איחלה לו בסיום "תהיה בריא". רק דבר אחד לא עשתה אילנה דיין במהלך כל השיחה המשודרת הארוכה הזאת - היא לא הביעה באוזני האב את השתתפותה בצערו על מות בנו. האם היתה דיין נוהגת כך לו היה האב יהודי?

 

2. למה להם אסור מה שלנו מותר?

מדינת ישראל הדמוקרטית חטפה בשנים האחרונות עשרות אזרחים (ולא חיילים) לבנונים, ומחזיקה אותם ללא משפט - באישור בית הדין הגבוה לצדק - במשך עשרות שנים כבני ערובה וכקלפי מיקוח להחזרת שבויים ואסירים. מדוע, אם כך, אסור לאירגון גרילה עוין, ואפילו למדינה ריבונית אחרת כלבנון, לחטוף חיילים ישראלים בדיוק לאותה מטרה?

 

3. למה משטרת ישראל יורה והורגת רק מפגינים ערבי ם?

עכשיו זה כבר ברור וגלוי: אפילו כשפורעים יהודים מתנפלים על אזרחים ערבים, גם אז יורה משטרת ישראל והורגת רק ערבים. האם בכדורי הגומי יש איזה שבב מתוחכם שגורם להם להרוג רק ערבים? או שמא משהו במבנה הביולוגי של הערבים גורם רק להם למות מכדורי גומי? או שאולי משהו אצל היהודים הישראלים הוא שמביא להבדלה הגזענית הזאת, שבה העונש על התפרעות הוא מעצר ליהודים ומוות לערבים?

 

4. למה אנחנו מבינים רק כוח?

מדינת ישראל מבינה רק כוח, וחוזרת ומוכיחה את זה שוב ושוב ושוב. כל מה שסרבנו לעשות מתוך חוכמה ונדיבות כשהיינו או כשחשבנו שאנחנו חזקים, עשינו בסופו של דבר, בתנאים גרועים יותר, לאחר שחטפנו מכות. החזרנו את כל סיני למצרים רק לאחר שהפסדנו במלחמת יום הכיפורים. היכרנו באש"ף ובפלשתינים רק לאחר שהותשנו באינתיפאדה. נסוגונו מלבנון רק לאחר שהחיזבאללה הקיז שם את דמנו. פינינו את קבר יוסף רק לאחר שהפלשתינים צרו עליו והרגו בחיילינו שם פעמיים. נשחרר את עובייד ואת דיראני ואת כל החטופים הלבנונים, ועוד נוסיף עליהם כמה עשרות אסירים פלשתינים, רק לאחר שהחיזבאללה חטף לנו חיילים. האומנם זה חייב להיות כך ואי אפשר אחרת?