אנחנו כבר על המפה, להם עדיין אין מדינה

לביא קלין חיפה, הארץ, 24.12.00

 

שלושה חודשים כמעט מלאו לאינתיפאדה הנוכחית והנפש אינה יודעת רגע מנוחה. ילדים ומבוגרים איבדו גפיים, אנו קורבנות של מלחמת העצמאות. לא שלנו: של הפלשתינאים.

 

אי אפשר לדכא מלחמת עצמאות. ירי הטילים והפגזים רק מוסיף דלק למדורת האינתיפאדה. ביומני החדשות אנו צופים בהתנגדות אמיצה של אוכלוסייה ההודפת בידיה את קני הרובים המכוונים מולה. אין מתכון מוצלח יותר להשגת עצמאות משילוב של צדק, זעם ושנאה. כך שיחרר משה את עמנו מעריצותו של פרעה. כך זכו השחורים להכרה בזכויותיהם האזרחיות בארה"ב. כך הסתיים שלטונו של האדם הלבן באלג'יריה, ברודזיה ובדרום אפריקה.

 

הבה נודה: לא חסר לנו מאומה. אנחנו על המפה מ-1948, ומאז עשינו כברת דרך עצומה. קלטנו מיליוני עולים, הקמנו צבא שאין דוגמתו, זכינו באליפות אסיה בשחייה ובאליפות אירופה בכדורסל, הגענו למקום ראשון באירוויזיון, וזקפנו לזכותנו מיס עולם אחת. השתלנו לבבות, כבדים ומוח עצם. יש לנו כבלים, אינטרנט מהיר ושידורי לוויין.

 

אז איפה טעינו? ביהירות. אותו אומץ לב יהיר אשר הביא את הישגינו ממיט עלינו אסון בימים אלה. קומץ קטן ויהיר ביותר של עם ישראל, שישב בבטחה על אדמתו בגבולות הקו הירוק, סבר כי לנצח יישב בבטחה גם על אדמה שאיננה שלו. היהודי נהפך לקלגס. חיילים ישראלים נשלחים לירות כדורים מצופים גומי וגז מדמיע על אוכלוסייה אזרחית. ומה יקרה אם יחליטו עשרות אלפי פלשתינאים לצעוד אל ירושלים? האם נקצור אותם בהמוניהם, כפי שעשו הבריטים בהודו?

 

עוד אפשר להציל חיים ולמנוע קטיעות גפיים. תנו להם מדינה, זו שהם כבר מתגוררים בה ממילא. אפשרו להם להתפתח, ולהגיע להישגים כמו שלנו. מדינה עצמאית המממשת הישגים חברתיים וכלכליים אינה מעונינת עוד להילחם. תנו להם מדינה ואל תכפו עליה אלא את המוסכמות הבינלאומיות המתחייבות כדי להבטיח שלום וביטחון לשני הצדדים.