אדם באשר הוא אדם

הרב אברהם דוידוביץ ראש פינה, הארץ, 18.10.00

 

מרוב עיסוק באחדות בינינו נשכחה חובת הריסון העצמי ביחסים שבינינו, היהודים, לזרים החיים עמנו. ללא דיון יהודי בצורך זה, לא רק שלא נהיה מאוחדים, אלא נפסיק להיות "עם יהודי".

 

בבסיס אמונתה של היהדות עומדת אמירה בעלת עוצמה אדירה מתחילת ספר בראשית: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו" (בראשית פרק א' כ"ז). אדם, באשר הוא אדם, ללא הבדל דת ומין, הוא על פי היהדות צלמו של אלוקים.

 

עוצמתו של האדם כה גדולה, שיכול הוא בתנאים מסוימים להיהפך לשטן או לחיית אדם. אבל בבסיס ייעודו על האדם להיות צלם אלוקים היוצר, ולא לוקח, חיי אדם. מכאן, שרצח או פגיעה במי שאינו יהודי בידי פורעים יהודים משמעותם בריחה מכל מה שמכיל בתוכו השם "יהודי".

 

התלמוד (בבלי, ביצה ל"ב ב') נותן סימן לאבחון יהודי - "כל המרחם על הבריות (ולאו דווקא יהודי) ידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות - ידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו". רצח ופגיעה באדם אחר רק משום שאינו בן דתך, לא רק שאינו מסימני היהודי, הוא היפוכו הגמור של היהודי. רבי חיים ויטאל, גדול תלמידיו של האר"י ז"ל (שערי קדושה א, ה) ומוסר תורתו, כבר כתב: "יאהב כל הבריות, אפילו נכרים".

 

משמעות הבחירה "אתה בחרתנו מכל העמים" היא ייעוד - להיות נושא הלפיד של ערך קדושת החיים באשר הם וריסונם של רגשות אחרים. איני פציפיסט ואיני מאמין בהושטת הלחי השנייה למי שמכה על הראשונה. אך אני מאמין שכתושב במדינת ישראל הדמוקרטית והיהודית, עלי לבטוח במוסדות המדינה ולאפשר להם להגן על חיי כאן וכן על חיי הזרים במדינת ישראל.