עד שיבוא ראש שב"כ לשעבר

על הישראלים להקשיב לציבור הפלשתיני ולהבין, שהוא מאוחד סביב ההתנגדות הנחרצת לכל פתרון שישאיר את המתנחלים בקרבו

מאת עמירה הס, הארץ, 13.12.00

 

זוהי כנראה גזירת גורל: לפלשתינאים, לניתוח המצב שלהם ולאזהרותיהם לא מקשיבים אצלנו, בישראל. מקשיבים לאזהרות ולתיאור המצב ככיבוש - פשוטו כמשמעו - כשאלה באים מפי ראש השב"כ לשעבר עמי איילון.

מי שניסה לדווח לתקשורת הישראלית מהשטח, ולא מפי דובר צה"ל, על התנהגות צה"ל, נתקל בהאשמות ובנאצות. מחנה השלום הישראלי, המגדיר את עצמו ציוני, נתקף אלם: גם הוא הקשיב לדובר צה"ל ולרמטכ"לים יותר משהקשיב לפלשתינאים, ולכן איחר את הרכבת בהשמעת אזעקה מוסרית בזמן.

זה לא היה נורא, לולא היה מדובר באובדן חיים ובהטלת נכות לצמיתות. זה לא היה נורא, לולא עבד אותו כלל טיפשי גם ברמות אחרות של הסכסוך הישראלי-הפלשתיני, ובייחוד בשאלת ההתנחלויות.

אנו נכנסים עתה לעונת בחירות חדשה. בעונה זו מחנה השלום הישראלי יתמוך ברובו באהוד ברק ויסתמך על "נדיבותו" בקמפ דייוויד, שאותה ערפאת דחה. אחוזי הנדיבות הזאת היו שונים מפרשן לפרשן: יש שדיברו על 5% בלבד משטח הגדה שהפלשתינאים התבקשו לוותר עליהם, ויש שהזכירו 9% ויותר.

ג'ף ארונסון, חוקר של מדיניות ההתנחלות הישראלית ב"מוסד לשלום במזרח התיכון", שמושבו בוואשינגטון, נותן דוגמה לתעתוע שבזריקת אחוזים כסימן לנדיבות. ערי המטרופולין של ארה"ב, שקובעות במידה רבה את אופיה וחיוניות לקיומה, תופסות לא יותר מ-4% משטחה. נהר המיסיסיפי תופס 2% מהשטח - אבל ארה"ב לא תהיה אותה מדינה בלעדיו. תוכניות האב של כל ההתנחלויות בגדה תופסות כ-8% או 9% משטח הגדה. השטח הבנוי: בין 1% ל-2%. גם תוכניות המתאר של כל היישובים הפלשתיניים מקיפות 8% משטח הגדה. כלומר: שוויון בשטח המתוכנן בין כ-200 אלף המתנחלים בגדה (בלי ירושלים המזרחית) לבין כשני מיליוני פלשתינאים.

גם אם יקוצצו "%3" משטח תוכניות המתאר הנדיבות של ההתנחלויות - עדיין לא משתנה העובדה, שרוב ההתנחלויות, שלפי התחזיות הנדיבות יישארו על כנן, ממוקמות בשטח אסטרטגי וחיוני מאין כמוהו למרקם של הגדה המערבית. למשל: ההתנחלות הגדולה והקונסנסואלית ביותר - מעלה אדומים. זו ההתנחלות המבתרת את הגדה לשניים, וכל אקרובטיקה של כבישים ומנהרות לא תשנה עובדה זו.

"אחוזי הנדיבות" של קמפ דייוויד לא פירטו לגמרי מי ישלוט בכבישים העוקפים. אם "הנדיבות הישראלית" תשאיר רק את מעלה אדומים ואריאל וגוש עציון - בכבישים אליהן יוצבו חיילים ישראלים. האם יכול מישהו להניח, שפלשתינאי יוכל לראות את עצמו עצמאי במדינתו כשנסיעה פשוטה לעבודה או למשפחה תהיה כרוכה במעבר יום יומי ליד חייל זר?

יותר מכל, אינתיפאדת "אל-אקצא" מוכיחה את עצמה כהתקוממות נגד ההתנחלויות ונגד האשליה הישראלית, שהפלשתינאים יסכימו למציאות שבה "מדינתם העצמאית" תהיה חתוכה באמצעה ובצדדיה על ידי "גושי התנחלויות".

הציבור הפלשתיני מוכן להמשיך ולשאת את צעדי הנקמה והענישה הקולקטיוויים של צה"ל על כל פגיעה במתנחל, או בחייל שנמצא בשטח כדי להגן על המתנחל. כי הציבור הפלשתיני מאוחד סביב ההתנגדות הנחרצת לכל פתרון שישאיר את המתנחלים בקרבו. את ההתנגדות הזאת הוא אינו מכוון רק נגד ישראל, אלא גם נגד יאסר ערפאת ובכירי הרשות, שהיו מוכנים לבלוע את ההתנחלויות בפתרון קבע.

מן הסתם, לא האבנים ולא ההצהרות הפלשתיניות יעזרו. נזדקק לעוד כמה שנים מדממות כדי שיבוא רמטכ"ל לשעבר או ראש שב"כ לשעבר, כדה-גול בשעתו, ויגיד את הבלתי נמנע: סליחה, יושבי מעלה אדומים. טעינו כשעודדנו אתכם לעבור לפה וכשחשבנו שהפלשתינאים יבלעו את הקיום האפרטהיידי הזה לנצח. סליחה, יושבי גבעת זאב. יהיה עלינו למצוא לכם בתים עם גינות במקום אחר, במדינת ישראל הריבונית. או, לחלופין, נאפשר לתושבי רמאללה ואבו דיס, למשל, לעבור לרמת אביב ולבנות עיר בטנטורה.