בעיה של זהות

 

דני רשף, מושב חוסן, 9.2.05

 

שבוע מדיני סוער עבר על מדינת ישראל מביקור קונדוליסה רייס מזכירת החוץ של ארה"ב ועד פסגת שארם. המילים כמו חזרו על עצמם – שלום, שתי מדיניות, דמוקרטיה, דף חדש. רק אזכור אחד חסר 'מדינה יהודית דמוקרטית'.

 

אחרי שנשיא ארה"ב עצמו, ג'ורג' בוש, טרח ואמר, בפסגת עקבה ב-4/06/2003 בנוכחות המלך עבדאללה וראש הממשלה הפלשתיני דאז אבו מאזן 'אמריקה מחויבת היום לביטחונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית'. אחרי שהמועמד לנשיאות בבחירות האחרונות בארה"ב ג'ון קרי  חזר והדגיש מספר פעמים בראיונותיו בתקשורת שכל פיתרון לסכסוך במזה"ת חייב להביא בחשבון את זכותה של ישראל להתקיים 'כמדינה יהודית' חזרנו לשכוח את המטרה, חזרנו, דווקא אנחנו כאן בישראל, להתעלם מהסיבה האמיתית לסכסוך עם שכננו. 'מדינה יהודית דמוקרטית'.

 

בשנות החמישים והשישים טבעה רק"ח היהודית-ערבית את הסיסמה 'שתי מדינות לשתי עמים'.  סיסמה שמכירה בזכותו של העם היהודי למדינה. האמרה הזו הקדימה את זמנה מפני שהעולם לא הכיר אז בכך שיש עם פלשתיני וראה מולו בעיה של פליטים מנוצלת בציניות על ידי העולם הערבי.  יאסר ערפאת, להבדיל, השתמש מאז אוסלו במושג חדש. 'שתי  מדינות החיות בשלום זו לצד זו'. מבחינתו לא היה לעם היהודי כל זכות למדינה בכלל ובפרט לא על שטחי המולדת הפלשתינית. למדינת ישראל מעוקרת מזהותה הלאומית, מוצפת בפליטים השבים למולדתם ממילא אין תוחלת חיים כמדינה עצמאית וסופה הוא שאלה של זמן קצר ביותר.

 

בטפטוף בלתי פוסק מחדירים הפלשתינים באזכור בלתי פוסק, על ידי כל הדוברים מטעמם שפתרון לסכסוך בלתי אפשרי ללא פתרון בעיית הפליטים והמחיר המדיני והכלכלי לכל פתרון שכזה עולה כל הזמן. כבר הנשיא קלינטון בהצעותיו האחרונות בשיחות טבה בינואר 2001 הציע לגייס קרן בין לאומית של 40 מיליארד דולר לפתרון הבעיה. סכום שהיה יכול להציל את כל אפריקה, לפתור את בעיות הפליטים בבלקן ואפגניסטן ביחד ועוד להשאיר עודף עצום לשיקום קשמיר ההודית והפקיסטנית ביחד.

 

במקביל מציפים דובריה ופרשניה של ישראל את הציבור בישראל בדברי פרשנות על החברה הפלשתינית. מה הם צריכים לעשות ומה לא, איזו מחוות כדאי, האם זה טוב או רע לטרור ומתי נאכל חומוס ברמאללה. הכל ממילא בערבון מוגבל מאד. אבל מעטים מדובריה של ישראל מתמקדים בעיקר. ישראל לא מאזכרת, מטפטפת, מתעקשת וטוענת על ידי כל דובר, מעל כל במה, בכל פורום שלעם היהודי זכות למדינה משלו. שכל פתרון לסכסוך אפשרי רק בתנאי שהוא מבטיח ללא ערעור את זהותנו כמדינה יהודית דמוקרטית.

 

אפשר אולי לסלוח לקונדוליסה רייס שלא התמקדה בנקודה ומחזרה את חזונו המטעה של יאסר ערפאת 'שתי מדינות החיות בשלום זו לצד זו' בתוספת המילה 'דמוקרטיות' בהצהרות שנתנה  בבואה לארץ לפני שבוע. קשה להבין שדוברים ישראלים לא חוזרים ומאזכרים בעקשנות שכל המלחמות עד כה, כל התקוות לעתיד כולם נועדו רק למטרה 'יהודית דמוקרטית'.

 

הרי כל תהליך מול הפלשתינים סופו שיגיע לרגע האמת. לרגע שבו ברור על מה הוויכוח בדיוק. מוטב שכל העולם וגם שכננו הפלשתינים ידעו היום ועכשיו היכן גבול הוויתורים, היכן גבול התקוות והיכן נעמדת זכות הקיום מול שאיפות השלום של כולנו.

 

כמו שכל ילד פלשתיני משנן את 'זכות השיבה'. כך צריך כל ילד יהודי בישראל לשנן 'יהודית דמוקרטית'. כדי שאחרי זמן ידע כל העולם שאין רק בעיית פליטים פלשתינית שיש לפתור יש גם בעיית נגד כבדה לא פחות, זהותנו הלאומית כמדינה 'יהודית דמוקרטית'.