דו"ח ועדת אור – התקציר

 

הארץ, 2.9.03

 

הממשלות לדורותיהן כשלו בחוסר התמודדות מעמיקה ומקיפה עם הבעיות הקשות שמעמיד קיום מיעוט גדול של ערבים בתוך המדינה היהודית

 

תמצית דו"ח ועדת אור, ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000.

 

באוקטובר 2000 רעדה הארץ

באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו במגזר הערבי שבתחומי המדינה בחלקו הראשון של חודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים, בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים היתה גבוהה ביותר. כנגד אנשי כוחות הביטחון, ואף כנגד אזרחים.

ועדת אור בבית המשפט העליון לאחר פרסום

הדו"ח, אתמול. במרכז השופט תיאודור אור. מימין

השופט האשם חטיב ומשמאל פרופ' שמעון שמיר

תצלום: אלון רון

 

במספר קטן של מקרים נעשו ניסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים, במטרה להתקיפם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים, והתנועה ליישובים יהודיים שונים שובשה קשות, ולעתים אף נותקה, לפרקי זמן ארוכים. במספר ניכר של מקרים, אופיינו התוקפנות והאלימות בנחישות רבה ונמשכו פרקי זמן ארוכים. המשטרה פעלה להחזרת הסדר ועשתה שימוש באמצעים שונים לפיזור המון. כתוצאה משימוש באמצעים אלה, אשר כללו ירי של כדורי גומי, ובמקרים מסוימים גם ירי אש חיה, נהרגו אזרחים ערבים ונפצעו רבים אחרים. בגל השני של האירועים, התרחשו במקומות שונים התפרעויות של יהודים נגד ערבים, שבאו כמעשי תגובה לאירועים.

 

שילוב חסר תקדים

המהומות בתחומי המדינה התלכדו עם מהומות קשות שהתרחשו בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. אישי ציבור בולטים במגזר הערבי הצביעו על כך שהעובדה הזאת אינה מקרית, והיא משקפת אינטראקציה בין הפלסטינים שבתחומי הקו הירוק לבין הפלסטינים שמעבר לו. אף שילוב זה של האירועים הינו חסר תקדים.

 

תסיסה מתמשכת ורדיקליזציה

האירועים, אופיים החריג ותוצאותיהם החמורות היו תולדה של גורמי עומק, אשר יצרו מצב נפיץ בקרב הציבור הערבי בישראל. המדינה וממשלותיה לדורותיהן כשלו בחוסר התמודדות מעמיקה ומקיפה עם הבעיות הקשות שמעמיד קיום מיעוט גדול של ערבים בתוך המדינה היהודית. הטיפול הממשלתי במגזר הערבי התאפיין ברובו בהזנחה ובקיפוח. בד בבד, לא נעשה די על מנת לאכוף את החוק במגזר הערבי, ותופעות בלתי חוקיות ובלתי רצויות השתרשו במגזר זה.

 

כתוצאה מכך ומתהליכים נוספים, שררה במגזר הערבי מצוקה קשה בתחומים שונים. מצוקה זו ניכרה, בין היתר, בתופעות של עוני, אבטלה, מחסור בקרקעות, בעיות קשות במערכת החינוך וליקויים מהותיים בתחום התשתית. כל אלה עוררו תסיסה מתמשכת, אשר גברה לקראת אוקטובר 2000.

 

גורם שני הוא תהליכי הרדיקליזציה האידיאולוגית-פוליטית במגזר הערבי. תהליכים אלה מצאו את ביטויים, בין היתר, בגילויים שונים של הזדהות ואף תמיכה, במאבק הפלסטינים מול מדינת ישראל. תהליך הרדיקליזציה היה קשור גם להתחזקותה של הפוליטיקה האיסלאמית בישראל בתקופה שקדמה לאירועים.

 

התנגשויות אלימות במתכונת קבועה

לגורם העומק הזה לאירועים ולעוצמתם תרמה התנהלות הנהגת המגזר הערבי. זו לא השכילה לתחום את תביעותיו של המיעוט הערבי לאפיקים דמוקרטיים לגיטימיים בלבד. היא לא השכילה להבין, שהתפרעויות אלימות, חסימות צירים והזדהות עם פעילות מזוינת כנגד המדינה ואזרחיה, מהוות איום על אזרחי המדינה היהודים ופוגעות קשה במרקם העדין של יחסי יהודים וערבים במדינה. בתוך כך, החלה נוצרת תבנית של איום באלימות קשה ושל שימוש באלימות לצורך השגת מטרות שונות.

 

לקראת שנת 2000 ובמהלכה ניתן היה לזהות עלייה ניכרת בתכיפות ההתנגשויות עם המשטרה ובעוצמתן. למרות שהגלישה מהפגנות מסודרות להתפרעויות בלתי-מרוסנות שבה ונשנתה בעקביות, לא נקטה ההנהגה הערבית אמצעים כדי למנוע את ההידרדרות לאלימות, ולא הזהירה מפני הפרת החוק בהפגנות ובעצרות שיזמה. זאת ועוד, בימים שלאחר כל אירוע נהגו אנשי ציבור, במאמריהם ובנאומיהם, להרעיף שבחים על פעולות המחאה, ובכללן פעולות אלימות.

 

היעדר הכשרה והצטיידות

לאורך התקופה שהובילה לאירועי אוקטובר 2000, הלכה ובשלה ההבנה, כי תהליכים אלה עלולים לגרום למהומות קשות ורחבות היקף. אף כי המשטרה הבינה זאת וביצעה פעולות שונות על מנת לקדם אפשרות כזאת, הרי שראשיה, והדרג המדיני, כשלו כשלא נערכו כראוי לאפשרות של פרוץ מהומות נרחבות. הכשל התבטא בהיעדר מדיניות ברורה לטיפול באירועים אלה במהלך שתי היממות הראשונות, הקריטיות. הוא התבטא בהיעדר הכשרה מספקת. בהיעדר הצטיידות מספקת של המשטרה באמצעים מתאימים לפיזור הפרות סדר. הוא התבטא בהטלת מרכז הכובד של הטיפול המשטרתי בהפרות סדר על אמצעי בעייתי ביותר, גלילוני גומי. בתוך כך, לא נעשה די כדי להטמיע את הצורך להימנע ככל האפשר מפגיעות בגוף ובנפש של אזרחים, גם אזרחים מפרי סדר.

ביקור שרון בהר הבית

 

שורה של מעשים ומחדלים בסמוך לאירועים ובמהלכם, חברו כדי לממש את הפוטנציאל הנפיץ אשר הלך והתעצם עם הזמן. ביקורו של אריאל שרון על הר הבית. יום לאחר מכן התרחשו במקום הפרות סדר חמורות, אשר במהלך פיזורן בידי המשטרה נהרגו אחדים ונפצעו רבים. על רקע זה החלו בשטחי יהודה ושומרון מהומות קשות. ועדת המעקב של ערביי ישראל בחרה, במצב רגיש זה, להוציא את ההמונים לרחובות. אל מול רקע זה, ולנוכח הידוע על התהליכים המתמשכים ועל האירועים הקשים שהתרחשו במהלך שנת 2000, כשלו המשטרה והאחראים עליה, בדרג הפיקודי והמדיני, בכך שלא הורו על היערכות מתאימה של המשטרה לקראת ה-1.10.00. התוצאה היתה, שבמקומות רבים החלו הפרות סדר בלא תגובה כלל, ובמקומות אחרים, לא היו מסוגלים כוחות המשטרה שבמקום להתמודד כהלכה עם המהומות. עד שהתעשתה המשטרה, צברו האירועים תאוצה והחלו להיגרם פגיעות בנפש, אשר הוסיפו לתבערה. רק לאחר יום דמים קשה, ביום 2.10.00, נחלצו הממשלה וגורמים אחראים במנהיגות המגזר הערבי כדי לפעול על מנת להביא למיתון האירועים ולהפסקתם. גם לאחר שלב זה לא נפסקו האירועים הקשים מיד, וחמישה אזרחים נהרגו בהפרות סדר שהתרחשו בימים שאחרי 2.10.00. עם זאת, אופיים החריג של האירועים התמתן ושכך, ובהדרגה שב הסדר.

 

אהוד ברק

חלק מפרטי האזהרה שנשלחה למר ברק הוכח. הוועדה מצאה, כי הוכח, שמר ברק לא היה ער וקשוב במידה הנדרשת, בהיותו ראש ממשלת ישראל, לתהליכים המתרחשים בחברה הערבית בישראל, אשר יצרו בתקופת כהונתו חשש ממשי לפריצת מהומות בהיקף נרחב. מחדל זה התבטא בכך שלא שעה לפניות והמלצות לקיים דיון כלל מערכתי בנושא, ובפועל לא קיים דיון כזה. הוכח שמר ברק לא נתן דעתו באופן מספק לצורך בהיערכות הולמת של משטרת ישראל לקראת התפרצות מהומות כאמור, וכי בכך נמנע מלתת את דעתו במידה הנדרשת לנושא שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל, ולשלום אזרחיה. עוד הוכח, כי ביומיים הראשונים של האירועים לא נקט מר ברק פעולות מספיקות למניעת שימוש באמצעים קטלניים על ידי המשטרה או להגבלתו. הוכח גם, כי מר ברק לא קיים את חובתו, בכך שנמנע מלדרוש מן המשטרה או מן הממונים על פעולתה דיווח קונקרטי, מלא ומפורט, בכל ההקדם, על אופן פעולתה של המשטרה באירועים ספציפיים בהם נהרגו אזרחים או נפגעו קשה.

 

לעומת זאת, לא הוכח הנטען כלפי מר ברק, כי נתן הנחיה, לקראת יום 2.10.00, לפתוח צירי תנועה בכל האמצעים, דהיינו בכל מחיר. לגבי עניין זה נקבע, כי מר ברק הנחה את כוחות הביטחון לפתוח את כביש ואדי עארה באותו יום, אף כי היו צפויות במקום הלוויות בהן היו אמורים להשתתף רבבות. הוא אף הנחה את כוחות הביטחון לגלות נחישות בשמירת הציר האמור, וצירים נוספים, פתוחים לתנועה. נקבע כי הנחיה זו לא היתה בלתי סבירה, בנסיבות העניין, במידה המצדיקה ביקורת על מר ברק. נקבע גם, כי השימוש בצלפים ביום 2.10.00, בצומת אום אל-פחם חרג מן ההנחיה שניתנה, וכי מר ברק לא צפה אותו.

 

לא הוכחה טענה נוספת כלפי מר ברק, לפיה לא נתן דעתו במידה מספקת, בימים 1.10.00 ו-2.10.00, לאירועים המתרחשים בתחומי המדינה, גם לאחר שנודע לו על חומרתם של האירועים ביום 1.10.00, על הרוג באותו יום ועל הסלמה צפויה ביום המחרת בעקבות כך. באופן דומה נקבע, כי לא הוכח המיוחס למר ברק ואשר לפיו לא עשה די כדי להביא להרגעת הרוחות והאירועים במהלך התרחשותם, בכך שנמנע מלהיפגש עם מנהיגות ערביי ישראל עד ליום 3.10.00.

 

הוועדה החליטה לא להמליץ המלצה אופרטיבית בעניינו של מר ברק. אשר לתיפקודו כראש ממשלה, נתנה הוועדה את דעתה לכך שמר ברק אינו ממלא עוד את תפקיד ראש הממשלה, מאז הבחירות בפברואר 2001, ולכך שתפקיד ראש הממשלה הוא במהותו תפקיד נבחר. הוועדה הגיעה למסקנה, כי אין מקום שתעסוק או שתדון בהשלכות האפשריות של מסקנותיה על מועמדותו של מר ברק לשוב ולכהן בתפקיד זה.

 

פרופ' שלמה בן עמי

הוועדה קבעה, כי הוכח שבהיותו השר לביטחון פנים, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, לא פעל מר בן עמי במידה מספקת על מנת להבטיח שהמשטרה תהיה מוכנה למהומות בהיקף נרחב במגזר הערבי, אף שהיה ער לתהליכים שהגבירו את הסיכון לאירועים מסוג זה. הוועדה קבעה גם, כי בהיותו השר לביטחון פנים, הן בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, והן ביומיים הראשונים של אירועי אוקטובר 2000, לא גילה מר בן עמי עירנות מספקת לסיכונים הכרוכים בשימוש בכדורים מצופים גומי בעת פיזור הפרות סדר, ולא נקט את הפעולות הנדרשות למניעת השימוש בתחמושת זו או להגבלתו בסוג זה של אירועים. זאת, אף שידע, או היה צריך לדעת, את הסיכון הרב הטמון בשימוש בתחמושת מסוג זה. עוד נקבע, כי בהיותו השר לבטחון פנים, לא נתן מר בן עמי את דעתו במידה הנדרשת מתפקידו, בימים 1.10.00 ו-2.10.00, להיערכות המשטרה באזורים שלגביהם היה צפי לאפשרות של אירועים אלימים.

 

עוד קבעה הוועדה, כי הוכח המיוחס למר בן עמי, ולפיו בתקופת אירועי אוקטובר 2000 לא פעל בתקיפות ובנחרצות מספיקות בפיקוח על פעולת המשטרה, בכך שנמנע מלדרוש מן המשטרה או מן הממונים על פעולתה דיווח קונקרטי, מלא ומפורט, בכל ההקדם, על אופן פעולתה של המשטרה באירועים ספציפיים בהם נהרגו אזרחים או נפגעו קשה.

 

הוועדה קבעה, כי לא הוכח שמר בן עמי היה שותף להנחיה בדבר פתיחת צירי תנועה בכל מחיר. אשר להמלצה בעניינו של מר בן עמי, נתנה הוועדה את דעתה לכך שמר בן עמי אינו מכהן עוד כשר, מאז חילופי השלטון בשנת 2001, ולכך שפרש מן הכנסת. הוועדה ציינה, כי בכוונותיו של מר בן עמי ובפעולותיו בכל הנוגע לפעילות המשטרה במגזר הערבי, היה הרבה מן החיוב. עם זאת, סברה הוועדה, כי המסקנות אליהן הגיעה מצביעות על כשל מהותי במילוי התפקיד על ידו. על רקע כישלונו כשר לביטחון פנים, המליצה הוועדה כי מר בן עמי לא ימונה בעתיד לתפקיד שר במשרד זה.

 

שיח' ראיד סלאח

הוועדה קבעה, כי הוכח המיוחס לשיח' ראיד סלאח, ולפיו, בהיותו ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ראש עיריית אום אל-פחם ואיש ציבור, היה אחראי בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, לרבות בשנים 2000-1998, להעברת מסרים חוזרים ונשנים המעודדים את השימוש באלימות ואת האיום באלימות כדרך להשגת מטרותיו של המגזר הערבי. נוסף לכך הוכח, כי ערך אסיפות המוניות והפעיל שיטות תעמולה מתלהמות לעורר אווירה ציבורית משולהבת סביב הנושא הרגיש של מסגד אל-אקסא.

 

עוד הוכח, כי שיח' סלאח היה אחראי להעברת מסרים השוללים את עצם הלגיטימיות של קיומה של מדינת ישראל ומציגים את המדינה כאויב. הוכח גם כי שיח' סלאח היה אחראי להעברת מסרים בדבר קיומו של טבח מתוכנן כביכול, במסגד אל-אקסא ביום 29.9.00. כן היה אחראי לדברים אשר שיבחו את התפרצות האלימות הקשה והנרחבת שאירעה במגזר הערבי בתחילת חודש אוקטובר 2000, עוד בטרם הסתיימו האירועים.

 

בכל אלה הוא תרם תרומה ממשית לשלהוב הרוחות ולהתפרצות האלימה ורחבת ההיקף שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת חודש אוקטובר 2000.

 

בהתחשב בכך ששיח' סלאח אינו ממלא עוד תפקיד רשמי, לאחר שפרש מתפקידו כראש עיריית אום אל-פחם, וכי תפקידו הוא במסגרת ארגון וולונטרי, לא ראתה הוועדה מקום למתן המלצה לגביו.

 

ח"כ ד"ר עזמי בשארה

לד"ר בשארה יוחס, כי בהיותו ראש מפלגת בל"ד, חבר כנסת ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, להעברת מסרים של תמיכה באלימות כדרך להשגת מטרותיו של המגזר הערבי, ובכך תרם תרומה ממשית לשלהוב האווירה ולהחרפת האלימות שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת אוקטובר 2000. עובדות אלה הוכחו.

 

מר בשארה הוא נבחר ציבור המייצג את מפלגתו בכנסת. חוקיות התמודדותו והתמודדותה של מפלגתו בבחירות לכנסת אושרה לא מזמן על ידי בית המשפט העליון. במצב זה לא ראתה הוועדה מקום להמלצה אישית בעניינו של מר בשארה.

 

ח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה

למר דהאמשה יוחס, כי בהיותו חבר כנסת, ראש מפלגת רע"מ ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, ובעיקר בשנים 2000-1998, ובמהלך אירועי אוקטובר, להעברת מסרים של תמיכה באלימות כדרך להשגת מטרותיו של המגזר הערבי, ובכך תרם תרומה ממשית לשלהוב האווירה ולהחרפת האלימות שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת אוקטובר 2000. גם דברים אלה הוכחו. בדומה לח"כ בשארה, גם מר דהאמשה הוא נבחר ציבור, המייצג את מפלגתו בכנסת. במצב זה לא ראתה הוועדה מקום להמלצה אישית בעניינו של מר דהאמשה.

 

יהודה וילק

הוועדה קבעה, כי הוכחו מרבית פריטי האזהרה שנשלחה לרב ניצב וילק. בגדר זה הוכח, כי בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל לא דאג לפני אירועי אוקטובר 2000 לצייד את המשטרה באמצעים מן הסוג ובכמות הנדרשים לצורך התמודדות עם הפרות סדר חמורות, והביא לכך שכדורים מצופים בגומי היו האמצעי הזמין העיקרי שבידי המשטרה. כן הוכח, כי רב ניצב וילק לא דאג באותה תקופה להכנה מספקת של המשטרה באימונים מתאימים לאירועים של הפרות סדר חמורות.

 

הוועדה מצאה גם, כי הוכח המיוחס לרב ניצב וילק, לפיו לא פעל כהלכה לקראת יום 1.10.00 ובמהלכו, בכך שחרף העובדה שצפה אפשרות של אירועים אלימים בקרב ערביי ישראל ביום 1.10.00, לא הורה על היערכות מתאימה של המשטרה ביום 1.10.00 בהתאם לאפשרות זו, בעיקר בצפון המדינה. עוד הוכח, כי בהיותו מפכ"ל המשטרה בתקופה שקדמה לאירועי אוקטובר 2000, לא יזם רב ניצב וילק בדיקה של השפעות של השימוש בכדורים מצופי גומי, של תוצאותיו ושל ההנחיות לשימוש בכדורים אלה, אף שידע כי השימוש בתחמושת זו כרוך בתוצאות חמורות, ואף קטלניות. הוועדה קבעה גם, כי הוכח שרב ניצב וילק לא דאג לקיום פיקוח ובקרה נאותים על השימוש בכדורים מצופים גומי, הוא איפשר שימוש רחב היקף בכדורים כאלה באירועים ולא הנחה את כוחות המשטרה במידה מספקת לעשות שימוש באמצעים לא-קטלניים שברשותה לפיזור הפרות סדר.

 

הוועדה הוסיפה וקבעה, כי הוכח שבהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל, לא הגיב רב ניצב וילק על המקרים הראשונים שבהם נהרגו אזרחים באירועי אוקטובר 2000, ביעילות ובתקיפות הדרושות כדי למנוע פגיעות נוספות בנפש ובגוף. הוכח שוילק לא דאג, כמפכ"ל המשטרה, לעריכתם, בהקדם האפשרי, של תחקירים מסודרים, בדגש על אירועים בהם היו עימותים שגררו שימוש בירי של אש חיה או בירי של כדורים מצופים בגומי, וכן אירועים שבהם היו נפגעים. עוד הוכח, שהמפכ"ל וילק לא דאג לתיעוד מספק של פעילות המשטרה ואנשיה.

 

הוועדה קבעה עוד, כי הוכח שהמפכ"ל וילק היה מודע לאחר מעשה לירי של אש חיה על ידי צלפים ולא מילא את חובתו בכך שלא גילה את העובדות הנוגעות לכך לדרג המדיני, לא נקט כל פעולה כדי להבטיח כי יוסקו המסקנות הנורמטיביות והפרסונליות הנדרשות, ואף הביע הסכמה בדיעבד לשימוש בצלפים כאמצעי הרתעה.

 

לגבי מספר עניינים שנכללו באזהרתו של רב ניצב וילק, קבעה הוועדה, כי אלה לא הוכחו. בגדר זה, לא הוכח המיוחס לרב ניצב וילק, כי עובר לאירועי אוקטובר לא דאג לוויסות נכון בין חלקי המדינה השונים של אמצעים לפיזור הפרות סדר שהיו בידי המשטרה, ובעיקר כי לא הקצה אמצעים בכמות מספקת למחוז הצפוני של המשטרה. הוועדה קבעה עוד, כי לא הוכח כי רב ניצב וילק לא מילא את המוטל עליו בכל הנוגע לפיתוח אמצעים לא-קטלניים לטיפול בהפרות סדר. גם הטענה, כי רב ניצב וילק לא הורה על היערכות הולמת של המשטרה לקראת יום 2.10.00 לא הוכחה, וכמוה גם הטענה כי הורה, לקראת אותו יום, על פתיחת צירים בכל מחיר.

 

מר וילק פרש מתפקידו כמפכ"ל סמוך לאחר אירועי אוקטובר, בתום תקופת כהונתו כפי שזו נקבעה מראש. הוועדה התרשמה כי המפכ"ל וילק מילא את תפקידו במסירות, ומתוך תחושה אמיתית של שליחות. עם זאת, לדעת הוועדה, מצביעות העובדות והמסקנות שפורטו, על כשל מקצועי מהותי של המפכ"ל וילק במילוי תפקידו, ואף על הפרת חובת אמון כלפי הדרג המדיני בכל הנוגע לנושא ירי הצלפים. לנוכח כל אלה, המליצה הוועדה כי מר וילק לא ימלא בעתיד תפקידים בכירים בתחום בטחון הפנים.

 

אליק רון

גם לגבי מר רון, הוכחו מרבית הפרטים שבאזהרה שנשלחה אליו. הוכח כי בהיותו מפקד מחוז צפון של משטרת ישראל, בתקופה שלפני פרוץ אירועי אוקטובר 2000, תרם ניצב רון, בדברים ובמעשים, ליחסים עכורים ואף לנתק בינו לבין מנהיגות הציבור הערבי במחוז. דברים ומעשים אלה של ניצב רון חרגו מן המותר והראוי למפקד מחוז. כן קבעה הוועדה, כי בהיותו מפקד מחוז צפון, בתקופה שלפני פרוץ אירועי אוקטובר 2000, לא הכין ניצב רון כראוי את משטרת המחוז הנתונה לפיקודו למהומות בהיקף נרחב.

 

אשר לאירועים עצמם, הוכח המיוחס לניצב רון, כי בהיותו מפקד מחוז צפון לא דאג להיערכות מספקת של כוחות משטרה בתחומי המחוז לקראת יום 1.10.00 ובמהלכו, אף שצפה, או שהיה צריך לצפות, אפשרות לאירועים של הפרות סדר ביום 1.10.00. כן הוכח, כי בהיותו מפקד מחוז צפון, בימים 1.10.00 ו-2.10.00, לא נתן דעתו במידה מספקת לצורך בקבלת מידע עדכני, מלא ומפורט ככל הניתן בנסיבות העניין, על המתרחש במחוז. הוכח גם, כי כתוצאה מכל אלה, נפגעה יכולתו לנהל את פעילות המשטרה באירועים הרבים.

 

עוד הוכח, כי ניצב רון היה אחראי לירי צלפים באש חיה לעבר מתפרעים באום אל-פחם, כי ירי זה בוצע בלא שהיתה לכך הצדקה, תוך פגיעה בשבעה אנשים לפחות ולמותו של אחד מהם. בגדר זה הורה ופיקד אישית על ירי צלפים לעבר מיידי אבנים, ללא הצדקה ובניגוד להוראות המחייבות במשטרה בנוגע לשימוש בירי של אש חיה. ניצב רון היה אחראי גם להנחיה לעשות שימוש דומה בצלפים בעיר נצרת.

 

הוועדה קבעה עוד, כי בהיותו מפקד מחוז צפון בתקופת אירועי אוקטובר 2000, לא הורה ניצב רון ולא דאג כי בפיזור הפרות הסדר תינתן עדיפות לשימוש באמצעים שפגיעתם בגוף ובנפש פחותה. כמו כן, לא קיים, בתקופת אירועי אוקטובר 2000, פיקוח ובקרה נאותים על השימוש בגלילוני גומי באירועים בתחום המחוז ואיפשר שימוש רחב היקף בגלילוני גומי, בלא שהיתה לכך הצדקה. כל זאת, אף שהיה מודע, או היה צריך להיות מודע, לסכנות החמורות הטמונות בתחמושת זו. הוועדה הוסיפה וקבעה, כי ניצב רון לא דאג, בהיותו מפקד מחוז צפון בתקופת אירועי אוקטובר 2000, לביצועם, בהקדם האפשרי, של תחקירים מסודרים של האירועים בתחומי המחוז, בעיקר של אירועים שבהם היו עימותים שגררו שימוש בירי של אש חיה או בירי של כדורים מצופים בגומי, וכן של אירועים שבהם היו נפגעים. בנושא קרוב, קבעה הוועדה שהוכח, כי ניצב רון לא דאג לתיעוד מספק של פעילות המשטרה ואנשיה.

 

לעומת זאת, קבעה הוועדה כי לא הוכח המיוחס לניצב רון, ולפיו בהיותו מפקד המחוז הצפוני, לא נתן דעתו במידה מספקת, ביום 2.10.00, לצורך להזרים כוחות משטרה לגזרת משגב בהיקף ובאיכות מספיקים. הוועדה התרשמה מכושר מנהיגותו של ניצב רון ומדמותו כמפקד מוערך בעיני פיקודיו, מנכונותו לקבל אחריות על עצמו, ממסירותו לתפקידו ואף מפעילותו בעבר כדי לסייע למגזר הערבי בפתרון סכסוכים עימו בדרכי הסדר ופשרה. חרף זאת, קבעה הוועדה, כי מכלול העובדות שהוכחו מצביע על כשל מהותי במילוי תפקידו, ובהכוונת הדרכים והאמצעים הראויים להגשמתו. בהתחשב בכל אלה, ולנוכח העובדה שמר רון פרש ביום 1.5.03 משירותו במשטרה, המליצה הוועדה כי מר רון לא ימלא בעתיד תפקיד פיקודי או ניהולי בתחום בטחון הפנים.

 

המלצות על קיום חקירה

לגבי שורה של אירועים המליצה הוועדה על קיום חקירה מטעם המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, כדי שהרשויות המוסמכות יחליטו אם יש מקום לנקוט הליכים פליליים או אחרים כנגד מאן דהוא. מדובר באירועים הבאים, לפי הסדר הכרולונוגי: אירוע מותו של המנוח ראמי גרה בכפר ג'ת, ביום 1.10.00; אירועי מותם של המנוחים אחמד איבראהים ג'בארין ומוחמד אחמד ג'בארין, באירועי אום אל-פחם ביום 1.10.00; טענות לשימוש בכוח חריג מצד כוחות משטרה, ביום 2.10.00, בכפר כנא, כלפי נזים עומר טאהא, בן 21; אירוע הירי שבוצע על ידי גיא רייף, ביום 2.10.00, באזור מפעל פטרוס, בו נגרם מותם של המנוחים ואליד אבו סאלח ועימאד גנאים; אירוע מותו של המנוח איאד לואבנה בנצרת, ביום 2.10.00; אירוע מותו של המנוח אסיל עאסלה, ביום 2.10.00, סמוך לצומת לוטם; אירוע מותו של המנוח עלאא נסאר, ביום 2.10.00, בסמוך לצומת לוטם; אירוע פגיעתו של המנוח מוחמד ח'מאייסי בכפר כנא, ביום 3.10.00; אירוע הפגיעה הקטלנית במנוח ראמז בושנאק, ביום 3.10.00, בכפר מנדא; האירועים בימים 2.10.00 (אום אל-פחם ונצרת) ו-3.10.00 (נצרת), בהם נעשה שימוש בירי צלפים.

 

לגבי שני אירועים נוספים אירוע הירי ברחוב הבנקים בנצרת, ביום 2.10.00, ואירוע הקניון בנצרת, ביום 8.10.00, ידוע לוועדה, כי מתקיימת חקירה של המחלקה לחקירת שוטרים ועל כן לא היה צורך בהמלצה דומה לגביהם.

 

מענה להריסות הבתים

הטיפול במגזר הערבי: הוועדה קבעה, כי נושא זה הוא הנושא הפנימי, החשוב והרגיש ביותר העומד על סדר היום של המדינה. בתור שכזה, הוא מחייב מעורבות וטיפול והובלה אישית של ראש הממשלה. יעד עיקרי של פעילות המדינה חייב להיות השגת שוויון אמיתי לאזרחי המדינה הערבים. זכותם של אזרחיה הערבים של המדינה לשוויון נובעת מעצם היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית ובהיותה של הזכות לשוויון זכות יסוד של כל אזרח במדינה. על המדינה ליזום, לפתח ולהפעיל תוכניות לסגירת הפערים. תשומת לב מיוחדת יש להפנות לתנאי חייהם ולמצוקתם של הבדווים.

 

בסוגיית הקרקע עמדה הוועדה על חובת המדינה לנהוג באזרחיה הערבים על פי עקרונות ראויים של שוויון וצדק חלוקתי. למגזר הערבי צרכים לגיטימיים, הנובעים, בין היתר, מגידול טבעי. יש מקום לקבוע הסדרים תכנוניים מתאימים כדי למנוע אותו חלק של הבנייה הבלתי חוקית, אשר אחד הגורמים לו הוא העדר תוכניות תקפות המאפשרות קבלת היתר בנייה. בהקשר זה עמדה הוועדה על הצורך בפעולה מערכתית נמרצת, אשר תיתן מענה אמיתי לסוגיית הריסות הבתים וההפקעות. לעומת זאת, בכל הנוגע לבנייה בלתי חוקית במקום בו לא ניתן להביא ללגיטימציה של המצב, על המדינה לפעול לאכיפת החוק ללא רתיעה.

 

הוועדה עמדה על הצורך בשידוד מערכות ביחס המשטרה למגזר הערבי. המשטרה אינה נתפסת במגזר הערבי כגורם נותן שירות, כי אם כגורם עוין, המשרת שלטון עוין. בסוגיה זו יש חשיבות מיוחדת לפריסת השיטור הקהילתי (מש"קים) במגזר הערבי.

 

הוועדה עמדה על החשיבות שיש בהטמעה, בכל דרגי המשטרה, של החשיבות שבהתנהלות שקולה ומתונה במגזר הערבי. חשוב לפעול לעיקור תופעות של דעות קדומות שליליות שנתגלו גם בקרב קציני משטרה ותיקים ומוערכים ביחסם למגזר הערבי. הוועדה קבעה, כי המשטרה חייבת להטמיע בקרב שוטריה כי הציבור הערבי במדינה בכללו אינו אויב וכי אין לנהוג בו כבאויב.

 

אחריות ההנהגה הערבית

הוועדה קבעה כי על מנהיגות המגזר הערבי לגלות יתר אחריות במסריה ובמעשיה. אימוץ אסטרטגיה של איום באלימות, או בשימוש באמצעים שאינם חוקיים, כדרך להשגת מטרות, אינה הולמת הנהגה אחראית במדינה מתוקנת. דברים שהושמעו בשבח ההתפרעויות שאירעו לפני אירועי אוקטובר, כמו גם אירועי אוקטובר עצמם, יצרו סיכון לאירועים דומים ואף חמורים יותר.

 

אין לקבל את הנורמה של אירועי מחאה יזומים, המבוצעים בלא תיאום ובלי לקבל רישיון. נורמה כזו מקרינה זלזול בשלטון החוק. יש לצפות לכך כי בעת היציאה לאירועי מחאה ייעשו, מבעוד מועד, הסידורים הנדרשים על מנת לשמור על הסדר. לעניין זה נדרשת ההנהגה להעביר מסר ברור לציבור ולגבות מסר זה בהקצאת סדרנים ואנשי ביטחון.

 

בנושא האזרחות עמדה הוועדה על כך, שאף כי, ככלל, אזרחיה הערבים של המדינה נאמנים למדינה ולחוקיה, טישטשו מסרים שהועברו לפני אירועי אוקטובר, ולעתים מחקו, את המבחין בין אזרחיה הערבים של המדינה, ומאבקם הלגיטימי לזכויות בתוכה, לבין המאבק המזוין מול המדינה שאותו מנהלים ארגונים ואנשים בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה.

 

משימות השר לביטחון פנים

הוועדה עמדה על חשיבותה הרבה של המשטרה כמי שנושאת באחריות העיקרית לשמירה על הסדר הציבורי. הודגש, כי ביצועה של משימה זו במדינה דמוקרטית מחייב איזונים מתמידים בין השמירה על הסדר ומניעתן של עבירות לבין שמירתן של חירויות אזרח. למשרד לביטחון פנים ולשר העומד בראשו תפקיד חשוב בפיקוח ובבקרה על המשטרה במילוי תפקידה זה ובשמירה על האיזון העדין הכרוך בביצועו.

 

הוועדה קבעה, כי בכל הנוגע למצבים מסוג זה, ולהכרעות ערכיות הכרוכות בחיי אדם, אין השר לביטחון פנים רשאי להסתפק בעמדה פסיווית. נדרש ממנו לעמוד על המשמר ולדאוג לכך שהמידע הדרוש, לצורך הפיקוח על עבודת המשטרה והכוונת המדיניות המנחה אותה, יהיה בידיו. אף כי השר לבטחון פנים אינו אמור להתערב בהחלטות אופרטיוויות פרטניות של המשטרה או בהחלטות בנושאים מקצועיים, כמו חקירות, מצופה ממנו לגלות מנהיגות בנושאי מדיניות ולגבש סדר יום. על מנת שיוכל לעשות כן, עליו לדאוג לקבל את המידע הדרוש ולקבל עצה מאנשי המטה המבצעי שבמשרדו באשר למשמעות המידע.

 

הטמעת נהלים חדשים

הוועדה קבעה, כי המשטרה אינה מקפידה די הצורך על תיאום ועל שיטתיות בהנחיות ובנהלים הכתובים. ככל שמדובר בהנחיות הנוגעות לשימוש באמצעים קטלניים, נקבע, כי תוצאה זו היא חמורה.

 

הוועדה קבעה, כי המשטרה אינה עושה די על מנת להטמיע הנחיות ונהלים חדשים. בהקשר זה נקבע, כי המשטרה לא נקטה פעולות הולמות כדי להביא לידיעת השוטרים את השינוי בהנחיותיה, אשר התנה את השימוש בגלילוני גומי במצב של סכנת חיים. בפועל רובם המכריע של הקצינים והשוטרים שהעידו בפני הוועדה לא היה מודע לשינוי זה בנהלים. רק לאחר שהיו תוצאות קטלניות חוזרות ונשנות, הועברו מסרים חדים וברורים, אשר הבהירו את עמדתה הערכית של המשטרה בסוגיה זו.

 

מחדלי התחקור

הוועדה נדרשה למחדלים חמורים שנתגלו בדפוסי התחקור, הדיווח והתיעוד של אירועים בהם נוטלת המשטרה חלק. קיים חשש כי במשטרה לא השתרשה תרבות של דיווח ותחקיר מלא ואמיתי בזמן אמת. נתגלו תופעות של אי רישום פעילויות שונות שביצעו כוחות משטרה. הוועדה נתקלה במקרה שבו הכשלים בבדיקה ובתחקור אמת גבלו בחריגות אתיות, שעה שמפקד מרחב היה מעורב באופן פעיל בחקירת אירוע שבו תפקודו שלו היה אמור להיבדק - ולא נבדק בפועל. במקרים רבים לא נתקיימו תחקירים כלל לאחר אירועים של שימוש בנשק ובמקרים אחרים נתקיימו תחקירים חלקיים.

 

הליקויים שנתגלו בנושא הדיווח ובנושא קיום הנחיות אינם נחלת הדרג הזוטר בלבד. גם בצמרת המשטרה נתגלתה תופעה של אי דיווח על אודות נושאים בעייתיים, ובפעמים אחרות - של מתן דיווחים חלקיים. בהקשר זה צוין ירי הצלפים במהלך אירועי אוקטובר, אשר קיומו הוסתר מן הדרג המדיני, בלא הסבר סביר.

 

הוועדה הדגישה, כי משטר דמוקרטי תקין מחייב כי המשטרה תמסור דיווח מלא לדרגים הממונים עליה ותמלא את הנחיותיהם, ככל שהנחיות אלה הן במסגרת סמכויותיהם. הן המשטרה והן הדרג המדיני האחראי עליה חייבים ליצור דפוסי התנהגות ברורים שיבטיחו כי כפיפות המשטרה לדרג המדיני תקבל ביטוי מעשי הן במסירת מידע לדרג זה והן במילוי הנחיותיו.

 

השימוש בגלילוני גומי

אשר לגלילוני גומי, הוועדה קבעה, כי אמצעי זה אינו ראוי לשימוש בשל סיכוניו. נקבע, כי על המשטרה להוציאו משימוש. הודגש, כי אין בכך כדי למנוע מן המשטרה להכניס לשימוש אמצעים קינטיים אחרים, לרבות אמצעי גומי. עם זאת, הכלל המנחה חייב להיות, כי אמצעי בעל פוטנציאל קטלני יוכל לשמש רק במצבים של סכנת חיים ממשית ומיידית, ורק במקרה שבו מדובר באמצעי אשר רמת הדיוק שלו מאפשרת פגיעה רק, ואך ורק, במי שיוצר סכנת חיים כאמור.

 

הוועדה קבעה, כי הפיכת גלילוני הגומי לאמצעי עיקרי בטיפול בהפרות סדר בתקופתו של המפכ"ל וילק הגדילה באופן ניכר את הסיכון לפגיעה בגוף ובנפש בעת פיזור המון, וכי תוצאה אפשרית זו היתה צפויה. הוועדה קבעה, כי כך קרה משום שלא התבצעה עבודת מטה ראויה שתבדוק את המשמעויות הנודעות למהלך זה.

 

הוועדה קבעה, כי התנהלות המשטרה בנושא זה חשפה ליקוי מבני בדרך פעולתה. עוד נקבע, כי ליקוי זה נובע, לפחות בחלקו, מכשל קונצפטואלי, לפיו אמצעי הפיזור שברשות המשטרה הם בגדר נושא טכני, מקצועי, אפסנאי בלבד. הוועדה עמדה על כך, שתפיסה זו שגויה. נקבע, כי לאמצעי הפיזור השלכה מרחיקת לכת על יחסי המשטרה עם הקהל עמו היא מתמודדת, וכי אמצעים אלה משליכים במישרין על חיי אדם ושלמות גופו.

 

ירי באש חיה

הוועדה קבעה, שיש להבהיר, חד משמעית, כי ירי של אש חיה, לרבות ירי על ידי צלפים, אינו אמצעי לפיזור המון על ידי המשטרה. זהו אמצעי הננקט במצבים קונקרטיים מיוחדים, כמו מצב של סכנת חיים ממשית ומיידית או של חילוץ בני ערובה.

 

תגובת השוטרים להפרות הסדר

עד לאירועי אוקטובר לא היתה למשטרה תורת הפעלה שיטתית, אשר נתנה מענה סדור וברור לקשיים הפסיכולוגיים המורכבים עמם מתמודדים שוטרים בהפרות סדר. יש להנחיל לשוטרים מידע על הגורמים העלולים להקשות עליהם לגלות ריסון עצמי במצבים של הפרות סדר. במקרים רבים ניתן לזהות נטייה, אשר על המשטרה לפעול באופן נמרץ כדי לרסנה, להגיב בכוח בעל פוטנציאל קטלני גם להתגרויות שאין בהן אופי מאיים.

 

הוועדה הוסיפה, כי רצוי שהמשטרה תביא בחשבון את האופן בו נתפס השימוש בכלי ירייה - גם אם האמצעי הנדון הוא גלילוני גומי - בעיני הצד שכנגד. בהקשר זה צוין, כי השימוש בגלילוני גומי אינו נתפש כשונה משימוש באש חיה, וכי גם שוטרים אינם יודעים להבחין, מראייה או משמיעה בלבד, אם נורית מכלי ירייה תחמושת חיה או גלילוני גומי. לכך השפעה על דינמיקת ההתנגשויות.

 

שילוב הימ"מ

במהלך אירועי אוקטובר נעשה שימוש בכוחות של ימ"מ לצורך אבטחת שוטרים שעסקו בהתמודדות עם הפרות סדר. הוועדה ציינה, כי עניין זה מעורר סימני שאלה. מומחיותם של אנשי הימ"מ היא בחילוץ בני ערובה ובטיפול באיומים הנובעים מירי של אש חיה. לימ"מ דרכי פעולה מבצעיות, אשר לא תמיד עולות בקנה אחד עם המתחייב מפעילות בתוך שטח אשר אזרחים רבים שוהים בו.

 

חסימת צירי התנועה

הוועדה נדרשה לחסימת צירי תנועה, ובכלל זה צירים ראשיים, במהלך הפרות סדר. על רקע זה עמדה הוועדה על דילמה. מחד גיסא, חסימת צירי תנועה ראשיים גורמת להפרעה חמורה לחיים התקינים. כאשר נלווית לה אלימות, יש בה גם משום סיכון ממשי לעוברים בדרך, סיכון אשר התממש באירועי אוקטובר. מאידך גיסא, נוכחה הוועדה לדעת כי על פי רוב אין פתיחת צירים במצב של הפרות סדר המוניות מעשית, בלא לגרום לנפגעים.

 

ניתן להגביל במידת מה את הנזק הכרוך בתופעה זו על ידי תיאום מראש, ברמות הפיקוד הבכירות של המשטרה ובמקרי הצורך גם של הדרג המדיני, מול הנהגת המגזר הערבי, אשר יאפשר תהלוכה או הפגנה במקום זה או אחר לפרק זמן קצוב מראש. כשהידברות אינה מועילה, יש לזכור כי מניעת פגיעות בנפש, לרבות פגיעה בעוברים בדרך, היא שיקול עליון בטיפול המדינה באירועים מסוג זה. עם זאת צוין, כי יכולת האיפוק של המדינה אינה בלתי מוגבלת. אין להשלים עם חסימת צירים לתנועה לפרקי זמן ממושכים. במקרים כאלה, תגובה נחושה, ובמקרה הצורך תגובה כוחנית, לחסימת צירים עשויה להיחשב כפעולה סבירה ומתבקשת.

 

יחסי יהודים-ערבים

הוועדה ציינה, כי אירועי אוקטובר הרחיקו מהשגה את המטרה של חיים ביחד תוך כבוד הדדי. ההתנגשויות במהלכם ותוצאותיהן החמורות הרחיבו את השסע, הביאו לצמצום המגעים בין שתי החברות והגבירו את החשדנות והעוינות. עם זאת, ציינה הוועדה כי לדעתה האירועים לא סימנו נקודת אל-חזור ביחסיהם של שני המגזרים. בסופו של חשבון, אירועי אוקטובר דווקא הוכיחו את התלות ההדדית בין שתי החברות והמחישו את הסכנות האורבות לפתחן מקיטובים ומעימותים.

 

הוועדה הדגישה, כי קיום יחדיו מציג תביעות שאינן קלות לשני הצדדים. על האזרחים הערבים לזכור, כי ישראל מהווה את התגשמות כיסופיו של העם היהודי למדינה משלו, מדינה יחידה שבה היהודים הם הרוב. במקביל, על הרוב היהודי לזכור, כי המדינה אינה יהודית בלבד, אלא גם דמוקרטית. על הרוב להבין, כי האירועים שהפכו את הערבים למיעוט במדינה היו בעבורם אסון לאומי, וכי השתלבותם במדינת ישראל היתה כרוכה מצידם בקורבנות כואבים. הוועדה עמדה על הצורך למצוא דרכים לחיזוק תחושת ההשתייכות של האזרחים הערבים למדינה, בלי לפגוע בהשתייכותם של אזרחים אלה לתרבותם ולקהילתם.