צניעות טריטוריאלית

 

יולי תמיר, הארץ, 14.4.02

 

עתידה של מדינת ישראל משתרע במרחב הטריטוריאלי שבין הפוסט ציונות של עזמי בשארה לציונות המשיחית של אפי איתם. החפיפה בין המרחב הרעיוני למרחב הטריטוריאלי ייחודית למדינות לאום. מדינת מהגרים או מדינה אזרחית זקוקה לגבולות מוגדרים, אך אלו יכולים להתרחב ולהתכווץ מבלי לפגוע באופייה. מדינות לאום חייבות להיות צנועות בשאיפותיהן הטריטוריאליות. המקרה הישראלי הוא דוגמה מובהקת לעיקרון זה. המשוואה פשוטה: צניעות טריטוריאלית = דמוקרטיה מהותית ויציבה ומדינה יהודית, תיאבון טריטוריאלי = חורבן הדמוקרטיה או הרס החזון הציוני.

 

הניסיון ליצור משוואה חליפית מוליד בימין הקיצוני חזיונות אנטי דמוקרטיים למכביר, מרעיון הטרנספר של רחבעם זאבי, שבנו ובני אלון ממשיכים להפיץ, ועד לרעיון ישן-חדש שנושא עמו אפי איתם, רעיון "התושבות הנאורה". על פיו, יחיו בישראל כשלושה מיליוני תושבים שלא תהיה להם כל אפשרות לקבל אזרחות. הם יוכלו, לפי איתם בראיון למוסף "הארץ", לזכות ב"אזרחות חשוכה במדינות ערב" או במדינת פלשתין לכשתקום בירדן ובסיני, אבל לא בארץ מגוריהם. זו פרשנות מעוותת של הרעיון הדמוקרטי. היא חמורה במיוחד כשמדובר בבני הארץ שישבו בה מדורי דורות.

 

אלון ואיתם מודעים לחששות שעמדתם מעוררת ומנסים להרגיע. אלון טוען כי מדובר בטרנספר מרצון, איתם מתנער מרעיון הטרנספר משום שאינו דבר "שכרגע אפשר לעכל אותו מבחינה מוסרית". אצל איתם, אם כן, הטרנספר אינו פסול מעיקרו. "ואם תיכפה עלינו מלחמה טוטאלית", הוא אומר, "אם לא ילכו לקראתנו ולא יהיה פתרון אזורי וההתקפה הפלשתינית תימשך, הדינמיקה תלך לקראת מלחמה טוטאלית שעלולה להמיט טרגדיה על העם הפלשתיני". לטרגדיה הזאת יש שם: טרנספר.

 

איתם הוא אמן כפל הלשון: באחת הוא חותם על אמנת כינרת ומבטיח כי כל עקרונותיה, כולל שוויון מלא לאזרחי ישראל הערבים, מקובלים עליו, בשנייה מכריז ב"ניוזוויק" כי "אם אינך נותן לערבים זכות לבחור הבעיה הדמוגרפית נפתרת מאליה". באחת הוא חותם על קווי יסוד הממשלה המחויבים להחלטת האו"ם 242, בשנייה מכריז כי הריבונות הישראלית תשתרע עד לירדן וכי "לא תהיה חלוקה". כפל לשון זה אינו מקרי, הוא הכרחי. שכן, הקונסנסוס הישראלי דבק ברעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית. איתם, כמו אלון ופלמח זאבי, אינם יכולים לקבל רעיון זה על משמעויותיו הטריטוריאליות, אך עושים בו שימוש ציני, עד שתגיע שעת הגאולה, שעת המלחמה המשחררת או החזון המשיחי.

 

התפישה הטריטוריאלית של הימין הקיצוני, זה שבא לגאול את הארץ המובטחת ולא להקים בה מדינה מודרנית, מולידה נכונות להקריב את הדמוקרטיה על מזבח השטחים. לכן המחויבות של איתם ואילון לדמוקרטיה, כמו המחויבות של שרון לשלום, אינה אלא משחק מלים שנועד לשאת חן בעיני הציבור. איש עדיין אינו מעז לדבר בישראל בגנות הדמוקרטיה, אבל יותר ויותר אנשים מפרשים את הרעיון הדמוקרטי כך שיתאים למטרותיהם. במקום להציע את חלוקת הארץ הם מציעים את חלוקת הרעיון הדמוקרטי. לפי תפישה זו, ארץ ישראל תישאר שלמה, אבל הדמוקרטיה בה תהיה מחולקת למחוזות: מחוז היהודים, מחוז הערבים אזרחי המדינה ומחוז התושבים. לתושבי כל מחוז יהיו זכויות שונות, לפי השתייכותם הלאומית. עדיין לא נמצא שם עברי לרעיון זה, במקומות אחרים קראו לו אפרטהייד.

 

מדינת ישראל עדיין יכולה לסגת למחוזות שיאפשרו לה להיות דמוקרטית ויהודית. עדיין אפשר ללכת בדרך הציונות המדינית, הפשרה הטריטוריאלית והשוויון האזרחי. כדי להשיג מטרה זו יש להיאבק בכל ניסיון לשנות את הגדרת הדמוקרטיה או להחיל אותה באורח סלקטיבי. לא תיכון מדינה יהודית ודמוקרטית בכל שטחי ארץ ישראל. לכן יש להעדיף את חלוקת הארץ על חלוקת הרעיון.

 

הכותבת היא מיוזמי "אמנת כנרת"