ציונות תחילה

 

ריכוז עם ישראל בארץ ישראל חייב להנחות את יעדיה הלאומיים של ישראל

 

רון בריימן, הארץ, 22.1.02

 

 

 

קריסתו הבלתי מפתיעה של "תהליך השלום", ומלחמת אוסלו עתירת הקורבנות, שהייתה צפויה מראש, מחייבות את ישראל לקבוע את היעדים הלאומיים החיוניים ולנתח את דרכי הפעולה האפשריות להשגתם.

 

כמאה שנים אחרי ראשית הציונות נראה כי ריכוז עם ישראל בארץ ישראל חייב להמשיך ולהיות היעד המרכזי של הציונות ושל מדינת ישראל. פרט לשוליים של השמאל הקיצוני הקולני יש על כך הסכמה לאומית רחבה. לפיכך, יעד זה צריך לשמש בסיס לכל תכנון ברמה הלאומית: תהליכי מלחמה ושלום, הגדרת הגבולות הנחוצים, יעדי החינוך, המשימות הכלכליות, פריסת האוכלוסייה, תכנון התחבורה וכן הלאה.

 

גבולותיה של מדינת ישראל נקבעו כתוצאה מיחסי הכוחות בתום מלחמות, ולא בהתאם לשיקולים גיאוגרפיים ודמוגרפיים. מלחמת ששת הימים יצרה מציאות של שלטון אחד בכל ארץ ישראל המערבית, והפכה אותה ליחידה גיאו-פוליטית אחת. במצב זה חייבת ישראל להגדיר מהם גבולותיה, צרכיה האסטרטגיים, שטחיה החיוניים, משאבי הטבע שבהם היא חייבת לשלוט, וכן הלאה.

 

כל אלה צריכים להיקבע בישראל עצמה. העדר הגדרה מפורטת הביא לכך שאחרי מלחמת ששת הימים נעשו מלחמות ומבצעים במטרה לשלוט על אזורים, שייתכן שאינם חיוניים, ונעשו ויתורים על אזורים בעלי חשיבות לאומית רבה.

 

גם "תהליך השלום" הוא מבצע כזה, מאחר שאף הוא התרחש ללא הערכת מצב לאומית. מבחינה זו אין הוא שונה ממלחמה חסרת תכלית ועתירת קורבנות. גם שינוי היעד מ"שלום" ל"הפרדה" מעיד על העדר מחשבה לטווח ארוך.

 

אילו הייתה מתבצעת הגדרה מפורטת ומבוססת של השלום היה אפשר לבצע מראש תהליך מסודר של הערכת סיכונים וסיכויים; היה אפשר לבקר ולשפוט כל מבצע על פי המתאם בינו לבין אותם יעדים; היה אפשר לתקן בזמן אמת תהליך אשר סטה ממסלולו ולהפיק לקחים נכונים ומועילים בעקבותיו.

 

אילו הייתה הסכמה רחבה על היעדים הלאומיים, היה אפשר לעגנה במתכונת המחייבת הסכמה לאומית גם במקרה של צורך לשנותם. כך היה אפשר להימנע מהסתבכות במבצעים מסוכנים (מזרח תיכון חדש נוסח אוסלו, סדר חדש בלבנון נוסח ביירות), שנהנו מרוב מקרי, זעום ובלתי יציב וגרמו למשבר חמור בעם.

 

בהנחה שהמטרה המרכזית של ריכוז עם ישראל בארץ ישראל ממשיכה להיות מוסכמת, גם יעדי החינוך אמורים להיגזר ממנה וכן גם היחס לאזרחי ישראל, הוותיקים והחדשים. כך, למשל, לא ניתן לעודד עלייה ולהיאבק בירידה כאשר במקביל מגדירים חלקים בארץ כאסורים למגורי יהודים, או כמיועדים לחיי יהודים תחת שלטון זר. כך גם לא ניתן לשנות את התייחסותנו לתנ"ך ולהיסטוריה היהודית במקביל לחילופי שלטון בישראל, או על פי מידת התלות בקולם של ערבים אזרחי ישראל.

 

הממשלה חייבת להתמודד עם הגדרת יעדים אלה. לשם כך יש לחזור ולשנן את מטרת הציונות; לזכור, כי אש"ף איננו הארגון לשחרור יש"ע, אלא לשחרור פלשתין כולה; להבין, כי שלום איננו הפרדה באמצעות שדות מוקשים; לקלוט, שנסיגה איננה התקדמות, וללמוד כי שליפות ואלתורים אינם תחליף לתוכנית-אב לאומית.

 

פתרון הבעיה הפלשתינית אינו נמצא אך ורק בתחומיה הצרים של ארץ ישראל המערבית - משאבי הקרקע האדירים של ירדן ומצרים חייבים לשמש כמרכיב הכרחי בכל פתרון. העיסוק הבלתי נלאה בבעיה הפלשתינית השכיח מרבים, כי ממשלתה של מדינת היהודים נבחרת בראש ובראשונה כדי לטפל בבעיה היהודית - ריכוז עם ישראל בארץ ישראל.

 

ד"ר בריימן הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי