תנו לו צ'אנס

 

מג'די חלבי מבקש לאפשר לשרון לנצל את ההזדמנות ההיסטורית לעשות שלום עם מדינות ערב

 

מג'די חלבי, מעריב, 18.9.05

 

אריק שרון, הבולדוזר, אבי ההתנחלויות, שאחראי באופן עקיף, על פי ועדת כהן, לטבח בסברא ושאתילא – "מחנות פליטים פלשתיניים בלבנון", מושיט יד לשכנים הפלשתינים ומדבר על זכותם להקים מדינה עצמאית.

 

לפני כמה שנים זו היתה יכולה להיות סצינה בסרט דמיוני, שמתרחש במרחק מיליוני שנות אור מכדור הארץ שלנו. אבל למרבה הפלא, אלה דברים שאמר שרון בעצמו בעצרת האו"ם בניו-יורק.

 

דבריו שודרו ישירות לכל העולם ובשפה העברית, פן יומרו ציניקנים שהדברים לא תורגמו נכון או שהוצאו מהקשרם. אין ספק ששרון שבר שמאלה וכך נתן תחמושת לבנימין נתניהו לנגח אותו בחוגי הימין הקיצוני.

 

דברי שרון החדש מראים אולי על בגרות וראייה עתידית, שרואה בראש ובראשונה את טובתה של מדינת היהודים. שרון עכשיו, כמו בן גוריון בזמנו, מעדיף מדינה על שטח קטן עם רוב יהודי מכריע על מדינה גדולה שהיהודים יהיו בה מיעוט.

 

אולי במונחי העם היהודי זה טוב ונכון, כי הערבים רוצים מדינה דמוקרטית אחת דו-לאומית ומשוכנעים שבתוך 20 שנה הם יהיו הרוב בשטח שבין הירדן לים. גם פלשתינים רבים דוגלים היום בקו מחשבה זה, אך המציאות מונעת מהם להעלותה מעל פני השטח. הם נותנים לאנשי הימין הקיצוני בישראל לדאוג שמצב זה יימשך, על ידי המשך כיבוש הגדה ודחיפת ישראל לחזור לעזה על ידי הפחדת הציבור מטרור עתידי.

 

מצע בחירות חדש

 

אריאל שרון הציב בנאומו מצע בחירות חדש, בתקווה שהמרכז והשמאל הפוליטיים ינצחו בבחירות הבאות. דבריו של שרון לא באו רק משיקולי בחירות (דברים שמחזקים את הצד הימני מועילים לו יותר). שיקוליו של ראש הממשלה היו ממלכתיים ונבעו מהעדכונים והתחזיות שהוא מקבל מגורמי הביטחון השונים.

 

הגישה החדשה של מעצבי מדיניות הממסד הישראלי עוברת שינוי דרסטי. הקונספציה הביטחונית נשארה קיימת, אך הביצוע משתנה ממלחמה לפיוס. הפיוס המדובר הוא לא שלום אידיאלי, אבל הוא מעין פסק זמן ארוך יחסית ביחסים בין היהודים במדינתם לבין שכניהם הערבים.

 

פיוס זה יכול ליצור הזדמנויות חדשות לעמי האזור, שלא חשבנו או חלמנו עליהם. השכנים כבר מביעים רצון לפיוס ומדינות רבות כאן מחממות את היחסים ואף מכריזים על כוונות לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים וגלויים.

 

שליטי המדינות הערביות והמוסלמיות התחרו ביניהם מי ילחץ את ידו של שרון ומי יפגוש אותו, אם במסדרון, בחדרי חדרים או בגלוי. רק לפני כמה שנים אותם מנהיגים התחרו ביניהם מי ידביק כינויים מגונים יותר לאותו אריאל שרון.

 

אולי אלה פלאיה של הפוליטיקה, אך דבר אחד ברור - אלה חלק מפירות ההתנתקות שכה דיברו בישראל לגנותה. מצב זה לא היה אפילו בימי אוסלו השמחים ומלאי התקווה. אריאל שרון מוכיח שהוא איש מלחמות מנוסה ומדינאי פיקח. כעת פניו לשלום אמת ומגיעה לו הזדמנות לבצע מה שהוא מבטיח.