טלאי על חוק השבות

 

הארץ, 25.6.02

 

 

ההיבט הדמוגרפי נוסף באחרונה לרשימת הדאגות המעיקה על הישראלים. עניין "הרוב היהודי", שהעסיק לפרקים את היישוב בארץ במסגרת מאבקו המדיני, חוזר כעת להטריד את המדינה. תחזיות שונות מבשרות על צמצום לכאורה של הפער המספרי שבין הרוב היהודי לבין המיעוט הלא יהודי ההולך וגדל כאן.

 

ההגדרות הללו שוב אינן מספיקות לתמצת את המורכבות האתנית, התרבותית והדתית השוררת בישראל של היום. כמו מדינות רבות בעולם המתקדם, נהפכה ישראל בשנים האחרונות לחברה רבגונית. רבבות עובדים זרים, שאינם יהודים, נעשו למהגרים ומבקשים לבנות כאן את חייהם עם בני משפחותיהם המצטרפים אליהם ומתערים בתוך ההווי הישראלי.

 

גם העלייה מציגה היום תמונה מורכבת מזאת ששיערנו בעבר. חלק לא מבוטל מסיפור ההצלחה הכביר, הגלום בעלייתם של מיליון איש מברית המועצות לשעבר וקליטתם על פני שנות דור אחד, נרשם על ידי העולים הלא יהודים שבקרבם. גם אלה, המונים מאות אלפים, מוכיחים כושר הסתגלות מרשים. גם אלה, ובניהם ונכדיהם, סופגים את ה"ישראליות" הסובבת אותם כאן בלי לוותר על מיטב מטעני הרוח שהביאו עמם. שדרה שלמה של אנשים שאינם יהודים לפי ההגדרה ההלכתית שאומצה על ידי מדינת ישראל בחוק השבות ("מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר") הולכים ונטמעים בתוך המרקם החברתי הישראלי.

 

רבים מאנשים אלה הגיעו לארץ מכוח סעיף א4 בחוק השבות, שתוקן ב-1970 ומקנה זכויות של עולה "לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי". כעת בא הח"כ מיכאל קליינר מסיעת חרות, בתמיכה נלהבת של שר הפנים, אלי ישי, וחבריו מש"ס, ומבקש בהצעת חוק פרטית לצמצם את חלות החוק לנכד (לא יהודי) אשר יעלה עם סבו היהודי. אם הסב אינו חי, יידרש מהנכד להוכיח כי נרדף כיהודי.

 

השר ישי מהלך אימים בטענתו, שב-2010 יהיה אחוז הלא יהודים בין העולים גבוה מ-90%. כיצד זה ישפיע, הוא שואל, על צביון המדינה?

 

מי שאינו לאומני כקליינר או חרדי כישי ובכל זאת דואג לעתיד המדינה רשאי להרהר בכובד ראש בשאלות אלה. ייחודה האתנו-תרבותי של ישראל ואופייה היהודי הם ערכים שביסוד הציונות, אך על המדינה להימנע ככל האפשר מכך, שערכים אלה יבואו לידי התנגשות עם ערכים ליברליים והומניים כללים.

 

חוק השבות, שתוקן לא אחת, אינו בבחינת כתב קודש. הוא אפילו אינו חוק יסוד. ובכל זאת, למרות חסרונותיו ומגרעותיו, הוא זכה במשך הזמן למעמד מיוחד בספר החוקים הישראלי. מן התבונה שלא לשנותו כל עוד לא הגיעה המדינה ליציבות מדינית וחברתית. ודאי שאין לתקנו בלא שיקול דעת מעמיק, שלא הופעל כראוי בהצעת התיקון הנוכחית.