סיפור הזוי

 

דני רשף, מושב חוסן, 5.3.04

 

הקצין

במדינה מזרח תיכונית בעייתית חסרת נורמות ומרובת קשרים אישיים שירת קצין אלמוני מצטיין, נקרא לו חנן טנא. הקצין אמנם היה מצטיין אבל עם מוסר מפוקפק שהסתבך בכל אשר פנה. למרות מוסריותו המפוקפקת נחשף במהלך הצטיינותו הביטחונית לסודות מדינתו ביניהם לכמוסים שבסודות. אבל כאדם מפוקפק ורדוף נושים היה טרף קל ובאחד ממסעותיו נחטף על ידי אנשי 'מפלגת האל' אויבי ארצו,  והוחזק בשבי.

 

הבעיה

בין הדברים שעסק בהם בעבר בא גם במגע עם הכמוסים שבסודות מדינתו, אם רק ידעו חוקרי 'מפלגת האל' את מלוא ידיעותיו האמיתיות קשה לדמיין את הנזק. עד כדי כך שלו היו צריכים, תאורטית כמובן, לבחור בין חנן טנא העבריין, נניח, לטייסים שנפלו במילוי תפקידם בעורף האויב, האחריות הביטחונית הייתה מטה את הכף, למרבה הצער, לטובתו של העבריין.

 

הבעיה השניה

איך מונעים מ'מפלגת האל' אפילו לחשוד ולשאול בכיוון הכל כך מפחיד. לו אכן היה נחקר בכיוון הנכון והיה מגלה, נניח, מי היו שותפיו לעבודה, אז בעבר הרחוק, היו אלו הופכים מיד ליעד מודיעיני לכל שרותי הביון בעולם בארצם וכל שכן בחו"ל וחייהם היו בסכנה מתמדת.

 

פיתרון

משתפים! את עורכי העיתונים הגדולים בדילמה ומקבלים את הסכמתם שלא לחשוף את האמת אבל, במקביל, לפזר רמזים רבים על פרויקטים סודיים רבים שמיודענו חנן טנא באמת עסק בהם. זאת כדי לתת שם, בארץ השבי, לחוקרי 'מפלגת האל' כיווני חקירה שנזקם מועט ובלבד שלא ינעלו על הכיוון הנכון. למעשה כל כך הצליח הסיפור עד שרק ביוזמתו האישית של חנן טנא השבוי עצמו היו חוקריו מעלים בכלל על דעתם איזה נכס אמיתי נפל ברשתם.

 

הדילמה

את חנן מיודענו צריך 'בכל מחיר' למהר ולהחזיר לארצו. אי אפשר להיות להוטים במו"מ שכן בלהיטות עצמה יש רמז מחשיד לערכו הכמוס באמת של העבריין חנן טנא התאורטי. אי אפשר מצד שני לתת לעסקת חילופי השבויים שאמורה להחזיר את טנא דנן לארצו שלא תתקיים. אי אפשר להסביר את האמת לשרי הממשלה מפני שחלקם לא עושים דבר מלבד מצגות לתקשורת וחזקה שהכל ידלוף לתקשורת עוד בישיבת הממשלה הרלבנטית.

 

פיתרון

ראש הממשלה, נקרא לו מר שירן, אמנם סובל מאמינות ככה ככה אבל מוכר בציבור, מאז ומתמיד, כמי שנושא פדיון שבויים הוא אצלו ערך עליון. העיקרון הזה נשמע אצלו אמין ואמיתי דיו כדי לנמק את להיטותו לעסקה. שלבסוף, לרווחת מעטים יודעי סוד, גם יצאה לפועל.

 

העתונאים

בין העיתונאים הרבים שעסקו בניסיון להבין 'מה בדיוק הניע את ראש הממשלה מר שירן?'  היו גם כאלה שבעבר כבר התפארו ביכולתם להפיל ולהקים ממשלות. הם הכירו את אמינותו הלקויה של ראש הממשלה עד שגם האמת מפיו נשמעת כגמגום חמקמק. הם גם יודעים שבתוקף אחריותו הוא אינו יכול באמת לומר את האמת ולכן הכותרת "מה יש לך להסתיר מר שירן" לא יכולה אלא להוליד עוד התחמקויות מביכות ובלתי מוסברות של ראש הממשלה דנן, מר שירן.

 

העלילה

כעטים על טרף קל מרחו עיתונאינו, מר ברזל ומר פנינה הווירטואליים, על עשרה מעמודי הידיעות של עיתונם סיפור, נכון עובדתית, הזוי לגמרי בהקשרים שלו, על קשר חברות ישן בין קרוב רחוק של מיודענו הנלוז חנן טנא שכולנו צריכים להבין שהוא רלבנטי באופן כלשהו לפרשה. כעת יתווכחו כולם, הכיר או לא הכיר, אולי היה צריך להכיר, ממילא איש כבר לא מאמין להכחשותיו של ראש הממשלה, אכן טרף ממש קל.  ואם אולי עיתונאינו לא יודעים מספיק את האמת המביכה הרי העורך ידע גם ידע ולמרות זאת...

 

עכשיו ישאל כל קורא את עצמו מה יותר קרוב למציאות חיינו כאן בארץ ישראל. הסיפור הדמיוני, ההזוי והווירטואלי שלעיל שכל קשר שלו למציאות מקרי בהחלט, או כותרות 'מעריב' מהשבוע שחלף.  האם 'מעריב' עסק בגילוי עיתונאי נאות או ב'תרגיל מסריח' רבתי. האם העיתון הזה והעיתונות בכלל היא 'כלב השמירה של הדמוקרטיה' או 'הקש ששובר את גב הדמוקרטיה!!!'.