שיגעון מימין ומשמאל

 

אמנון רובינשטיין, הארץ, 11.4.04

 

 

באותו יום עצמו, לפני קצת יותר משבוע, התפרסמו שתי ידיעות: האחת דיווחה על עימותים בין צה"ל למתנחלים במאחז הלא חוקי חזון דוד, שהוקם בחברון; השנייה סיפרה על מאמר שפירסם פרופ' לב גרינברג מאוניברסיטת בן-גוריון בעיתון הבלגי "La Libre Belgique", ושבו כתב כי ההתנקשות בשייח אחמד יאסין היא חלק ממגמה חשובה שאפשר לתארה כרצח עם סימבולי של הפלשתינאים. שתי התופעות, לכאורה בלתי קשורות, מצביעות על המקום החשוב שממלא השיגעון בחיינו הציבוריים והפוליטיים.

 

הקמת התנחלויות בשטחים בימים אלה - וביתר שאת הקמת מאחזים בלתי חוקיים - לא תסיר שום סכנה מעל ישראל; לא של טרור, לא של מלחמה, לא של התקפת טילים ולא את הסכנה הדמוגרפית. זאת ועוד, בימים שבהם רבים מוטרדים מהאפשרות שהרוב היהודי בתוך ישראל עצמה יתכרסם, זריעת יישובים בשטחים שתושביהם הערבים עומדים להיות רוב בארץ ישראל השלמה היא מעשה מטורף מבחינה מדינית.

 

אם המעשים הללו נראו מזיקים גם קודם, היום - כאשר גם חלק ממנהיגי הליכוד, ובראשם אהוד אולמרט, מזהירים, בצדק, מהסכנה שהערבים יתבעו זכויות דמוקרטיות בארץ ישראל ויביאו בכך קץ למדינת היהודים; במציאות כזאת, להציב עוד יישובים שיהיו חשופים לטרור רצחני, להטיל נטל נוסף על כוחות הביטחון העמוסים, לערער עוד יותר את מעמדה הרעוע של ישראל, וכל זאת בלי להוסיף כל ממד של עוצמה - אלה הם אכן מהלכים בלתי שפויים.

 

לא פחות מטורף הוא תיאורו של המלומד מאוניברסיטת בן-גוריון, שלפיו ההתנקשות בשייח יאסין היא רצח עם סמלי. אפשר, כמובן, להתווכח על ההצדקה המשפטית של ההתנקשות ועל מידת תועלתה, אך עריכת השוואה בין חיסולו של רב-מרצחים, שבשליחותו נרצחו ישראלים רבים, לבין השמדת עם סימבולית - מופרכת מכל בחינה.

 

לשתי ההפרעות האלה יש מכנה משותף: שתיהן ניזונות מאמונה דתית-משיחית עמוקה. המתנחלים מאמינים שיישוב ארץ ישראל יזרז את בואו של המלך המשיח וכל השאר הוא "עוצו עצה ותופר", והפרופסור לסוציולוגיה שייך לכת אקדמית המחזיקה באמונה דתית עמוקה ולפיה ישראל אשמה בכל הצרות וכי היא נולדה בחטא וחיה ברשעות - ומשום כך מוטלת על חברי המסדר הזה החובה הדתית להוקיע את ממלכת הזדון.

 

לכאורה, שני המסדרים הדתיים האלה שונים זה מזה בכוחם: המתנחלים הם כוח פוליטי חצי-צבאי אדיר, ששינה את מעמדה של ישראל וגורלה. לעומתם, התועמלנים האנטי ישראלים באוניברסיטאות הם מיעוט קטן וחסר השפעה פוליטית. ואולם, זו חזות מטעה, שכן גם למיעוט זה יש כוח - כוח להחליש את השמאל הציוני (שבפחדנותו אינו מסתייג מהם), לחזק את הימין ולפגוע עוד יותר במעמדה של ישראל בעולם.

 

בין שני קטבים אלה מתרכז הרוב הגדול של הישראלים, הרוצים במדינה יהודית בעלת רוב יהודי ומוכנים לוותר לצורך זה על שטחים שהם בבחינת עושר השמור לרעתנו. הצרה היא שהמערכת הפוליטית הושפעה בשני קצותיה משתי הקבוצות הדתיות הקיצוניות האלה ולא נתנה ביטוי לרוב הפרגמטי של יהודי ישראל.

 

ייתכן שבתקופה זו בכל זאת ימי בין-המשוגעים הולכים וכלים. אם יתקיים משאל בין חברי הליכוד, ואם הם יעניקו רוב להצעת ההתנתקות מעזה, יוחלש כוחם של המשוגעים מצד ימין. בתוכנית ההתנתקות יש מכשלות רבות, וספק אם היא תנחיל ביטחון לישראל - ודאי שלא שלום - אך בעצם קבלתה יצביעו חברי הליכוד על רצונם לשרת את האינטרסים האמיתיים של ישראל, ולא את שאיפות המטורפים.