שלום של אמיצים

 

רוני ענבר, אבטליון, 2.4.04 / NFC, 3.4.04  הארץ, 5.4.04

 

 

השבוע מלאו עשרים וחמש שנים להסכם השלום בין ישראל ומצרים. אמנם הסכם קר, אבל שריר ובר קיימא. גם ישראל וגם מצרים שומרות אותו מכל משמר. ללא מדינה פלסטינית וריבונות פלסטינית, לעולם לא יתקיים הסכם כזה בינינו לבין הפלסטינים.

 

גם אם יש בין הפלסטינים שוחרי שלום, ויש מי שקוראים לאינתיפאדה לא אלימה, ויש שיחות וישנה הידברות, ויאסר עבד רבו ינאם בכנס הפתיחה של מפלגת "יחד" – עדיין יהיו תנועות התנגדות, שהאידיאולוגיה שלהן תהיה לקעקע כל הסכם. הן ישגשגו ויפרחו במימונם הנדיב של ארגוני טרור עולמיים, חופשיות ממרותם של מדינה וחוק. מלחמתה הצודקת של ישראל בטרור לא תדביר את הטרור, תמשיך לגבות מחיר יקר של פגיעה בחפים מפשע וטלטול החברה הפלסטינית המיוסרת, ורק תרחיק אותנו יותר ויותר מהסיכוי, אי פעם, לחתום על הסכם.

 

כי לטרור אין מדינה. אין הבדל בין הטרור הפלסטיני והטרור של אל קאעידה –הטרור של המאפיה היפאנית או הטרור באוזבקיסטן. במהותו, שואף כל טרור לקעקע מסגרות ולשמר את האנארכיה. ריבונות פלסטינית שתבין שהאויב שלה איננו ישראל אלא הטרור החותר תחת יסודותיה ומערער את ביטחון ועתיד אזרחיה, תתגייס יחד עם העולם כולו, למלחמה בו. היא תמצא בישראל בת ברית ושותפה במלחמתה על הגנת אזרחיה. כי ערכי השלום והביטחון הם ערכי יסוד לכל בני אדם באשר הם.

 

התכנסות למדינה יהודית דמוקרטית היא צו השעה עבור היהודים בארץ ישראל, בטרם יאבד כליל צביונה היהודי ודמוקרטי של מדינת ישראל. התנתקות מהפלסטינים היא צעד הכרחי לפני כל ניסיון להגיע להסכם. יצירת גבול ברור בינינו לבין הפלסטינים תעמיד במבחן את רצינות כוונותיהם של שוחרי ההסכם הפלסטינים. האם הם נכונים למלחמת חרמה בארגוני הטרור המובילים את עמם לחורבן ולאבדון, או שהם מעדיפים לשמר את המצב הקיים – לראות בישראל את האויב ואת העילה לסבל. במצב כזה נמשיך להילחם את מלחמת הקיום שלנו – אבל מתוך גבולות של מדינה שאין ספק בצביונה היהודי ובערכיה הדמוקרטיים.

 

התנתקות מהפלסטינים אין פרושה הפקרתם לגורלם ואין פרושה חוסר הידברות. להפך, הקולות הקוראים לאינתיפאדה לא אלימה – רואים בהתנתקות הזדמנות לחידוש התהליך המדיני. ליוזמות כדוגמת יוזמת ז'נבה והמפקד הלאומי כמו גם יוזמות אזרחיות, חברתיות, וחינוכיות אחרות, יש כאן תפקיד מרכזי ומהותי ביצירת מחויבות לפעולה בקרב שני הצדדים, מתוך תחושות ערבות ואחריות הדדית, למען עתיד האזור.