הסכנה הדמוגרפית

 

דני מור, שער הגולן, 10.9.06

 

לעזריאל ולחיימי שלום רב,

 

קראתי בעיון את חליפת המכתבים ביניכם ואני רוצה להצטרף ולהגיב. הייתי שמח להיכנס בתוך הדיון שלכם ולהגיב לכל נושא שהבאתם אבל זה נראה לי מסורבל מדי ולכן אתייחס רק לכמה נושאים בודדים.

 

הרב עזריאל מקל-ראש במשמעות של הגבולות הפיסיים של המדינה, כאילו אפשר לקיים מדינה ללא גבולות כפי שהעם היהודי התקיים בגולה. כבר קרוב לארבעים שנה אנחנו מתנהלים עם גבול מזרחי פרוץ וזה משפיע עלינו לרעה. מדינה, פירושה גבולות. אם הגבול הפיסי של מדינת ישראל פרוץ לא ניתן לשמור על הגבולות האחרים: הגבולות הדמוגרפים, גבולות הלאום, גבולות החוק, גבולות השפה, הדגל וההימנון, גבולות התנועה בכבישים ועוד. מדינה שלא יודעת גבולות היא מדינה חלשה שכל אחד יכול לפגוע בה. מטרתה של ה"ההתכנסות למדינה יהודית דמוקרטית" היא יצירת גבולות ברורים ויציבים למדינת ישראל בכל התחומים.

 

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות: מדיניות חוץ - הגבול עם השכנים, ומדיניות פנים -  הגבולות הדמוגרפים.

 

הגבול עם השכנים:

 

כדי שמצבה הביטחוני של ישראל יהיה טוב יותר ולא נצטרך כל הזמן להלחם נגד שכנינו, עלינו לקבוע גבולות ברורים ומוסכמים – "גדר בין שכנים מאפשרת שכנות טובה". לאחר מלחמות קשות עם ירדן ומצרים יצרנו איתם גבולות ברורים ומוסכמים, וזה כבר הוכיח את עצמו. אין לנו גבולות ברורים ומוסכמים עם סוריה, לבנון והפלשתינים, כתוצאה מכך אנחנו שופכים את דמנו ומסכנים את עתידנו. אנחנו צריכים להמשיך לעשות שלום עם המדינות הערביות שעל הגבול שלנו, לא צריך להיות שלום של "אהבה ורעות" מספיק שלום כמו השלום עם מצרים וירדן – שלום שמונע תקריות גבול ומחזק את הביטחון. על סמך מה שקורה לאחר השלום עם מצרים וירדן אפשר לומר בביטחון, שהסכם שלום עם סוריה ולבנון יקשה עליהם מאוד לצאת נגדנו, כפי שמצרים לא יצאה נגדנו כל השנים שנלחמנו בלבנון וכל שנות האינתיפאדה ובהתקפה הנוכחית בלבנון. הסכם שלום עם סוריה ימנע מהסורים לתמוך בחיזבאללה ובארגוני טרור פלשתינים וימנע מאיראן לתקוף את ישראל דרך סוריה ולבנון.

 

אני חושש שהתרחקנו מאוד משלום עם סוריה, לסורים יש עכשיו גב חזק של איראן נגד ישראל ולא כדאי להם לעשות שלום עם ישראל, הם בטוחים שבמלחמה הבאה הם יכבשו את הרמה, כנראה שנצטרך לעבור מערכה כואבת נוספת עם סוריה לפני שנעשה שלום איתם. למרות זאת,  ישראל צריכה לעשות מאמצים בעזרת ארה"ב להגיע להסכם שלום עם סוריה ולבנון כדי להפריד בין סוריה לאיראן ולמנוע מלחמה נוספת עם סוריה ולבנון.

 

השלום עם הפלשתינים הרבה יותר מסובך כי אין מדינה כזאת בכלל ולא ברור אם תקום מדינה כזאת (הפלשתינים יושבים בירדן, בלבנון, ביהודה ושומרון וברצועת עזה). הגבולות עם תושבי יש"ע צריכים להיקבע על בסיס דמוגרפי ולא על "מכסימום שטח", אפשר להסכים על השטח בגודל שהיה לישראל לפני מלחמת ששת הימים – 78 אחוז מהגדה המערבית של הירדן לישראל ו-22 אחוז לתושבי יש"ע. הגבולות צריכים להיות רצופים ככל האפשר. כל היהודים בצד אחד של הגבול (בישראל) וכמה שיותר ערבים בצד השני של הגבול (ביש"ע). אזרחים ערבים שירצו להישאר בישראל, לאחר שנוותר על השליטה בשטחים מערבית לקו הירוק, יצטרכו לוותר על בתיהם. למדינת ישראל יהיה רצף טריטוריאלי. יש"ע תחולק לשתי טריטוריות: הגדה המערבית ורצועת עזה, הן תהיינה מפורזות מנשק בפיקוח מצרים וירדן ובשיתוף כוחות בינלאומיים. לישראל לא תהיה דריסת רגל שם.

 

הקשרים הבינלאומיים: ממשלות ישראל לדורותיהם זלזלו בקשרים עם ארצות העולם עד שהפכנו להיות מבודדים בעולם כאשר רק ארה"ב תומכת בנו. כל שנה, בתשעה באב אנחנו קוראים במגילת איכה "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס" וממשיכים לריב עם כל העולם ולרקוד ולשיר בשמחה "העולם כולו נגדנו". מלחמת לבנון השנייה, למרות כל ההשמצות, עוזרת לנו בחיזוק הקשר עם העולם: כל יום עוד מדינה שולחת אלף חיילים ללבנון, אנחנו מתייחסים לאו"ם יותר ברצינות, איראן יוצרת אנטגוניזם עם מדינות נוספות. ציפי לבני שרת החוץ של ישראל פועלת נכון, היא מגייסת את שמעון פרס ואת ביבי נתניהו לעזרה. זה כמובן לא מספיק וצריך לעשות הרבה יותר. ההתבדלות מהעולם היתה הגורם העיקרי לחורבן הבית הראשון והשני.

 

 

הגבולות הדמוגרפים:

 

הרב עזריאל מונה חמישה איומים קיומיים על מדינת ישראל ומתעלם מהאיום הקיומי הדמוגרפי. (קיים גם האיום של "השלום במזרח התיכון" שעלול למחוק אותנו מבחינה תרבותית אבל עליו אינני רוצה להרחיב). מדבריו ניתן להבין שהוא מאמין בעלייה ובילודה שישמרו על רוב יהודי. לעלייה ולילודה יש חלק משמעותי בשיפור המצב הדמוגרפי אבל זה לא מספיק. מחצית יהודי העולם נמצאים כבר בישראל וכנראה שתמיד מחציתנו תישאר בגולה. גם הילודה לא תציל את הרוב היהודי בארץ, רק אידיאליסטים דתיים ממשיכים לעשות הרבה ילדים והם הולכים ופוחתים. הסכנה הדמוגרפית לא תעלם אם נתעלם ממנה!

 

מדינת ישראל עדיין לא החליטה שהיא מדינה לאומית יהודית (חד-לאומית) – מדינה יהודית דמוקרטית. במקראות של האוניברסיטה הפתוחה בנושא הדמוקרטיה בישראל, היהדות והדמוקרטיה מוצגים כסתירה שלא ניתן לגשר עליה. אני מאמין ש"מדינה יהודית דמוקרטית" היא  המטרה הלאומית שלנו והיא ההצדקה המוסרית לקיומה של מדינת ישראל.

 

כדי שהדמוקרטיה (הדמוקרטיה המודרנית היא שלטון של התושבים במדינה בניגוד לדמוקרטיה האתונאית או ההלכתית שהיא שלטון של האתונאים או היהודים) במדינה יהודית תוכל לתפקד טוב צריך שרוב האוכלוסייה בישראל תהיה יהודית. מספיק מיעוט לא יהודי של 20 אחוז כדי שהדמוקרטיה תצלע, ואכן, הדמוקרטיה בישראל צולעת. בנוסף ל-20 אחוז ערבים יש בישראל עוד למעלה מ-10 אחוז רוסים. אם הם יעשו קואליציה עם עוד כמה אחוזים של ימין קיצוני ושמאל קיצוני יהיה מיעוט של 40 אחוז, מיעוט כזה בדמוקרטיה עלול להכריע נגד מדינה יהודית.

פרויקט ההתנחלויות רק שופך שמן על המדורה הזאת, אם נספח את שטחי יש"ע עם האוכלוסייה הערבית שנמצאת בהם, המיעוט הלא יהודי יהיה גדול מ-50 אחוז, ואז נצטרך לוותר על היהדות או על הדמוקרטיה.

הצורך ברוב יהודי במדינה היה ברור למקימי מדינת ישראל, אך הם הסתפקו בחוק השבות שאמור היה לאפשר רק ליהודים לעלות לישראל וכך חשבו להתגבר על המיעוט הערבי. לא נחקקו חוקים נוספים שיחזקו את הרוב היהודי וגם חוק השבות נפרץ. חוק האזרחות שמונע מערבים להסתנן לארץ נחקק בימי האינתיפאדה כחוק זמני בלבד. אין אפשרות לטפל ב"רוב היהודי" בישראל כאשר הגבולות שלנו לא סגורים עדיין ומיליוני ערבים נוספים עלולים להיות אזרחי המדינה – אי אפשר לכבות מדורה עם שמן. ההתנתקות מהפלשתינים היא צעד הכרחי למנוע סכנה דמוגרפית מיידית אך היא איננה מספיקה וצריך לעשות צעדים נוספים למנוע את הסכנה הדמוגרפית.

 

כצעד ראשון הייתי מקל מאוד על הגיור, מאפשר לכל הרוסים להתגייר ללא תנאים ומעודד  ערבים להתגייר. יש בצבא קורסים לגיור אך מציבים בפניהם תנאים בלתי אפשריים: לקיים אורח חיים דתי. או שהם משקרים או שהם מוותרים על הגיור, אני מעדיף שיצטרפו לעמנו יהודים שאינם משקרים. כל זמן שהגיור נמצא בידי הדתיים אי אפשר לבוא אלינו בטענות למה אנחנו לא עושים כלום. לגיור יש משקל כבד בחיזוק הרוב היהודי! אי אפשר לדרוש "זהות דתית" כפי שמציע עזריאל, חלק גדול מהיהודים בארץ אינם שומרים מצוות ואינם מגדירים עצמם דתיים, אין שום סיבה שדווקא המתגיירים יהיו דתיים. הדתיים לא רק שוללים מתגיירים חילוניים אלא גם את המתגיירים הדתיים ואת החוזרים בתשובה הם מפלים לרעה. החשדנות הזאת היא אחד הגורמים העיקריים שמנעו מהעם היהודי להיות "כחול אשר על שפת הים". המגיירים הדתיים מתנהגים כבית שמאי במקום ללמוד מהלל.

 

צעד שני, חוק או הצהרה ברורה על חד-לאומיות: לבטל את כל החוקים שמאפשרים רב-לאומיות בישראל. מדינת ישראל היא מדינת לאום יהודי – ישראל ויהודה חד הם. התרבות היהודית שנשמרה במשך אלפי שנים על ידי הדת הלאומית מצווה לאהוב את הגר, כלומר אסור לנו להפלות לרעה אזרחים שאינם יהודים אך מצד שני איננו חייבים לטפח את לאומיותם. צריך לעודד אותם ולעזור להם לקיים ישראליזציה – התערות בחברה הישראלית. מאז קום המדינה עלו לארץ 4 מיליון יהודים וכולם התערו בחברה הישראלית בזמן שהאוכלוסייה הלא יהודית בישראל שומרת בקנאות על הלאומיות שלה ומקבלת סיוע מהממשלה. אסור לשחרר את אזרחי ישראל הערבים מחובות לאומיים – הטילים של נסראללה נופלים גם עליהם, השאהידים שמתפוצצים הורגים גם אותם. אני חולק על ההגדרה של ארה"ב כ"מדינה אזרחית". אין להם דגל? הם לא חייבים לשיר את ההימנון האמריקאי? אין להם צבא? – ארה"ב היא מדינה אמריקאית ויש לאזרחיה חובות לאומיים.

 

צעד שלישי חינוך: משרד החינוך יממן רק בתי ספר ממלכתיים שילמדו בהם יותר יהדות. מי שירצה שילדיו ילמדו ערבית, רוסית או אפילו תלמוד בלבד, יצטרך להקים בתי ספר פרטיים משלו. להרחיב את מגמות היהדות באוניברסיטאות. להקים ישיבות חילוניות. לתמוך במעגלי שיח חילונים/דתיים. 

 

אם נוותר על הדמוקרטיה, כפי שמציע הרב עזריאל, גם בלי הלחץ של העולם, כמו שהיה בדרום אפריקה, העם היהודי לא יבוא לישראל. מדינה יהודית בה מיעוט יהודי שולט על רוב ערבי יכולה להשתלב במזרח התיכון טוב מאוד, כל המדינות במזרח התיכון נשלטות על ידי מיעוט, אבל הן לא מדינות דמוקרטיות. העם היהודי לא יבוא למדינה יהודית שאיננה דמוקרטית, רוב העם היהודי יעדיף להישאר בגולה במדינות דמוקרטיות.

 

ההתכנסות למדינה יהודית דמוקרטית היא המדיניות הנכונה היום. אפשר לוותר היום על מרבית השטחים ביהודה ושומרון, לקבוע גבול ברור בינינו ובין הפלשתינים ולפעול במרץ להגדלת הרוב היהודי בישראל. לא צריך לוותר על החלום לשבת ב"נחלת אבות" זה יכול להדחות לזמנים אחרים, כאשר העולם כולו יסגור את החשבונות שלו עם העולם הערבי נקבל גם אנחנו את חלקנו.

 

 

הטרמינולוגיה של הרב עזריאל "בריחה מלבנון", "מלחמת אוסלו", "בגידה באנשי צד"ל" איננה מוסיפה לרמת הדיון.

 

היציאה מלבנון במאי 2000 היתה הכרחית. נכנסנו לקיבעון מדיני וצבאי, חיילי צה"ל וצד"ל היו לכודים במוצבים שלהם בזמן שחיילי חיזבאללה הסתובבו חופשיים בשטח. צריך היה לצאת משם בהסכם עם סוריה כי סוריה שלטה אז בלבנון, אך לברק לא היה די אומץ להגיע להסכם שלום עם סוריה או לחילופין לחסל את חיזבאללה, הוא הסתפק בקריאה לממשלת לבנון וממשלת סוריה לקחת אחריות אך לא תבע מהם אחריות גם לאחר שנחטפו שלושת החיילים. דווקא מלחמת לבנון השנייה יצרה מצב ברור יותר – ממשלת לבנון לוקחת אחריות על לבנון, צבא לבנון יושב על הגבול עם ישראל וסוריה, כוחות רב לאומיים עוזרים לממשלת לבנון לשלוט במדינה, חיזבאללה נחלש מאוד, יש עליו פיקוח וננקטים צעדים לפרק אותו מנשקו.

 

האינתיפאדה השנייה אינה מנותקת מתוצאות מלחמת ששת הימים ב-67 שגרמה ל-800 הרוגים וכיבוש של שטחים שאיננו יכולים להשתחרר מהם, ומלחמת ההתשה שנהרגו בה 721, ומלחמת יום כיפורים שנהרגו בה 2,600, ומלחמת לבנון ב-82-2000 שנהרגו בה 1,800, וההתנחלות בשטחים שהיתה הקטליזאטור של כל תקריות הדמים שלאחר מלחמת ששת הימים. האינתיפאדה השנייה, שנהרגו בה למעלה מ-1000 ישראלים לא מנותקת מרצח רבין, מהרגע שהוא נרצח איבדנו שליטה. רבין הביא את ערפאת לישראל כדי לפקח עליו ולמנוע ממנו לעשות אינתיפאדה, ערפאת פחד ממנו לא היה מאז לעשות מה שהוא עשה לברק. אינני יודע אם רבין היה מפנה התנחלויות, הציעו לו לפנות את התנחלויות ברצועת עזה במסגרת תוכניתו "עזה ויריחו תחילה" והוא סירב, אולי בגלל שהוא חשב שזה מוקדם מדי ואולי הוא בכלל לא התכוון לפנות התנחלויות אבל אני משוכנע שהוא לא היה מאפשר את האינתיפאדה השנייה.

 

אנשי צד"ל היו צבא שכיר, אצלנו עשו אותם "פלמחניקים" ו"בעלי ברית", הם לא היו כאלה, אין לנו בעלי ברית באף מדינה ערבית והגיע הזמן שנפסיק לכנות משת"פים בכינויי חיבה.

 

בברכת שנה טובה

דני מור