רוב יהודי לא-יהודי

ירון לונדון, וואינט, 20.9.01

 

 

היהודים חוששים לביטחונם, אבל לא פחות מזה הם יראים מפני טביעתה של מדינתם ב"ים" הערבי הסובב אותה. עוד פתרון למצוקה הדמוגרפית

 

בסוף כל שנה מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על מספרם של תושבי ישראל ועל שייכותם האתנית. הפעם נמצא כי היחס המספרי בין יהודים לערבים לא השתנה, מפני שהגירתם של יהודים ארצה קיזזה את שיעור הילודה הגבוה בקרב הערבים. היציבות הזאת אינה מסירה את דאגתם של היהודים, כי מקורות העלייה מסתתמים ושיעור הילודה הערבית יורד באיטיות. היהודים חוששים לביטחונם, אבל לא פחות מזה הם יראים מפני טביעתה של מדינתם ב"ים" הערבי הסובב אותה. לפי תפיסתם של רוב היהודים, ישראל היא מדינה מודרנית ואילו החברה הערבית מתקשה להתמודד עם אתגרי המודרנה.

 

לחשש זה מוצעים חמישה פתרונות: האחד הוא יצירת "מדינת כל אזרחיה", שעשויה לצמצם בטווח ארוך ובתנאים של שלום את עצם חשיבותה של השייכות האתנית. הכל, יהודים וערבים, יהיו שותפים נאמנים בבעלות על מדינה אחת, וברבות השנים תיווצר כאן ציוויליזציה ישראלית מתקדמת, מגוונת מבחינה תרבותית ומושתתת על כמה עיקרים מוצקים. חוששני שהפתרון הזה, שאולי יהיה בהישג ידנו, נדחק למחוזות האוטופיה.

 

הפתרון השני, ההולך וקונה לו אחיזה בציבור היהודי, הוא היפרדות שתעביר יישובים ערביים למדינה הפלסטינית. נוכח התנגדותם הנחרצת של הערבים הישראלים לא יתאפשר הדבר אלא בכוח הזרוע. הפתרון השלישי הוא עידוד ממלכתי לילודה בקרב היהודים – יוזמה פסולה מבחינה משפטית וכלכלית שמעולם לא הצליחה בשום מדינה. הפתרון הרביעי הוא טרנספר. החמישי, זה שרבים מהיהודים מסתמכים עליו, הוא נס.

 

הנה הצעה לפתרון שישי. הנחת המוצא היא שחוט השדרה התרבותי של מדינת הגירה הוא תרבותו של הגרעין המכונן. ראשוני המתיישבים האנגלים הגדירו את אמריקה, ואנשי העליות הראשונות, לא יותר מכמה רבבות, קבעו את צביונה של ישראל לדורות. ניפוץ "כור ההיתוך" לא עקר את הערכים הבסיסיים של האבות המייסדים: העברית, הדמוקרטיה והזיקה העמוקה לתרבות המערבית. יכולת ההטמעה של הציוויליזציה שלנו עצומה, ותעיד קליטתם של כ-800 אלף דוברי רוסית בעשר שנים. כרבע מהם אינם יהודים ועוד רבים נטולי זיקה ליהדות ולאידיאולוגיה הציונית, ובכל זאת הם הופכים לחלק ממקשת העבריות.

 

מהירות התהליך הזה קשורה בכך שרוב דוברי הרוסית משתייכים לחוג התרבות המערבית ומצוידים בכישורים נוספים המסייעים להיקלטותם. דוברי הרוסית, יהודים ושאינם יהודים, חיזקו את קבוצת הרוב היהודית בעמידתה מול הדהירה הדמוגרפית של הערבים. ההצלחה הזאת מעידה כי כדאי לנו לחקות מדינות הגירה אחרות ולקלוט מהגרים על-פי אמות מידה של כדאיות.

 

נציץ במדינת לאום גדולה, שאף היא שרויה במצוקה דמוגרפית: גרמניה. החוק הגרמני, המקנה זכויות יתר ל"גרמנים אתניים" נידחים הרוצים להגר "הביתה", דומה למדי לחוק השבות שלנו. כיוון שמקורות ההגירה הזאת הסתתמו (רק בקזחסטאן נותרה קהילה גרמנית קטנה), וכיוון שהאוכלוסייה בגרמניה מידלדלת בגלל שיעורי ילודה נמוכים מאוד, שוקלת הממשלה הפדרלית לפתוח את השערים בפני מהגרים נבחרים, יהיה מוצאם אשר יהיה. התומכים במהלך הזה מניחים כי קליטת מיליון מהגרים בשנה לא תשנה את צביונה של הארץ עד כדי כך שתושביה הוותיקים שוב לא יחושו בה כבביתם.

 

כוח משיכתה של ישראל נופל מכוח משיכתן של מדינות המערב העשירות, אבל די בו להביא לכאן המוני מהגרים רבי יכולת. ישראל לא תאבד את אישיותה הייחודית, אם יהגרו אליה כמה רבבות רוסים, הודים, סינים או ארגנטינאים מדי שנה. צירופם של לא-יהודים לבסיס הכוח היהודי של המדינה הוא הפתרון היחיד שיישומו תלוי רק בנו ושאינו כרוך באלימות.