רחם בשירות המדינה

 

ערביי ישראל לא יהיו "שד דמוגרפי" אם היחס כלפיהם ישתנה

 

גדעון לוי, הארץ, 9.9.02

 

 

ישראל החליטה להתמודד עם "הבעיה הדמוגרפית" שלה: שר העבודה והרווחה, שלמה בניזרי, כינס בשבוע שעבר את המועצה הציבורית לדמוגרפיה לאחר הפסקה של חמש שנים. על סדר היום, נמסר, עידוד הילודה ובעיית העובדים הזרים. לכאורה - עוד ועדה. אבל כינוסה מחדש של הוועדה המסוימת הזאת, והאדישות המוחלטת שבה הוא מלווה - מעוררים מחשבות קשות. באווירה הציבורית הנוכחית מהלכו של בניזרי, נציגה של מפלגה שנעשית יותר ויותר לאומנית, אינו מפתיע. צריך לתמוה עם זאת על מי שהסכימו ליטול חלק בוועדה שבסיס קיומה מעורר קונוטציות היסטוריות מבעיתות.

 

ראשית, ההרכב: 37 חברי הוועדה כוללים אישי ציבור, משפטנים, מדענים ורופאים. לא פחות משלושה גינקולוגים בכירים חברים בוועדה - פרופ' שלמה משיח, נשיא האגודה למיילדות וגינקולוגיה, פרופ' יוסף שנקר וד"ר חנה קטן - יחד עם מומחה לאימונולוגיה ומיקרוביולוגיה ורופא שמתמחה באתיקה רפואית.

 

אליהם הצטרפו גם נציגות של נעמת ושדולת הנשים. לשם מה חברו יחד הגינקולוגים ונציגות הנשים? כדי לעודד את הילודה בישראל? לא ולא. הם התכנסו יחדיו כדי לעודד את הנשים היהודיות, רק אותן, להגביר את שיעורי הילודה שלהן, צעד שכרוך - אם לשפוט לפי המועצה הקודמת - גם בניסיון להיאבק בהפלות.

 

ומה תהיה תרומת הגינקולוגים? האם יסתפקו בהעלאת שיטות להגברת הפריון היהודי ומניעת הפלות או שמא יציעו גם טכניקות לעידוד הפלות וצמצום הילודה אצל נשים ערביות? ומה עם נשים רוסיות שאינן יהודיות?

 

בוטות ככל שהשאלות הללו נשמעות, הן יעמדו במרכז דיוני הוועדה, גם אם ייעטפו במסווים שונים ומשונים. הרי החדירה לחדרי המיטות של האזרחים והשימוש במדענים, רופאים וארגוני נשים לצורך גיוס רחמן של הנשים למטרות לאומיות - שמורים למשטרים טוטליטריים. נכון, גם דוד בן-גוריון הטיף להגברת הילודה, אבל הוא לא עשה זאת באמצעות גינקולוגים ומלחמה בהפלות.

 

ואולם, גם אם הוועדה הייתה מחליטה להתנזר מסוגיות של ילודה, צריך להכיר בכך ש"הבעיה הדמוגרפית", אם אמנם זו בעיה, לא תיפתר באמצעות ועדה ולא באמצעים המוכתבים בידי השלטון.

 

מכיוון שאין לחשוד בבניזרי שהוא תומך בסיום הכיבוש - הפתרון הדמוקרטי היחיד לשמירה על הצביון היהודי של המדינה - אלא להפך, הוא ומפלגתו הביעו לאחרונה תמיכה נמרצת בהתנחלויות; הרי לשר שכה מוטרד מהבעיה הדמוגרפית אין דרכי פעולה מלבד מאמץ לצמצום הריבוי הטבעי של ערביי ישראל והשטחים. כל פעולה בכיוון זה היא מעשה שאין הדעת ואין הצדק הישראלי והבינלאומי סובלים.

 

בראשית שנות ה-70 הוקמה ועדה בין-משרדית ל"בדיקת קצבי הפיתוח בירושלים", שכונתה ועדת גפני. המלצותיה, שהוגשו באוגוסט 1973, קבעו כי "יש לשמור על המשקל היחסי של יהודים וערבים בירושלים" כפי שהיה אז – 73.5% יהודים ו-26.5% ערבים. מדינת ישראל השקיעה מאז מאמצים רבים ביישום ההמלצות: בירושלים נבנו שכונות חדשות ליהודים בלבד, ואת חיי תושבי העיר הפלשתינאים מצרים: שוללים מהם תושבות, הורסים את בתיהם, מונעים רשיונות בנייה, מקמצים בשירותים ולא מאשרים תוכניות מתאר - הכל כדי לדחוק את רגליהם מהעיר ולשמור על המאזן. התוצאה? 29 שנים אחרי ועדת גפני המיעוט הפלשתיני בירושלים רק גדל (ל-32.5%). מי שמבקש לטפל ברצינות בתהליך הזה יכול לעמוד לפני שתי דרכי פעולה בלבד: סיום הכיבוש בירושלים, או טרנספר.

 

ישראל היא מדינה דו לאומית ורב תרבותית. הדרך היחידה להתמודד עם עובדה זאת היא להופכה לחברה צודקת יותר. הדרך הלגיטימית היחידה לשמור על הרוב היהודי, למי שזה כל כך חשוב לו, היא באמצעות סיום הכיבוש ואולי הגברת העלייה. הגדרת ערביי ישראל כ"בעיה דמוגרפית" מעוררת זיכרונות קשים ומשדרת כלפיהם מסר מעליב. וכי מה הם צריכים לחוש כשהממשלה, ממשלתם, מכנסת ועדה שמטרתה להקטין את שיעורם באוכלוסייה?

 

לנוכח העובדה ששיעור הריבוי בקרב ערביי ישראל גדול מזה של האזרחים היהודים, לא צריך ועדה של גינקולוגים אלא מדיניות אחרת, שתהפוך אותם לאזרחים שיכולים להזדהות עם מדינתם. ערביי ישראל לא יהיו לא "בעיה" ולא "שד דמוגרפי" אם היחס כלפיהם יהיה צודק ושוויוני. במדינה שרחובותיה מכוסים במודעות הקוראות לטרנספר, שאיש לא טורח להסירן ואיש אינו מעמיד לדין את מפיציהן - ועדה לענייני דמוגרפיה היא עוד אות מבשר רעות.