רק לא פינוי

 

מנחם בן, מעריב,6/12/2007

 

מנחם בן מתנגד להרס התנחלויות וקורא לצאת מהקיבעון המחשבתי, לפיו הן המכשול לשלום.

 

כמו פירומן שהתמכר לשריפות, כמו נירון קיסר שהשקיף בהנאה על השריפה שהצית ברומא, כך רוב ראשי הממשלה שלנו ב-30 השנים האחרונות התמכרו לרעיון הרס ההתנחלויות, רצוי עם בולדוזרים ועם מתנחלים מתבצרים. הכי "הקרבה למען השלום" שאפשר. הכי "להיכנס להיסטוריה". לכן , עכשיו במיוחד, כשאולמרט-את-ברק תומכים בחוק פינוי-פיצוי; עכשיו במיוחד, כשאולמרט מבטיח לנו כי השלום המיועד עם אבו-מאזן יהיה קשה כשאול לחלק מאיתנו (כן, הבנו את הרמז); עכשיו במיוחד, כשמו"מ עקיף לפחות מתנהל עם סוריה מאחורי גבם של המתנחלים ברמת-הגולן, וכולם מספרים לנו ש"תג המחיר" ברור – חשוב לזעוק ולומר שמדובר בסכנה איומה לישראל.

 

אסור לחזור על הטרגדיה של פינוי מתנחלים. אפשר בהחלט גם אחרת. מה שצריך בעיקר הוא לצאת מהקיבעון המחשבתי הנורא, לפיו ההתנחלויות צריכות להיות הקורבן הטבעי של השלום. כאילו ברור ששלום פורמלי, קר ועוין ומסוכן עם הערבים, לאחר שניקינו את השטח מישראלים, הוא המפתח היחיד ל"שלום".

 

כלומר, ליחסי עוינות מאוימים תמיד, רוויים בשנאה אנטישמית נוראה, בנוסח יחסי ישראל-מצרים, או לקסאמים בלתי פוסקים ואגירת נשק מתמשכת למלחמת דמים עתידית בנוסח יחסי ישראל-עזה. שניהם, כזכור, לאחר ניקוי כל השטח מישראלים.

 

היגיון הכזב שכל נאורי ישראל קנו הוא שההתנחלויות הן, כביכול, מכשול לשלום. למה? כי הן מונעות מהפלשתינים רצף טריטוריאלי. רק תעיפו להם מהעיניים את הישראלים, ואז יוכלו להקים מדינה משלהם, יודן-ריין. יופי טופי

 

הסדרים אזרחיים

 

אבל די להסתכל במדינת ישראל של הקו הירוק, כדי להבין כמה מעוותת המחשבה הזו. הרי מדינת ישראל רצופה ב"הפרעות טריטוריאליות" מסוג זה: כל יישובי הערבים בה. אני עצמי, למשל, גר בכרמיאל, סמוך מאוד לדיר אל אסאד ולמג'ד אל כרום, ומעולם לא העליתי בדעתי, שהיישובים האלה מפריעים ל"רצף הטריטוריאלי" שלי. כך אסור להסכים לרעיון הנואל שאנחנו מפריעים לרצף הטריטוריאלי הערבי. לא ביהודה ובשומרון ולא ברמת-הגולן.

 

אם חפצי שלום אנחנו – כלומר, הערבים – אז אפשר לקיים הסדרים אזרחיים שישאירו את המתנחלים ביו"ש וברמת הגולן על מקומם, תוך שמירת ישראליותם והגנה בינלאומית על שלומם.

 

למשל, להציע לאסד שיתוף בריבונות על יישובי הדרוזים בישראל, תמורת קונדומיניון ישראלי-סורי על היישובים הישראליים ברמת-הגולן (אחוז זעיר בסך הכל משטח הרמה). אותו כנ"ל בערך אפשר להציע לאבו-מאזן: קונדומיניון ישראלי-פלשתיני, שיחול במקביל על היישובים הערביים בישראל ועל ההתנחלויות ביו"ש, בגיבוי כוחות בינ"ל. הרי אבו-מאזן הסכים מזמן, במסמך ביילין, להשארת ההתנחלויות ביו"ש. אז למה לא עכשיו?

 

לא ייתכן שאחרי ארבעים שנות סרבנות ערבית וטרור ערבי מתמשך, שלא לדבר על כל שנות הסירוב הערבי שקדמו למלחמת ששת הימים, כשחלק מהמתנחלים כבר הולידו נכדים בהתנחלויות מרוב שנים, יחליטו פתאום לפנות אותם למען שלום רע חדש. וגם ספק גדול בכלל אם הבוחר הישראלי יאשר את זה.