ה"שמאל" כאויב הערבים

 

בן דרור ימיני, מעריב, 5.3.04

 

 

ד"ר עזמי בשארה הוא מהחכמים ומהנבונים שבין חברי הכנסת. כאשר משווים בינו לבין זאב בוים ויחיאל חזן, שקשקשו על פגמים גנטיים, אין צורך בדיון מעמיק בתיאוריית הגזע שלהם. הם לא יצאו טוב, למרות שהבעיה שלהם לא גנטית. ובכן, בשארה הבהיר בשבוע שעבר, בפגישה סגורה של משלחת מתנגדי הגדר שהגיעה להאג, שהאויב הוא בעיקר "השמאל הציוני". הכיצד זכה דווקא ה"שמאל" ולא ה"ימין" להיות האויב האמיתי? ראשית, משום שהשמאל הציוני הוא זה שיזם את ההפרדה. שנית, בשארה, שאינו מחסידי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מודה למעשה שהוא מצוי בחזית אחת עם שותפיו להגשמת חזון פלשתין השלמה שהוא חזון מתנגדי ההפרדה: הימין האידאולוגי והשמאל האנטי-ציוני. אלה ואלה מובילים את כולנו, בניצוחם של ערפאת ויאסין, למציאות בלתי הפיכה של מדינה שבטעות קוראים לה דו-לאומית, ולמעשה, מדובר במדינה ערבית גדולה, שבה מצב היהודים, אלה שיישארו לאחר מרחץ הדמים, יהיה דומה למצב היהודים בסוריה, חביבתו של בשארה, או בעיראק בימי סדאם, חביבתו של ערפאת.

 

אגב, המינוח "שמאל ציוני" הוא קצת אנכרוניסטי. שהרי בשארה מתכוון לכל אלה שתומכים בשתי מדינות לשני עמים (בשארה לא מסכים למדינה לעם היהודי), וזה כולל גם חלק ניכר ממצביעי הליכוד ומרצ.

 

בצדק הוסיף ד"ר אחמד טיבי שחזן ובוים, דווקא הם, הם נכס אסטרטגי. שהרי מכאן ואילך ישמשו דבריהם לשימון מנגנון התעמולה האנטי-ישראלית, הקובעת שישראל היא מדינה גזענית.

 

כך מתחברים הדברים: בשארה מכריז מיהו האויב: "השמאל". טיבי מכריז מיהו הנכס: "הימין". הם יודעים למה. חבל שרבים אצלנו עדיין לא יודעים.

 

הפוליטיקה של האקדמיה

הקהילה היהודית במערב ארצות-הברית לא רווה נחת ממה שקורה בקמפוסים רבים, ובעיקר בקמפוס המפורסם של אוניברסיטת ברקלי, שהאווירה בו עוינת מאוד לישראל, אם נשתמש בלשון המעטה. ולכן, מספר לנו ד"ר מרטין קרמר, לשעבר ראש מכון דיין באוניברסיטת תל-אביב, הקהילה החליטה לעשות מעשה: לאסוף כסף, כדי לממן מרצה ישראלי אורח, שיוכל להציג את ישראל באופן הוגן יותר, מול הזרם האנטי-ישראלי הגועש. האם זה בסדר שהון יהודי יכתיב תכנים אקדמיים? ממש לא. אבל בהתחשב בכך שלימודי המזרח התיכון נשלטים, באופן מוגזם, על ידי אנשי אקדמיה העוינים את ישראל, ובהתחשב בעובדה שהון ערבי רב זורם למוסדות מחקר שמנפקים תעמולה אנטי-ישראלית ארסית, אז יוזמה למלגת מרצה-אורח מישראל, היא פחות מהמינימום. הכסף גויס. מדובר בעיקר בתרומה של הלן וסנפורד דילר, בסך של חמישה מיליון דולר. לא סכום פעוט. הם תורמים כסף רב גם לגופים בישראל. אלא שמרגע שהכסף נתרם, הבחירה נתונה בידי ועדה אקדמית. ובכן, מיהו איש האקדמיה הראשון שנבחר למשימה? פרופ' אורן יפתחאל מאוניברסיטת בן-גוריון. מדובר באיש אקדמיה רציני. קראתי רבים ממאמריו. אלא שיש בעיה. קריאת המאמרים שלו מותירה תחושה קשה. את ישראל הוא מכנה "אתנוקרטיה". בתרגום חופשי, זה שלטון על בסיס של גזע. הוא מציג במאמריו גישה ידועה, שחוקה ופופולרית בחוגים מסוימים, המטילה את האחריות להתדרדרות הנוכחית על ישראל. זו זכותו. אלא שלא מדובר בגישה אקדמית, אלא בעמדה פוליטית.

 

אין צורך בטרחה רבה כדי להוכיח שפרסומיו של יפתחאל נעדרי דיוק, ובוודאי נעדרי איזון. יש משהו חסר יושר, במאמרים שמתחזים לאקדמיים, שמציגים את הציונים כאשמים בכל, בלי לומר מילה אחת על הסירוב הארוך של הפלשתינים להכיר בישראל; או על הסירוב הפלשתיני לחלוקה; או על ההסתה נגד עצם קיומה של ישראל; או על תמיכת ערפאת בטרור; או על סרבנות ערפאת למתווה קלינטון. חבל. עצוב. מותר לבקר את ישראל. אבל חצאי אמיתות, לעתים, גרועים משקר.

 

בעבר היה יפתחאל עצמו קורבן לחרם האקדמי נגד ישראל. מאמר ששלח לכתב עת חשוב, שאותו כתב יחד עם איש אקדמיה ערבי, הוחזר כפי שנשלח, בלי שנפתח, בגלל החרם. יפתחאל, ייאמר לזכותו, נאבק בחרם. אלא שמי שקורא את המאמרים שלו, המשווים בין ישראל לדרום-אפריקה, יגיע דווקא למסקנה שהחרם מוצדק.

 

נחזור למינוי. האם יפתחאל הוא האיש האמור להוות תשובה לזרם העכור נגד ישראל שכבר שולט בברקלי? בוודאי שלא. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? זהו, שלא הועילו. מה שאומר, שחלמאות יש גם בקרב יהודים. לא רק בישראל.