עוד נחירה של השמאל הישֶן

 

דני מור, שער הגולן, 13.10.03

 

 

מאז פרוץ האינתיפאדה נכנס השמאל לשיתוק מוחלט ונרדם.

 

התפרצות האינתיפאדה באוקטובר 2000 הביאה את הסכמי אוסלו לסופם, הפסיקה באלימות את "חגיגות השלום" והוכיחה ש"הסכמים" עם נציגי הפלשתינים אינם מובילים לסיום הסכסוך ואפילו לא להרגעתו. כל ניסיון הדברות כמו "הסכמי אוסלו", "המפקד הלאומי" "הסכמי ז'נווה" ועוד, סופם כישלון כי באלימות הזאת אין טעם בדיבורים. וכי מלכתחילה אין בסיס להידברות בין כובש לנכבש – הנכבש יחתום על כל הסכם ויפר אותו מיד!

 

הימין מבין את זה היטב לכן הוא ממשיך בהסכמים: "מפת הדרכים", "הודנה", "ראש ממשלה פלסטיני", "לא לערפאת" ועוד. הימין יודע שההסכמים הם מסך עשן טוב למעשים בלתי הפיכים של סיפוח.     

 

השמאל נגרר אחרי הימין ואיננו מציע שום דבר חדש.

בזמן שההסכמים אינם מובילים לשום מקום יש צורך להחליף את השיטה:

 

במקום הדאגה לפלשתינים השמאל צריך לדאוג למדינת ישראל היהודית דמוקרטית כי הימין והתנחלויותיו כבר מזמן שכחו למה אנחנו כאן.

 

במקום להתייחס לזכות השיבה של הפלשתינים צריך להציב את זכות השיבה של היהודים ולא להתפשר על מספר הפליטים שיכנסו למדינת לישראל (בשטחים של ארץ ישראל שיהיו בידי הפלשתינים יוכלו להכנס כמה פליטים שהם ירצו).

 

במקום הדיבורים שמובילים לסיפוח אוכלוסיה ערבית לישראל יש צורך לדבר על יציאה מהכפרים הערביים שלאורך הקו הירוק.

 

במקום חיזוק ההתנחלויות צריך לצאת באופן חד-צדדי מרצועת עזה.

 

במקום מדינה דו-לאומית, מדינת אפרטהייד, מדינת פלשתינה א"י או ארץ ישראל פלשתינה או מדינת גלות בארץ ישראל יש להתכנס למדינה יהודית דמוקרטית מאחורי גבולות דמוגרפיים בארץ ישראל.

 

מול חזון ההתנחלויות והסיפוח חייב השמאל להציג חזון של מדינה יהודית דמוקרטית עם רוב יהודי גדול ומוצק מדינה שלוקחת אחריות על מעשיה ומחדליה, שדואגת למיעוט הלא יהודי, שאינה מתביישת ביהדותה ושמספקת ביטחון מלא לאזרחיה לנוע באופן חופשי בשטחיה בתוך גבולות ברורים ובטוחים.

 

השמאל צריך להקים אלטרנטיבה לממשלה הקיימת שכל מעשיה אנטי ציוניים ומסכנים את המשך קיומה של מדינת ישראל היהודית.