19/01/01

לכב'

דני רשף

קבוצת "מבט לאופק"

 

לדני שלום רב,

 

קראתי בעיון רב את המזכר של קבוצת "מבט לאופק" מתוך הזדהות מלאה עם דרך הצגת הבעייתיות

המוגדרת בו. במבט ראשוני חשבתי לנכון להעיר כי אין בנמצא הגדרה ברורה של 'ארץ ישראל השלמה'. כבר לגבי מושג זה ישנו פער תפיסה בין חוגים שונים בחברה היהודית, לא כל שכן בינינו לבין הפלשתינאים. להמחשה, המנדט שקיבלה בריטניה מחבר הלאומים על ארץ ישראל, כלל כמובן את מה שהיום הוא ממלכת ירדן. האם ארץ ישראל 'השלמה' על פי תפיסת 'מבט לאופק' תואם הגדרה זו? עד כמה שידוע לי, מי הוא פלשתינאי מורכב כמעט כמו מי הוא יהודי. האם אזרח ירדן שאביו הוא מפליטי 48 שעבר לתחום הכיבוש של הלגיון הירדני ומשם לעמאן הוא פלשתינאי או ירדני? ותושב ג'אסר א' זרקא שליד זיכרון יעקוב, שאבי סבו היה סודאני שהיגר לארץ ישראל הוא פלשתינאי? האם נוצרי יווני אורתודוכסי שהיגר ממצרים לבית לחם בראשית שנות הששים הוא פלשתינאי? האם תושביה המרונים של ברעם, שהורחקו מכפרם הם פלשתינאים? דומני שהתשובה לשאלות אלה היא, שהישות הפלשתינאית עצמה אין לה הגדרה ברורה והתגבשותה טרם הסתיימה.

להגדרת ארץ ישראל ה 'שלמה' יש בהחלט חשיבות עליונה לדרך הפתרון של סוגיית הזהות והקבלה של מדינת היהודים, הציונית והדמוקרטית במרחב הערבי, כמו גם, לאופי יחסיה עם הערבים היושבים במרחב זה בכלל ותושבי ארץ ישראל בפרט. מה הגדרתכם?

 

לעניות דעתי, הדרך לפתרון בעיית הזהות הן זו הציונית והן זו הפלשתינאית, עוברת דרך מיבנה קהילתי על לאומי 'הקהילייה המשותפת של ארץ ישראל המנדטורית' (שם זמני) שבו תשתתפנה שתי מדינות לאום: ישראל וירדן וכן, הישות המדינית (אוטונומיה? מדינה?) הפלשתינאית. ללא תלות במקום המושב של אזרח הקהילייה  הוא יוכל להגדיר עצמו בזהות לאומית וכאזרח של אחת מהישויות המדיניות המרכיבות וכן, יהיה אזרח של הקהיליה המשותפת. כך, יוכל ערבי תושב יפו להיות אזרח פלשתין לבחור ולהיבחר למוסדותיה, אם וכאשר תהיה זו ישות מדינית דמוקרטית, ובה בעת לחיות בישראל כאזרח הקהילייה המשותפת. תושב עפרה יהיה אזרח ישראל ויבחר למוסדותיה, ובה בעת להיות תושב פלשתין כאזרח הקהילייה המשותפת. תהליך האחדת המשפט, המבנה והסדר החברתי, יהיה תהליך ארוך טווח ומותנה בהסכמת כל אחת מהישויות המדיניות בפני עצמה. האצלת סמכויות למוסדות הקהילייה תעשה בהדרגה ובהסכמה הדדית, בדומה לתהליך ההתגבשות של הקהילייה האירופאית.

 

אין לי כל ספק, שהניסיון להגיע לפשרה בתביעות לאומיות סותרות על פי מתכונת 'אוסלו' ו/או 'המלצות קלינטון', מוביל לאלימות הדדית מלבה את העוינות ההדדית ומרחיק הן את השלום והן את קבלתה של מדינת היהודים למרחב הערבי. עצם הקמת הקהילייה המשותפת בדומה למוצע כאן, יהווה הצהרת כוונות ברורה של הפלשתינאים בפרט והמרחב הערבי בכלל, על נכונות לשלום אמת.

 

פתרון בעיית הפליטים על ידי שיקומם בתחומי הקהיליה (בעיקר בירדן כפי שנקלטו שם בעבר) הן כאזרחי ירדן והן כאזרחי פלשתין, במאמץ משותף של כלל הקהיליה, הוא האפשרות היחידה לפתרון אמיתי. כל אפשרות אחרת, תערער את היציבות של כל הסכם או הסדר שיושג. הסכם חוזי על פי מתכונת 'אוסלו', או 'המלצות קלינטון' יביא במוקדם או במאוחר להתמוטטות השלטון ההאשמי, ולהיווצרות פלשתין הגדולה החותרת להיות פלשתין 'השלמה'. לעניות דעתי, כל עוד הפלשתינאים ישמרו את בעיית 'הפליטים' באמצעות הטענה לזכות השיבה בכל דרך שהיא, כוללת או אישית, תשמר את הגחלים לעימות הבא.

 

הצעה זו פורסמה בעבר על ידי הן בהרצאות והן, בעיתונות כחלק מתורת ביטחון חדשה אסטרטגית ההמנעה המבוססת על הגישה שמלחמה בעידן נשק ההשמדה ההמוני, עשויה להביא לחורבן המרחב כולו. במידה ויש לכם עניין להרחיב בנושא, אשמח להרחיב ולהציג תפישה זו בדיון משותף עמכם.         

 

 אודה לך אם תועיל להעביר מכתב זה לידיעת יתר חברי הקבוצה.

 

מוטי אשכנזי

רח. הסתת 9 ירושלים 96266

טל' 02-6429715, טל'/פקס 6429716-02, 480343-050

nuritash@netvision.net.il E – mail: