מכתב גלוי למתנחלים

 

בן-דרור ימיני, מעריב, 25.2.05

 

 

שלום לכם אנשי גוש קטיף. בשבועות האחרונים אתם מביעים את כאבכם, כאב עמוק ואמיתי, על העקירה הצפויה. וגם אם הכאב הזה עבר שדרוג מסוים, עם מטה מאורגן, עם יועצי תקשורת, עם קמפיין מתוקצב, עדיין יש שם גרעין אמיתי של כאב. כאב מהעקירה הצפויה.

 

אז תרשו לי לומר לכם משהו, כציוני אמיתי. גם לנו, תומכי ההתנתקות, כואב מאוד. כאב אמיתי. כאב של ייסורים ממה שצפוי אם, חלילה, הקמפיין שלכם יצליח. אנחנו חוששים מחורבן. חורבן הבית היהודי. אתם מעדיפים בית אחר - בית שיהיה מדינה אחת גדולה, ליהודים ולפלשתינים, עם זכויות עודפות ליהודים. בית שגם מבזה את היהדות, וגם אין כבר דוגמתו בעולם.

 

כן, תתפלאו, לא רק אתם חוששים מחורבן. גם אנחנו. ואל תתבלבלו. לא מדובר בשמאל. אלה שלקחו לעצמם את המונופול על "השמאל" בכלל מתנגדים להתנתקות, בדיוק כשם שהם מתנגדים לגדר ההפרדה או למדינה יהודית-דמוקרטית. בדיוק כמוכם. עוד נחזור לכך. כך שהתומכים האמיתיים בהתנתקות שייכים למחנה הציוני. נחזור לכאב. יש לי בת קטנה. אני חרד לגורלה. אני רוצה מאוד שהיא תחיה בישראל, למרות שיש לה גם דרכון אירופי ואפילו אמריקני. והיא, קטנה שכמותה, רוצה להיות ישראלית. רק ישראלית. ואני גאה על כך. אבל אם אתם תצליחו לגרום לנו להיות מדינה אחת גדולה, עם רוב לא יהודי בעוד חמש שנים, או בעוד עשר שנים, אבל עם שלטון יהודי בלבד – אז במדינה כזאת אני לא רוצה לחיות ואני לא רוצה שבתי תחיה. תתפלאו, אבל לדידם של פטריוטים אמיתיים, כאלה שאין להם מטה מאורגן וקמפיין מקצועי – זה יהיה החורבן האמיתי. מדינה שתהיה רק יהודית, ולא דמוקרטית, תהיה מדינת אפרטהייד. מדינה שתהיה רק דמוקרטית, ולא יהודית, תהפוך במהרה למדינה דו-לאומית, ובמהרה למדינה ערבית. ליהודים לא יהיה בה מקום.

 

בניגוד אליכם, אנחנו, אנשי המחנה הלאומי האמיתי, יודעים שאין אמיתות מוחלטות. שהתנחלות של פעם היא לא התנחלות של היום. ואנחנו יודעים שאתם, בדיוק כמו אנשי השמאל האנטי-ציוני, בדיוק כמו אנשי החמאס, מסוכנים דווקא בגלל שיש לכם מונופול טוטאלי, שמיימי, על האמת. לנו אין. אנחנו רוצים לחיות עם הסתירות. זה קשה. זה לא קל. אתם והאנטי-ציונים תגלו לנו תמיד סתירות ובעיות. אבל זה הסיכוי היחידי שלנו לממש את הרעיון הציוני.

 

ואנחנו גם לא רוצים זכות שיבה. אתם, שמתנגדים לכל פשרה, מתעקשים על זכות השיבה של יהודים לקסבה של שכם, לתוככי חברון וללב רמאללה. לא צריך להיות גזען כדי להבין שזכות שיבה של פלשתינים לשיח' מוניס, היא חורבן החזון הציוני. ואם אתם מתעקשים על זכות השיבה, אז התומכים שלכם, וזה בטח לא מפתיע אתכם, הם בדיוק אותם פלשתינים שרוצים עוד ועוד התנחלויות. הם יודעים שזו הדרך לחיסול המדינה היהודית. הם יודעים שזו הדרך למדינה אחת גדולה. הם יודעים שזו הדרך לזכות השיבה הפלשתינית. אבל אתם מתעקשים לשתף איתם פעולה בהרס המפעל הציוני. וכן, אתם הופכים לדומים להם. בדיוק כפי שהם מטפחים את ה"נכבה" שלהם, כך אתם מתחילים לטפח מיתוס דומה, לקראת הפינוי, לקראת ההפרדה שעוד בדרך.

 

* * *

 

ובכלל, אנחנו לא תומכים בהתנתקות משום שמדובר בכניעה לטרור. בדיוק להפך. הטרור לא רוצה הפרדה או התנתקות. הטרור רוצה דין אחד לנצרים ולתל-אביב. לא הפרדה ביניהם. הטרור רוצה מדינה אחת גדולה. בדיוק כמוכם. ולא, אנחנו בכלל לא בטוחים שההתנתקות היא נוסחת פלאים. ממש לא. אבל אנחנו כן חושבים שההתנתקות היא צעד ראשון, חיוני, הכרחי, לצורך החזרתנו למסלול של מדינה יהודית ודמוקרטית. וכן, יש סיכוי שאכן יהיו קטיושות מבית-חנון. אבל גם לחיזבאללה יש אינסוף קטיושות שמאיימות על נהריה, אולי גם על חיפה. והנה, כשהיינו שם, היו מטחי קטיושות. ומרגע שיצאנו, יש הרבה יותר שקט.

 

כן, אתם תנסו לטעון שכבר החזרנו להם את השליטה על רוב השטח המאוכלס בפלשתינים, ועוד ועוד. שכנעתם רק את עצמכם. אם אתם חושבים שבעידן הנוכחי של העולם אפשר להמשיך ולקיים משטר של כבישים נפרדים, של חלוקת מים בלתי שוויונית בעליל, של דין שונה לכם ולאחרים, וגם לומר ש"הכיבוש הסתיים", אז אתם באמת סהרוריים.

 

כאב העקירה שלכם, שהוא כאב אמיתי, הוא כאין וכאפס לעומת כאב העקירה שלנו – עקירה של כל העם היהודי מארצו, אם החזון שלכם יתממש. אנחנו יודעים שכדי למנוע עקירה גדולה – של חיסול המפעל הציוני – צריך לשלם במחיר של עקירה קטנה. הרי המחנה הלאומי האמיתי, הציוני, אף פעם לא שיקר. הוא תמיד אמר: כדי שהחזון היהודי-דמוקרטי יתממש, לא יהיה מנוס מפינוי רוב ההתנחלויות. הרי המחנה הלאומי האמיתי תמיד אמר שמפעל ההתנחלויות הוא הסכנה למפעל הציוני, ולא ההמשך שלו.

 

ואנחנו חרדים, ממש חרדים, שאם רק תצליחו להשאיר אותנו בבוץ, לסגור כל סיכוי להסדר, אתם תגרמו לחורבן החזון הציוני.