מי האחראים?

 

דני רשף, מושב חוסן, 20.9.04

 

שיטה נהוגה במקומותינו, כאשר יש מצוקה תקציבית תמיד להטיל אותה על החלשים. כך נוהגת הממשלה, כך נוהגים גם כל הנזקקים לה. קופות החולים תמיד ישביתו את המרפאה בירוחם, חלילה לא את זאת בצפון תל אביב. המורים ישביתו את החינוך המיוחד לא את בית הספר בכפר ורדים או הרצליה פיתוח. זה טוב לתקשורת, זה מציב את המתנגדים למדיניות הממשלה כמגיני הרעבים והחלשים ובעיקר זה מונע דיון אמיתי על התנהלות והאחריות של כל מי שתלוי בקופת המדינה. יהיה זה קופות חולים, רשויות וחברות ממשלתיות או מועצות מקומיות ואזוריות.

 

השלטון המקומי הוא אחד הגופים היותר בזבזניים, הפחות מנוהלים והיותר מסואבים בישראל. זה חודשים רבים לא משולם שכרם של עובדים רבים במועצות אבל לא נודע לנו אפילו על ראש מועצה אחד שוויתר על שכרו ושכר בכיריו, שהם בהרבה מאד מקרים גם מקורביו, כדי לאפשר לפחות תשלום מזערי לעובדים. סביר להניח שמלכתחילה מצבם הכלכלי יותר טוב משל רוב עובדי המועצות ויכולתם לשרוד חודשים ללא משכורת טובה לאין ערוך. באותה מידה סביר להניח שלו משכורתם שלהם לא הייתה משולמת היו נוהגים בזהירות מפליגה בקופה הציבורית.

 

אבל לא רק שראשי השלטון המקומי לא רואים עצמם אחראים, ולו במעט, במצוקת המועצות. לא רק שאינם מחויבים בדוגמא אישית בסיסית ובהזדהות אישית עם עובדיהם, דומה שהתקשורת עשתה יד אחד להתעלם מהם כגורם אחראי בשטח. יש מעט מאד חשיפות ותחקירים עיתונאיים, בעיתונות הארצית, שחושפים את ההתנהלות הכספית של ראשי המועצות והשלטון המקומי בכלל. אין כמעט ראיונות תקשורתיים שבהם נדרשים ראשי המועצות לדין וחשבון על התנהלותם הם לציבור הרחב. יש מעט מדי שאלות מדוע בעצם הם כה מתנגדים לתוכניות הבראה שדורש משרד הפנים.

 

על מצוקת עובדי השלטון המקומי אחראי קודם כל ולפני הכל השלטון המקומי. המאבק הציני שמובילים ראשי השלטון המקומי באמצעות הלנת השכר של עובדיהם, חלילה לא הבכירים והחזקים כלכלית אלא במדרג הנמוך והיותר חלש, נועד קודם כל לפטור אותם מאחריות למחדליהם הם. בצדק רב דורשת הממשלה שהכסף שינתן לא ישפך לבור ללא תחתית עד המצוקה הבאה. כבר למדנו מהעבר, ממשבר המושבים לדוגמא, שכסף חופשי ללא תוכנית הבראה רק משחרר מאחריות, מנציח בזבוז ושחיתות ומבטיח בתוך זמן קצר משבר נוסף דומה לקודמו.

 

יש לממשלה אחריות למה שקורה בשלטון המקומי, יש לה אחריות לניהול התקין והאחראי וכמובן גם למשכורות העובדים. דווקא האחריות הזאת מחייבת את הממשלה לקרוא לראשי השלטון המקומי לסדר, להתעקש על ניהול תקין ועל תוכניות הבראה ישימות ובעיקר לא להסכים להזרמת כספים ללא תנאי, ללא פיקוח מפני שאז, ממש מעבר לפינה, מחכה המשבר הבא וגם אז הוא יתחיל דווקא  על גבם ושכרם של החלשים.