מי ימשיך את המדיניות של רבין?

 

דני מור, שער הגולן, 6.11.03

 

 

כל השנים עד כה (פרט לשנה האחרונה) וכנראה גם בשנים, הבאות אני מתייצב במוצ"ש הסמוך ל-4 בנובמבר בכיכר רבין ועומד שם בצפיפות ובתחושת ניכור נוראה, תחושה של פיספוס.

 

אינני דתי וגם אינני ימני, אני שמאלני מוצהר, מדינת ישראל היהודית דמוקרטית יקרה לי ואינני מרגיש שייך למה שקורה בעצרת. העצרת מחמיצה את יום הזיכרון. לא ברור למה הוא נרצח. לא ברור מה הייתה המדיניות ששלו שבגללה הוא נרצח ואין אף אחד שמצהיר בגלוי שהוא ימשיך את המדיניות של רבין.

 

הייתי שם בליל הרצח, לפני שמונה שנים. בכיתי כל הלילה לאחר הרצח ובבוקר נסעתי ללמד בבית הספר ושם המשכתי לבכות עם התלמידים ועוד ימים רבים אחר כך בכיתי בדמעות ממש ועד היום אני בוכה בליבי.

 

גבר בוכה הוא גבר כועס. קיוויתי ששמעון פרס שהחליף את רבין גם כן כועס והוא ינצל את הרצח ליציאה חד-צדדית מן השטחים הכבושים למרות הסכנה שתהיה מלחמת אזרחים.  שמעון פרס ניסה מיד לפייס את המחנה ממנו יצא הרוצח ואחר כך הפנה את כעסו והפגין את כוחו על הערבים בדרום לבנון במבצע "ענבי זעם".

 

רצח רבין עצר בבת אחת תהליך מדיני של הסדרים עם השכנים הערבים של מדינת ישראל: הסכם שלום עם הירדנים שבוצע, הסכם שלום עם הפלשתינים ויציאה מהשטחים הכבושים והסכם שלום עם סוריה ויציאה מלבנון. תהליך שנכפה על רבין על ידי קלינטון, אך הוא שיתף פעולה.  הוא לחץ את ידו של ערפאת בחוסר רצון גלוי, אך היה נחוש בדעתו להגיע להסדרים שיקבעו גבולות בטוחים יותר עם השכנים הערבים. הוא לא ניסה להקים ממשלה רחבה כי הוא ידע שהוא יצטרך להתפשר. הוא התווה מדיניות ברורה והתקדם בביטחון ובנחישות לקראת המטרה. כי הוא ידע שעל הציונות לא מתפשרים!! הציונות מדברת דברים ברורים: בארץ ישראל תהיה מדינה יהודית דמוקרטית. לא כל הארץ המובטחת. לא מדינה דו-לאומית. לא עוד גולה. אלא, מדינה יהודית דמוקרטית בארץ ישראל עם רוב יהודי מוצק.

 

מאז שרבין נרצח לא קם ראש ממשלה שהמשיך את המדיניות שלו. ההסדרים עם הערבים הלכו מדחי אל דחי, גבולות המדינה ממשיכים להיות פרוצים, יהודים רבים משלמים על כך בחייהם והמדינה היהודית הולכת ומתרחקת מהישג ידינו.

 

ביום הזיכרון ובעצרת לזכר רבין לא צריך לחפש פשרות ולא צריך לטשטש את המסרים למען אחדות העם. צריך לקרוא לראש הממשלה שינהיג את העם בישראל לקראת מדינה יהודית דמוקרטית שמצד אחד גבולותיה הביטחוניים ברורים ושמורים היטב ומצד שני גבולותיה היהודים דמוקרטיים אינם ניתנים לוויכוח.

 

כלומר: מצד אחד יהיה ברור לערבים שאנחנו לא מתכוונים ללכת מכאן ולא נרשה להם לפגוע בנו. ומצד שני יהיה ברור לאזרחי ישראל שלא תהיה  מדינה דו-לאומית מכל סוג שהוא והדרך היחידה לקיים את מדינת ישראל היא בשמירה ושקידה על רוב יהודי גדול בניהול דמוקרטי פלורליסטי שאינו מתפשר על הרוב היהודי הגדול ואינו מתנכל לגרים (שזה ערך יהודי מרכזי).