מסרסי הדמוקרטיה

 

גדי טאוב, מעריב, 31.1.05

 

המתנחלים לא הלכו ליו"ש ועזה בשם הדמוקרטיה, אלא בניגוד לה, כדי לדחוק את הקץ. עכשיו מתברר שהם דוחקים אותנו לקצו של המפעל הציוני. מכתב תשובה ליואל בן-נון

 

יואל בן-נון היה האיש האחד שהיה לו אומץ, אחרי רצח רבין, לקרוא לחשבון נפש בקרב המתנחלים. זה עלה לו ביוקר. מאוד ביוקר. נידו אותו, פחות או יותר, מתוך הקהילה שבה הוא חי. לכן מצער שבעתיים לשמוע את הדברים שהוא אמר לארי שביט, בראיון במוסף הארץ. בן-נון זעק חמס, בשם זכויות האדם של המתנחלים, בשם הדמוקרטיה, שראש הממשלה, לדעתו, עקף, נגד הגירוש של יהודים מבתיהם, שעכשיו קוראים לו "טרנספר". השמאל אשם כמובן. שנאתו של השמאל למתנחלים הורידה אותו מדעתו. לבו של בן-נון מדמם, זקנו התנ"כי נסער, מצפונו הנבואי מזהיר את העדה מפני "מצדה" ו"מלחמת אחים".

 

הרב בן-נון, השומעות אוזניך מה שפיך מדבר? המגף שלך מונח זה כמעט ארבעים שנה על צווארו של מישהו אחר, ואתה מייבב על זכותך להשאיר אותו שם? אלה זכויות האדם, שבשמן אתה מטיף לנו מוסר? ארבעים שנה כמעט אתה שותף למחטפים שגררו מדינה שלמה, במעשי הונאה וגזל, בחשכת ליל, למהלכים מדיניים שהציבור הישראלי לא דן בהם, שהציבור הישראלי לא ידע עליהם, אלא אחרי שקבעתם "עובדות בשטח", ואתה מטיף לנו עכשיו על משאל עם?

 

אתה זוכר איך הקמתם את עפרה? אתה זוכר שדרשתם ללון בשטח, בטענה שזה מחנה עבודה ולא יישוב? אתה זוכר כמה פעמים עליתם להתנחלות שבה אתה גר עכשיו, בניגוד להוראות הממשלה, וכמה פעמים הצבא הוריד אתכם משם עד שהצלחתם להישאר שם? למה לא דרשת משאל עם בעלייה לסבסטיה? בהקמת עפרה? ב"מבצע מכפיל"?

 

בתור שותף פעיל כל-כך בהקמת אפרטהייד יהודי, בתור תושב של ארץ מריבה, שבה דין אחד לגזע השליטים ודין אחר לגזע הנתינים, אתה זועק בשם הדמוקרטיה? כשאתה נוסע בכבישים ליהודים, שחוצים ומנתקים את הכבישים לערבים, כשאתה עובר במכוניתך על המכסה הדקיק של חבית חומר הנפץ האנושית הזאת, שיצרתם בכוח הזרוע, אתה מזיל דמעה על זכויות האדם שלך כמתנחל?

 

ניחא, שכל זה נראה לך שנאת מתנחלים ורשע שמאלני. אני מכיר את כל הדיבורים האלה על השמאלנים. אבל עכשיו, כששרון מוביל את ההתנתקות, גם הוא שמאלני בעיניך? לא, כבוד הרב בן-נון, זה לא מעשה שמאלני, ולא אנטי דמוקרטי, ולא אנטי ציוני. זה מעשה דמוקרטי וציוני, ההתנתקות הזאת. מפני שמה שאתה וחבריך כפיתם עלינו לא רק ערער את הדמוקרטיה, אלא גם את הציונות. מה שקם נגד הסיוט שכפית עלינו הוא לא המצפון הפעם, אלא האינטרס; לא "השמאל", אלא הרוב; לא "שלום עכשיו", אלא הממשלה. הישראלים לא רוצים להיגרר למדינה דו-לאומית עם אוכלוסייה עוינת ענקית, שעומדת להפוך לרוב כאן. ואם לא נסתלק מהשטחים החלום על טריטוריה אחת בעולם, שבה היהודים הם רוב, ליבת הציונות, יֵרד לטמיון.

 

ולקינוח, אחרי כל הדיבורים על דמוקרטיה, אתה מאיים עלינו במצדה ומלחמת אחים? זאת הדמוקרטיה שלך? שמיעוט שהתמחה בכפיית עמדתו על הרוב, ירים נשק אם הרוב לא ייכנע לו גם הפעם? לא, הרב בן נון. זה לא נשמע משכנע. לא הלכתם ליהודה, שומרון ועזה בשם הדמוקרטיה. הלכתם לשם, בניגוד לדמוקרטיה, לדחוק את הקץ. עכשיו התברר שאתם דוחקים אותנו לקצו של המפעל הציוני. לכן לא במקרה, ולא מטעמים אי-רציונליים, ישראל מבקשת לצאת משם.

 

אלה ימי שבר קשים לך ולחבריך. אנחנו יודעים. אבל זה הזמן לחשבון הנפש שפעם דרשת. זה הזמן לשאול למה לא הצלחתם, כדבריך מפעם, "להתנחל בלבבות". זה לא הזמן לדמגוגיה חסודה, ולא לאיומי סרק במלחמת אחים. מוטב שבמקום דה-לגיטימציה של ממשלה לגיטימית, תחשוב, כפי שהתחיל לעשות למשל שכנך לשעבר, הרב אבי גיסר, על היום שאחרי. פעם היה לך אומץ לעשות דברים כאלה. זוכר?