ממשלה מאוחדת מפקירה את העם

 

דני מור, שער הגולן, 5.2.03

 

 

אדם הולך בדרך - שמאל ימין, ימין שמאל, כאשר הוא נתקל במכשול הוא עומד על שתי רגליו, מייצב את עצמו, עובר את המכשול וממשיך ללכת שמאל ימין, ימין שמאל. אם ימשיך לעמוד תלך הדרך בלעדיו.

 

כך גם בממשלה, פעם ממשלת שמאל ופעם ממשלת ימין, כאשר נתקלים במכשול מקימים ממשלת אחדות עד שעוברים את המכשול ואז ממשיכים ללכת פעם ממשלת ימין ופעם ממשלת שמאל. בפוליטיקה אין דבר כזה מרכז. המרכז שייך למלאכים שנאמר עליהם ביחזקאל פרק א "רגליהם רגל ישרה", או לליצנים שהולכים על חבל. ממשלה שמהלכת על חבל תיפלו בניגוד לרצונה ימינה או שמאלה.

 

ממשלות האחדות הביאו קיפאון מדיני שנמשך כבר למעלה מ-35 שנים. קיפאון זה הפשיר מעט בממשלות צרות – השלום עם מצרים בממשלה ימנית, השלום עם ירדן, הסכם אוסלו וסיום מלחמת לבנון בממשלות שמאליות. במקביל ובעקבות הפשרת הקיפאון המדיני הפשיר גם הקיפאון הכלכלי.

 

מאז מלחמת ששת הימים הולכים ומתחזקים הפלשתינים שדורשים לא רק את זכות השיבה אלא גם את הארץ כולה. ערפאת הוא הנציג האותנטי של הפלשתינים האלה. הוא היה הגורם הראשי למלחמת ההתשה ב-68-70, הוא היה הגורם הראשי לפרוץ מלחמת לבנון, הוא ניהל את האינתיפאדה הראשונה והוא מנהל את האינתיפאדה הנוכחית.

 

ממשלות ישראל מאז מלחמת ששת הימים ב-1967 ועד 1993 (ולפני כן), היו מאוחדות בדבר אחד: "אין עם פלשתיני ולא תהיה מדינה פלשתינית" (מדיניות בת-היענה).  יצחק רבין הצליח במשך זמן קצר לנהל ממשלה צרה שהכירה בקיומו של העם הפלשתיני כעובדה שאי אפשר להתעלם ממנה והחל לנהל משא ומתן מאולץ עם ערפאת תחת השם "הסכם אוסלו" שנחתם בלחציו ובתיווכו של קלינטון נשיא ארה"ב. בנימין נתניהו עיכב את ההסכם ואהוד ברק גרם לפיצוצו. אין הצדקה להאשים את השמאל או את ערפאת בכישלון הסכם אוסלו. כישלון הסכם אוסלו הוא כישלון של כל מי שהיה מעורב בו במשך שבע שנים: מדינת ישראל, הפלשתינים והאמריקאים, כולנו אשמים וכולנו סובלים מהכישלון הזה.

 

ממשלה מאוחדת זו הצורה הגרועה ביותר לנהל את המדינה. ממשלה כזו עסוקה כל הזמן בעצמה ואינה פנויה לטפל במדינה. ראינו את זה בשנתיים שחלפו ואפשר היה בקלות רבה לנבא שזה מה שיהיה. ממשלת אחדות לאומית בראשותו של אריק שרון לא הועילה לנו בכלום לא בביטחון ולא בכלכלה. לא סיימה את הטרור ולא עצרה את ההידרדרות הכלכלית.

 

העם שבחר שרון בחר להמשיך את המלחמה ולו רק בגלל העובדה שאריק שרון מנהל את המלחמה הזאת כבר שנתיים ואף אחד לא רואה את סופה. העם בחר במלחמה לא מפני שהוא רוצה מלחמה אלא מפני שלא הוצגה בפניו אף אלטרנטיבה אחרת. אין ולא הייתה ב-4 השנים שחלפו, אופוזיציה יציבה ואחראית שתהיה אלטרנטיבה רצינית לממשלת שרון.

 

הכישלון הגדול של מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-16 היה כישלון ידוע מראש. לא רק בגלל הסקרים שניבאו את זה אלא בעיקר בגלל איך שתפקדה מפלגה זו בכנסת ה-15: בשנתיים הראשונות אהוד ברק ריסק את המפלגה וניפץ את העם כולו על האינתיפאדה. אחר כך הצטרפה מפלגת העבודה לקואליציה של ממשלת שרון וביטלה את עצמה.

 

מפלגת העבודה צריכה להיות באופוזיציה כדי לגבש את עצמה ולהיות אלטרנטיבה לממשלה הימנית שתקום. זוהי האחריות הלאומית שלה! אם הממשלה הימנית תטיב עם העם יש סיכוי שיבחרו בה שנית, אם המצב לא ישתפר והשמאל יציג אלטרנטיבה טובה יותר יש סיכוי שהשמאל ינצח בבחירות הבאות ויישפר את המצב הביטחוני והכלכלי.