כנס חירום חברתי של תנועת מימד

 

דני מור, שער הגולן, 21.7.03

 

 

תנועת מימ"ד קיימה כנס חירום ביום ראשון כ' בתמוז התשס"ג  20.7.03, במלון רנסנס בירושלים, בנושא: "לא תעמוד על דם רעך" המרקם החברתי נהרס אל מול עינינו. 500 תלמידי חכמים – חילונים ודתיים כאחד מתגייסים לשנות את המצב.

 

מ"היום השביעי" הגיעו רק שלושה חברים: מוליק בר, גיל אלכסנדר ואנוכי.

 

האולם של מלון רנסנס הוא גדול ומפואר אבל מערכת הגברת הקול היתה גרועה מאוד וקשה היה לשמוע את הדוברים.

 

הגיעו אנשים מהשמאל ומהימין דתיים מתונים ודתיים קיצוניים ונציגי/תומכי האמהות (חד הוריות ועוד). על במה היו כ-40 דוברים במחזורים של חמישה דוברים שכל אחד דיבר חמש דקות. גיל ואני יצאנו לאחר ששמענו כ-25 דוברים.

 

אינני יודע למה ציפיתי כאשר נסעתי לכנס אבל יצאתי ממנו בתחושת אכזבה.

אני מודע לכך שהתחושות שלי מטעות לפעמים כמו למשל: מהוועידה של מרצ ושח"ר ערב הבחירות יצאתי בהתרוממות רוח ובתחושה שהפעם אנחנו לוקחים את הבחירות בגדול – לפחות 15 חברי כנסת והתוצאה הייתה כפי שידוע מאכזבת מאוד – 6 חברי כנסת בלבד.

לכן, בהפוך על הפוך אולי ליוזמה של מימ"ד יש סיכוי לתפוס תהודה.

 

הרבנים דיברו בעיקר על מצוות "לא תעשוק עני" והדוברים האחרים החזירו אותנו לקומוניזם.

 

כאשר דיברו הרבנים נזכרתי בסיפור על "מצוות שילוח הקן" שמוזכרת במשנה מסכת חולין י"ב א-ה, בה מצווה אדם שלוקח ביצים מן הקן לשלח את האם כדי ש"לא יטול אדם אם על בנים" – מצווה הומנית וברורה אבל מכיוון שזו מצווה בארץ ישראל, נוהגים החרדים לקחת רבנים גדולים שבאים לבקר בארץ ישראל אל קן ציפור שיקחו את הביצים וישלחו את האם לשם המצווה בלבד.

ולמה נזכרתי בסיפור המטורף הזה? כאשר דיברו הרבנים על "לא תעשוק עני" בגעגועים ובפתוס נוצר אצלי הרושם שהם יעשו כל שביכולתם להשאיר את העניים בארץ בעוניים כדי שיהיה על מי לקיים את המצווה וכשם שירבו צדיקים כך ירבו עניים למלא רצונם.

 

והאחרים, חלק מידידי במרצ, הטיפו למהפכה ומלחמה אידיאולוגית, לחיזוק החברה והקבוצה כנגד הפרט, והעלו בי מחדש את ימי החושך הקומוניסטי.

 

למרות הסיסמא שהיתה תלויה מעל לדוברים "אחים הולכים ביחד" ולמרות ויקי כנפו שנגררה בעל-כורחה אל הבמה לא הייתה תחושה של אחדות ואפילו לא היה כמעט שום דבר חדש. כל אחד הלך לדרכו ולא היה משהו מלכד.

 

אי-אפשר להתאחד על בעיות חברתיות כאשר אנחנו כל כך מפולגים בתחום המדיני.

מלחמתה של ויקי כנפו בשר-האוצר בתקופה של הודנא ושקט ביטחוני יחסי מרתקת את התקשורת שמתוך הרגל של שנים או מתוך מחוייבות לקבוצת המיליונרים הקטנה ששולטת בה משייטת על גלי חוף רדודים ואינה מצליחה לרדת לעומק הבעיות המדיניות והחברתיות בישראל.