מחיר מבהיל

 

דני רשף, מושב חוסן, 15.12.05

 

באחרונה עלתה יוזמה פוליטית חדשה להרכיב קואליציה חליפית של 61 חברי כנסת שתפיל את אריק שרון, תנתק אותו ממקורות הכוח והשפעה ותשכיח אותו מלב הציבור הישראלי. את עיצוב האירועים ואת מנת התקשורת שהממשלה תמיד זוכה לה בחינם יקבלו אחרים. רק לא אריק.

 

יש לציין. תעלוליו הדמוקרטיים של אריק שרון אינם יותר מוסריים או פחות מבחילים ואין לטענותיהם של תומכי שרון כל ערך מוסרי. מעשי מופז שר הביטחון מוציאים שם רע לכלנתריזם עד כי נידרש מושג חדש לתהפוכות האגו ולצביעות האישית – 'מופזות'. אין ברעיון משום חידוש מוסרי או שיא של צביעות שלא ידענו עד כה. התרגלנו, כאזרחי ישראל, לשלם את מחיר תעלוליהם הפוליטיים של נבחרנו וכנראה שזו דרכו של עולם. יחד עם זאת המחיר העתידי של התעלול החדש שכל תכליתו לדחות את הבחירות ב-7 חודשים ובלי אריק ליד ההגה עלול להיות אסון כלכלי וביטחוני לאומי.

 

אין הרי מכנה משותף מזערי כל שהוא בין טומי לפיד, שונא הדתיים בעיקרון לאלי ישי מש"ס. אין אפשרות לבנות הבנה כלכלית בין עמיר פרץ לביבי נתניהו וכמעט בלתי אפשרי לבצע איתם איזו תוכנית מדינית מלבד להסכים על קיפאון מוחלט. הצורה היחידה שהנוגדנים הפוליטיים האלה יוכלו לתרץ את עצמם, לחיות ביחד, להשכיח את אריק שרון ולקוות לא להתרסק לחלוטין בקלפי בעוד חצי שנה היא בהצפת תומכיהם בשפע של הטבות מסנוורות כל מחלוקת.

 

סביר שש"ס תגדיל את קצבאות הילדים עד כדי שכל בדווי בנגב יוכל לקנות לו ג'יפ חדש ובמקביל, כמובן, תרחיב את מפעל ההזנה בזרם החרדי ואת הקצבאות לישיבות. יריבו טומי לפיד, שלא חשב שה'התנתקות' היא אירוע מספיק חשוב לשבת בממשלה עם דתיים, יסנוור את תומכיו בצמצום שכר הלימוד באוניברסיטאות לרמה מגוחכת ויעביר חוקים שכמעט יפתרו ממס את העסקים הקטנים. עמיר פרץ יגדיל את שכר המינימום, יכפיל את קצבאות האבטלה והקצבאות החד הוריות. ממולו בנימין נתניהו יקטין את נטל המס מחברות ועסקים גדולים וירחיב את הפתור ממס על השקעות. במקביל ירחיב כמובן את תקציבי הפיתוח ליהודה ושומרון.

 

בהתחשב בקצב הצמיחה הנוכחי של המשק הישראלי, רזרבות התקציב והיכולת ליצור גירעון זמני, המשק יכול אפילו לעמוד בהשתוללות בתנאי שהיא כמובן מוגבלת לזמן קצר, לחצי שנה שעד הבחירות. מה שנקבל אחרי שהמטרה הפוליטית אולי תושג זה משק הרוס לחלוטין, עליה באבטלה, החמרת המצוקות ובלית ברירה חזרה למסלול של קיצוצים כואבים. אפשר לכן לסכם שממשלת 61 חליפית לממשלת שרון לא יכולה אלא לגזור עלינו נסיגה כלכלית. כל קיומה יהיה תלוי בקיפאון מדיני מוחלט מצד אחד וביכולת לבזבז הכל ולרצות את כולם מצד שני. שום כלכלת בחירות לא תוכל לעולל למשק ולמדינה אפילו מקצת ההרסנות שנושאת בכנפיה ממשלת 61 שהמכנה המשותף היחיד שלה זה 'להשכיח את שרון'.

 

לנו, אזרחי ישראל לא נותר אלא לקוות שהאחריות של הפוליטיקאים תהיה מספקת שלא להיגרר להרפתקה, שבגלל האגו לא יצליחו להתגבר על הניגודים שביניהם ושבגלל השכל יבינו שאין שום ערבות שהנזק שיביאו לכלל ישראל יביא להם גם איזה רווח פוליטי. לבסוף, אם הרעיון המטורף בכל אופן יתממש אין לנו, אזרחי ישראל, אלא להענישם בקלפי במלוא החומרה.