מצוץ מהאצבע – מאבקן של החד-הוריות

 

רוני ענבר, אבטליון, 24.7.03

 

 

לאחרונה נהנים, גם בשמאל וגם בימין, לקשור את המצב הכלכלי/חברתי בנושא ההתנחלויות: משמאל מתלוננים שאם לא היו שופכים שם כמויות של כספים היה כסף לתת לחד הוריות. בימין מנפנפים שרבע מיליון הישראלים הישובים בשטחי יהודה שומרון ועזה כורעים אף הם תחת נטל הגזרות הכלכליות, הקיצוץ בקצבאות והמחסור בתעסוקה - בדיוק כמו כל עם ישראל. גם את אלה וגם את אלה, הצליחו להפחיד. הם באמת מאמינים שאין יותר כסף וזאת הסיבה שעושקים את העניים. כל הכבוד לביבי ונערי האוצר המוכשרים שלו: בעוד מצפון האזרחים מקשה עליהם להשלים עם עושק העניים, ביבי ונערי האוצר גילו את המתכון הבטוח לביטול העוני, כנאמר בשיר העם הידוע: "קום בחור עצל וצא לעבודה". די לנו מתרבות הקצבאות, די לנו מהשחיתות של החד הוריות - צאו לעבוד! ימוגר העוני!

 

אז לי יש כמה חדשות –  עוני ומסכנות אינם תוצאה של עצלות וחוסר רצון לעבוד. עוני ומסכנות הם תוצר של דלדול כוחות ומשאבים פנימיים, של ייאוש, של חוסר אמונה ביכולת העצמית. אלה הם מצבים שכל אחד מאתנו חווה אותם, בזמן מן הזמנים ורובנו מצאנו בעצמנו את הכוחות לקום, להתאושש ולהמשיך, בלי להיתלות באחרים. האם לא כך הוא המסר של החברה שלנו? להיות עצמאי? לא להזדקק? לא להיות תלוי באף אחד? מי שלא מצליח בכך הוא "לוּזֶר"? בחברה שביבי הוא שר האוצר שלה אין סימפאטיה ל"לוזרים" שלא מצליחים להסתדר, לא יודעים למצוא לעצמם משרות, לא יוזמים, לא הפנימו את חוקי המשחק. 

 

הדת היהודית התייחדה בחוקים שחוקקו חכמיה למען הגר היתום והאלמנה. כבר בימי קדם ידעו שאין סימפאטיה לחלשים, להפך -  הנטייה הטבעית אצל בני אדם היא לדרוך עליהם. לכן, בניגוד לעמים אחרים שאצלם זה היה בגדר המלצה – אצלנו, ההגנה על החלשים, עוגנה בחוק. חוקים, כידוע, אינם מקלים על האדם, להפך – הם מנוגדים לאינסטינקטים הטבעיים שלו. חוקי הגר היתום והאלמנה  לא היו כלכליים, זה בטוח. אם הייתם שואלים את אנשי העסקים של אז, הם היו אומרים לכם שיום המנוחה בשבת הוא ממש מכה לעסקים ושהחובה לא לעשוק יתום ואלמנה מסכנת את יציבות החברה. אבל חכמי הדת לא היו אנשי כלכלה. הם היו אנשי קהילה, שידעו שביום שבו יפקירו את החלשים – ייסתם הגולל על חברה מתוקנת וישררו חוקי הג'ונגל. הם גם ידעו כי חוקי ג'ונגל טובים לחזקים - אבל רק עד גבול מסוים. יש שלב שבו הללו טורפים זה את זה.  לכן חוקקו הלכות שחייבו את הגנת החלשים באופן נחרץ וחד משמעי.

 

שר אוצר יקר – מדינת ישראל איננה עסק כלכלי. אם הייתה עסק כלכלי מעולם לא הייתה קמה, כי מבחינה כלכלית אין שום הצדקה לגור כאן. מדינת ישראל קמה כמקלט. נכון, יש בה אנשים מוכשרים והיא הפכה, כנגד כל הסיכויים לסיפור הצלחה. עדיין זה לא הופך אותה לעסק ואל לך לנהל את תקציבה על פי חוקי הג'ונגל של עולם העסקים, בו אין מקום לחלשים.  לא ניתן לך לשכנע אותנו כי הקצבאות לאמהות חד הוריות הן לא חינוכיות ולא מוסריות ורק מנציחות את תרבות ה"תן לי". בעינינו קצבאות למשפחות חד הוריות, כמו כל תמיכה בחלשים – הן עזרה למי שמתקשה להתמודד. לא ניתן יד לתהליך בו המדינה הופכת, לאט אבל בטוח, למנגנון שכל תכליתו להבטיח את זכויותיהם ורווחיהם של אשפי מניפולציה, שמצליחים להוציא מהמדינה סכומי עתק, ועושים רווחים אישיים, בין היתר, על גבותיהם של אנשים כמו ויקי כנפו.

 

שר אוצר יקר ויועציו הכלכלנים המסורים, אם טובת המדינה ניצבת מול עיניכם, אם נותרה בכם מידה של מוסריות – הקשיבו לה לויקי כנפו, שבבשרה החי חתכתם והיא בשיא של פשטות וחוסר תחכום, מרימה קול וצועקת: "המלך הוא עירום!" האם באמת אינכם מתביישים להבנות על כספה? הקשיבו לזעקה ואל תגעו בקצבאות! חפשו מקור אחר לכסף. הוא נמצא קרוב אליכם. אולי, למשל,  אצל מי שאתם אוכלים אתם ארוחת צוהריים במועדון שלכם. הרי גם לאלה אתם נותנים כסף שאפשר לקצץ בו. בדקו את מי לאחרונה עודדתם באיזה יוזמה מצוצה מהאצבע? בדקו כמה יוזמות כאלה שממנתם הכניסו כסף לכיסים פרטיים ואילו למדינה  לא תרמו דבר וחצי דבר? לחד הוריות תנו לגמור בכבוד את החודש. תנו לילדים שלהן להרגיש שווים ומוצלחים שהרי תנאי להצלחה הוא תחושת ערך עצמית וחובת המדינה לתת לילדיה את ההרגשה שהם מוצלחים.

 

ואלה מן הימין ומן השמאל, שנקרע לבם בשל מצוקת העניים – הצטרפו לדרישה הקוראת להחזיר את הקצבאות. הויכוח על ההתנחלויות לא שייך לכאן. לא ראוי להידרש לנושא ההתנחלויות לא כמקור לכל פגע חברתי כלכלי (כפי שעושה שהשמאל), ולא כתרופת הפלא לכל חולי ערכי (מה שעושה הימין). אם בסוף אכן יפונו השטחים, יהיה זה כתוצאה מהחלטה לאומית. אז יתקפלו מהשטחים גם מובטלים, גם חד הוריות, וגם נאנקי-תחת-עול המשכנתא ויבואו לסבול אתנו כאן.