השלום של השמאל והמשיח של הימין

 

דני מור, שער הגולן, 20.1.04

 

 

מתנחלת אחת אמרה לי: "השלום הוא משיח שקר. כפי שאתם מאשימים אותנו במשיחיות כך אתם נגועים בשלום".

 

אחרי שהתאוששתי מהפגיעה הנוראה ב"קודש הקודשים" – השלום, התחלתי למצוא את הדמיון בין הסגידה לשלום לסגידה למשיח: יש "שלום עכשיו" ויש "משיח עכשיו". יש "שירו שיר לשלום בזעקה גדולה" ויש "משיח, משיח, משיח, אי איי אייאיי". יש "העם החליט שלום" ויש "העם רוצה משיח" ועל שניהם אומרים "גם אם הוא התמהמה הוא יבוא". הם רוקדים ושרים "משיח" אנחנו רוקדים ושרים "שלום". מפחיד כמה שזה דומה.

 

יש "מחנה שלום" אבל אין "מחנה משיח". הסוגדים ל"משיח עכשיו" הם קבוצה קטנה והזויה. כל עם ישראל מאמין במשיח אבל מי שמזרז את בואו מסתכן במשיח שקר ובאסון לעם ישראל. גם מי שמזרז את בואו של השלום מביא לאסון לאומי. הקמנו את "שלום עכשיו" וההתנחלויות פורחות. חתמנו על הסכמי שלום וקיבלנו אינתיפאדה. הקמנו את מחנה השלום והפסדנו את העם.

 

השלום הוא ערך עליון, אסור להפסיק לקוות לו וצריך לפעול למענו. אבל כאשר מניפים אותו על הדגלים וכאשר עוסקים רק בו כאילו שהוא יביא את הפיתרון לכל המצוקות שלנו. עוזבים את הכל ומפקירים את העם למדיניות הימין.

 

מחנה השמאל שקורא לעצמו מחנה השלום דוחה את הבעיות החברתיות, התרבותיות והכלכליות עד בואו של השלום. הוא מתיחס ליהדות כמובנת מאליו או כמיותרת. כאילו השלום הוא הסיבה שבגללה קמה מדינת ישראל ולא היהדות.

 

גורמים אנטי ציוניים ששואפים למדינה דו-לאומית קובעים את סדר היום של השמאל כפי שגורמים אנטי ציוניים ששואפים למדינת אפרטהייד קובעים את סדר היום של הימין ושל המדינה.

 

מחנה הימין קורא לעצמו המחנה הלאומי. הלאומיות שלו היא לאומנית, הציונות שלו היא התנחלויות בשטחים כבושים והיהדות שלו גזענית. למרות זאת מי שאינו רוצה להתעמק בפוליטיקה, אך מגדיר עצמו יהודי ורוצה שהמדינה הזאת תשאר יהודית יעדיף להצטרף למחנה הלאומי ולא למחנה השלום שדואג לכל העולם ומפקיר את הדאגה ליהודים לימין ולדתיים.

 

טוב יעשה השמאל אם יתלכד סביב "המחנה הציוני", כך יוכל מי שרוצה לפעול למען מדינה יהודית דמוקרטית למצוא בו את מקומו, כך גם יציב לעצמו השמאל מטרה ברורה לקיומה של מדינת ישראל.

 

מדינת ישראל צריכה שמאל ציוני, שמאל שפוי שמטרתו מדינה יהודית שדואגת לגרים שבה, שכל יהודי ימצא בה את ביתו. מדינה שגבולותיה הפיזיים והתרבותיים יהיו דמוגרפיים – יהודיים. השמאל במדינת ישראל צריך להתחיל לדאוג ליהדותה של המדינה ולא להפקיר אותה לפשיסטים ימניים ולפונדמנטליסטים יהודים. השמאל  הוא היחיד שיכול להוביל את מדינת ישראל בביטחון ובשלום למדינה יהודית דמוקרטית. מדינה שגבולותיה ברורים ובטוחים שלא צריכה להתבייש במעשיה ושחיה בשלום עם שכנותיה.