לשמור על הניצוץ היהודי ההומני

 

דני מור, שער הגולן, 2.4.03

 

 

אחת הבעיות היסודיות של החינוך הממלכתי במדינת ישראל בכלל ובקיבוץ הארצי בפרט זה הניתוק מן היהדות. החינוך ההומני הישראלי מנסה לייצר אנשים ידענים. אנשים חסרי מורשת וחסרי יסודות יהודיים וכמובן גם חסרי יסודות הומניים.

 

במאמרו המצויין של אהוד שמיר (הדף הירוק 26.3.03), שכח אהוד, להוסיף את המילה "יהודי". הייתי רוצה להאמין שהוא שכח זאת שלא במתכוון.

 

בוגרי החינוך הממלכתי בישראל יודעים היסטוריה עולמית על: היוונים, הרומאים, הנוצרים, הצלבנים, אירופה, אמריקה וקצת ציונות. על היהדות הם יודעים מעט מאוד.

אי-אפשר ללמוד על יהדות דרך ההיסטוריה כי לפני המאה ה-20 לא היו היסטוריונים יהודיים מלבד יוסיפוס פלאוויוס (שהוא לא נחשב). כבר למעלה ממאה שנה מנסים לחבר היסטוריה יהודית מהתנ"ך המשנה והתלמוד ומממצאים ארכאולוגיים שונים, והשינויים הם כל כך גדולים, כמו למשל התיאוריות על מיקומו של הר סיני, או התיאוריה שמדברת על "שבטי משה" ו"שבטי ראובן" וכו'.

 

אין היסטוריה יהודית וכמובן גם, אין, פיזיקה יהודית, כימיה יהודית, מתמטיקה יהודית וכדומה.

 

יש בתי ספר שמלמדים "תלמוד ומשנה" למרות שזה לא נכלל במקצועות החובה לבגרות, אבל אין לזה הצלחה גדולה כמו שאין לתלמידים עניין רב במקצועות הספרות והתנ"ך.

 

אין מקום בבית הספר הממלכתי בישראל ל"מחשבת ישראל" ול"ארון הספרים" היהודי, מי בכלל יודע מה מכיל ארון זה?

 

גם בית הספר הממלכתי הדתי אינו עוסק בערכים ההומניים שבמקורות ישראל כי הוא מתרכז  בהתחרדות ובמשיחיות. כך למשל, הם מתעלמים מן העובדה שהתורה בספר ויקרא פרק ט' מצווה לאהוב את הגר: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (הפועל "אהב" מוזכר לגבי שלושה דברים בלבד: אלהים, תורה וגר).  כך גם, הזרם הדתי, מאבד את היסודות היהודיים ההומניים ומגדל בורים גזעניים שמצטטים משפטים בלי להבינם לעומקם.

 

אהוד שמיר מתרפק על החינוך בעבר ומביא אותו כנגד "הנורמליות" בהווה.

החינוך הציוני החלוני בעבר לא שם דגש על היהדות, הוא ניסה ליצור "אדם חדש" במקום "היהודי הגלותי" אדם שמנתק את הראש מן הלב. אדם שמנתק את המדע מן היהדות.

ארה"ב שהיא אולי דוגמה לארץ נורמלית, אם יש דבר כזה, איננה מוותרת בבתי הספר שלה על דגל ארצות הברית וגם לא על תפילת הבוקר.

 

אפשר ורצוי ללמד ערכים הומניים ישר ממקורות ישראל. התנ"ך, המשנה, התלמוד וכל המפרשים מלאים בערכים הומניים מרתקים. אפשר ורצוי להכניס לבתי הספר הממלכתיים בישראל חלק מארון הספרים היהודי, חלק גדול ממנו נמצא בתקליטורים (רצוי לא של בר-אילן).

 

לימוד וחינוך מגיל צעיר, כפי שאומר יהודה בן תימא במשנה בפרקי אבות: בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶֹר לַמִּשְׁנָה,... בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְֹרֵה לַתַּלְמוּד, יש בו כמה יתרונות: לימוד מעניין יותר, קשר עמוק יותר עם ההסטוריה היהודית, קשר יציב יותר עם העם היהודי, קשר עם הדתיים וחינוך להומניות.