לשמוע מה הם אומרים

 

בן דרור ימיני, מעריב, 31.10.09

 

ישראל אינה יכולה לוותר על דיאלוג עם היהודים שמייצג ארגון ג'יי סטריט

 

השבוע התקיימה הוועידה הראשונה של J STREET, הלובי היהודי החדש, בעל אוריינטציה יונית,"פרו-ישראל, פרו-שלום", שקם כדי להוות משקל נגד לאיפא"ק, המזוהה כלובי בעל נטיות ימניות. סקרים שונים מוכיחים שרוב יהודי ארצות הברית מצויים באמצע, עם נטיות יוניות משהו. כך שמגיע להם גוף ייצוגי רציני.

 

רציתי לשגר ברכות לגוף החדש. אלא שאני קצת מתקשה. ככל שנחשפים פרטים על הארגון, כך גם גוברים סימני השאלה. ג'יי סטריט הביע עמדות מוזרות בנוגע לאיראן: גם התנגדות לסנקציות, גם התנגדות לקביעת מועד לסיום השיחות, וגם התנגדות לכל מחשבה על פעולה צבאית. זו עמדה שמעמידה את ג'יי סטריט משמאל לרוב מדינות מערב אירופה. משהו שבין צ'אבז מוונצואלה לארדואן מטורקיה.

 

הארגון גם תמך בהעלאת ההצגה "שבעה ילדים יהודים", שמשווה בין ישראל לנאצים והופכת את הישראלים לצמאי דם. זה לא התוכן, הם טענו. זה חופש הביטוי. לא בדיוק. משום שאבירים מהזן הזה, בדרך כלל, הם האחרונים שיסכימו להעלאת מחזה שמציג את הפלסטינים כצמאי דם. אז שלא יבלבלו את המוח על חופש הביטוי.

 

העמדות הללו אינן מקריות. בין מייסדי הגוף יש גם אחד, דניאל לוי, שהיה בעבר עוזר של אהוד ברק. בשנים האחרונות מפיץ לוי מסרים עוינים, שמתקרבים יותר לקוטב של בל"ד, מאשר לקוטב של מפלגת העבודה. ויכוח נוקב פרץ גם בגין העובדה שיש תרומות בעייתיות, גם מצד גורם פרו-איראני. תורם ערבי טען שהביקורת על התרומה שלו חושפת גזענות. בתגובה, נטען שהבעיה איננה במוצא התורמים, אלא בהזדהות הפוליטית שלהם, שאיננה כה תמימה. "מדוע אינכם מקימים 'שלום עכשיו' ערבי, במקום לתרום לג'יי סטריט? ", נשאל אותו תורם. ספק אם נזכה לתשובה.

 

לא כל שמאלן עוין את ישראל

 

האם כל גוף יוני חייב להפוך לגוף עוין? לא בהכרח. סניף "שלום עכשיו" בבריטניה, למשל, ידוע במאבקיו נגד קמפיין החרם על ישראל, נגד האנטי-ציונים, ונגד הדמוניזציה של ישראל. בג'יי סטריט התמונה קצת פחות ברורה. כך שזה בסדר שציפי לבני, דליה איציק, מאיר שטרית, יולי תמיר ועוד רבים אחרים מביעים הזדהות. האם הם מודעים גם לסממנים העוינים של הגוף החדש הזה?

 

ייתכן שהתופעות המדאיגות הן מחלות ילדות. אין צורך לשייך את ג'יי סטריט למחנה הדמוניזציה, רק בגלל עמדות שנויות במחלוקת. הרי בכל גוף פוליטי, בוואדי בשלבים הראשונים, יש מגוון רחב של דעות. אפשר לציין את העובדה שבוטלה השתתפותו בכנס של המשורר שהשווה בין האינתיפאדה לשואה. גם השפויים מנצחים. הביקורת על הגוף הזה אינה מצדיקה חרם רשמי מצד ישראל.

 

למרות ולמרות, מדובר בגוף שמייצג חלק ניכר מיהודי ארצות הברית. ייתכן אף שיותר מאיפא"ק. ישראל אינה יכולה לוותר על דיאלוג עם הגוש המאוד לא שולי הזה. החרם עלול רק לחזק את הרדיקלים. כך שסירוב שגריר ישראל להופיע שם, לאחר שהוזמן, הוא צעד מוטעה. מייקל אורן היה צריך להגיע לכנס ולומר את דברו. לא כדי לתת לגיטימציה לחלק מהעמדות שם. להפך. כדי להצביע על סימנים מדאיגים, וכדי לחזק את השפויים, ויש גם כאלה, שנמצאים שם.

 

השקר מנצח בשם חופש הביטוי

 

התיאוריה המשפטית פיתחה מערכת הצדקות לחופש הביטוי. לפי אחת מהן, שוק חופשי של דעות יוביל לתוצאה הנכונה. האמת תנצח. זו לא גישה פילוסופית. זו גישה קפיטליסטית. בקפיטליזם, כידוע, החזקים מנצחים. כך גם בחופש הביטוי. לפעמים דווקא השקר מנצח.

 

הבי-בי-סי העניק בשבוע שעבר זמן שידור למנהיג הימין הקיצוני בבריטניה ניק גריפין, אנטישמי, שאצלו האשמים הם גם יהודים וגם ערבים. אצלנו, בישראל, הייתה דילמה דומה. האם להעניק כיסוי דומה למאיר כהנא? רוב אמצעי התקשורת הממלכתיים החליטו שלא. בג"ץ פסק לכפות עליהם את כהנא. הנימוקים, כמובן, היו מהתחום הקפיטליסטי. שוק דעות, בלה בלה, והאמת תנצח.

 

המציאות שונה. כנראה הפוכה. האמת לא מנצחת. השקר מנצח. יש משהו סקס-אפילי בקולות הרדיקליים. הם זוכים לנפח הרבה יותר גדול מהחלק היחסי שלהם באוכלוסייה. התקשורת העולמית מוצפת, למשל, במאמרים של כותבים מישראל, בעיקר אם הם קרובים יותר לשוליים הסהרוריים של יהודים שמצביעים לבל"ד. זה לא חופש הביטוי. זה עיוות הביטוי. התוצאה ידועה. השקר מנצח.

 

נחזור לבריטניה. בעקבות השידור, הפופולאריות של הפוליטיקאי האנטי-יהודי והאנטי-מוסלמי צמחה פלאים. ייתכן שזו צמיחה לרגע. אלא שיהיו עוד הרבה רגעים כאלה. תעשיית השקרים נגד מדינת ישראל, אנטישמיות משמאל, פורחת בגלל עיוותים כאלה.

 

חוק האזרחות - הכרחי ולגיטימי

 

על שולחנו של בג"ץ מונח כבר זמן רב תפוח אדמה לוהט בדמותה של העתירה נגד חוק האזרחות. מדובר בחוק המגביל את זכות השיבה באמצעות "איחוד משפחות" של נישואים עם בני זוג מישראל. אין מדינה בעולם שבה יש הגירה חופשית ממדינות אויב. הכנסת, כמתבקש, העבירה חוק המגביל הגירה עוינת. בבג"ץ, אז בניצוחו של ברק, התגבש רוב לפסילת החוק. רק בגלל מתן ארכה לכנסת החוק לא נפסל.

 

גם נגד החוק החדש, שהוא קצת יותר אוניברסלי, הוגשה עתירה, של עדאלה וזהבה גלאון. לא ברור מתי יעסוק בג"ץ בחוק הזה ואם אכן תהיה החלטה שערורייתית על הענקת זכות שיבה, בתירוץ של "איחוד משפחות". מה שברור הוא שזו לא בעיה של ישראל בלבד. כל מדינות המערב מחפשות את הדרכים כדי למנוע הגירה בלתי רצויה. גם שם, האפיק העיקרי הוא איחוד משפחות.

 

ברוב מדינות המערב הצליחו הגבלות שונות לצמצם בעשרות אחוזים את תעשיית ייבוא הכלות. בדרך כלל, מדובר במי שקיבלו אזרחות, והם מבקשים לייבא בת דודה או קרובת משפחה אחרת על תקן כלה. בהולנד, למשל, צמחה שוב ההגירה באמצעות "איחוד משפחות" והגיעה ל-15 אלף. זה לא מצא חן בעיני ההולנדים, ולכן, הם החליטו להחמיר את ההגבלות. עד כה נדרשו המועמדים להגירה לעבור מבחני שפה, עוד בארצות המוצא. ככל שמדובר בהולנד, הכוונה היא בעיקר למרוקו ולטורקיה. עכשיו יש החמרה הרבה יותר משמעותית, שקשורה גם למצב הישראלי.

 

ובכן, לפי תקנות שעליהן הוכרז לאחרונה, לא רק המבקשים להגר לצורך נישואים יצטרכו לעבור מבחנים, אלא גם אזרחי הולנד עצמם. מבחני אינטגרציה, שהם מעין "מבחן אזרחות". גם שפה, גם ידע כללי בנושא ממשל ותרבות. עכשיו, תארו לעצמכם מבחן כזה לערביי ישראל. איזו מהומה הייתה מתחוללת אצלנו. איזו ביקורת של אלף ואחד ארגוני זכויות אדם על "גזענות אתנו-צנטרית" ושאר ירקות. אבל זה קרה בהולנד. שם רוצים מדינה הולנדית ודמוקרטית. אז מותר להם. ואנחנו, שרוצים מדינה יהודית ודמוקרטית, אסור לנו.