להיות עם חופשי

 

להשתחרר פירושו לשחרר. לקחת חופש לעצמך זה לתת חופש לזולתך. כל עוד נמשיך במאמץ המתיש להיות אדוני הארץ, נמשיך להיות עבדיה

 

יהושוע סובול, וואינט, 27.3.02

 

 

פסח הוא חג החירות. מה זאת חירות? בהמנון שלנו אנחנו שרים: "להיות עם חופשי". מה זה עם חופשי? מה זה להיות חופשי? האם חופש הוא מצב, או תהליך? האם אפשר להשיג את החופש אחת ולתמיד, או שצריך להילחם עליו יום יום מחדש? במילים אחרות, האם החופש הוא מצרך שאפשר לרכוש אותו, ומרגע שרכשנו אותו הוא שלנו כמו המכונית או המחשב שרכשנו, או שחופש זה משהו שעושים אותו, אפשרות רדומה שמוציאים לפועל?

 

הוגה דעות אחד אמר שהוא אינו מתכוון לנסוע לסין, אבל אם יידע שנאסר עליו לנסוע לסין, הוא ירגיש שפגעו בחירותו וצמצמו את מידת החופש שלו. עוד הוסיף ואמר שאם יאסרו עליו לנסוע לסין, הוא יפתח במאבק נגד האיסור, ולא ירגיש חופשי עד שיצליח לבטל את האיסור, למרות שאינו מתכוון לנסוע לשם. נדמה לי שהדברים האלה מתארים בדייקנות ובתמציתיות את מהות הרגשת החופש, ואת משמעות המאבק עליו.

 

ההנחה הזאת מעוררת מיד שאלה: אני לא רוצה ולא מתכוון להרוג את השכן שלי, אבל אם אגלה שנאסר עלי להרוג אותו, האם הגילוי הזה יפגום בתחושת החופש שלי? האם עלי לפתוח במאבק להסרת האיסור? התשובה על כך היא פשוטה: ברגע שאצליח במאבק, ויוסר האיסור על הרג אדם בידי זולתו, אגלה עד מהרה שחיי שלי הפכו להפקר, שדמי שלי הותר, ואם אני לא רוצה למות, עלי להתבצר בביתי, ולבלות את שארית ימי ולילותיי בשמירה על עצמי. מה יישאר מהחופש שלי? שום זכר.

 

המסקנה ברורה: אם אנסה להרחיב את גבולות חירותי על חשבון חירותו של אדם אחר, אגלה עד מהרה שלא הגדלתי את מידת החופש שלי אלא דווקא צמצמתי אותה. זו אחת התכונות המעניינות של החופש: ככל שאתה מגדיל את מידת חירותו של זולתך, כך גדלה מידת החופש שלך; וככל שאתה מקטין את חירותו של האחר, כך מצטמקת חירותך.

 

הוגה דעות אחד, שניתח בצורה מזהירה את פרדוקס האדון והעבד, הצביע על כך שמרגע שאדם הופך לאדון ששעבד לו עבד, הוא נעשה משועבד לשעבודו של העבד שלו. ההיגיון שמאחורי הדברים מובן מאליו. כדי לשמור את העבד במצב של עבדות, ייאלץ האדון לשמור יומם ולילה על יתרון כוחו. השמירה המתמדת, שפירושה גם שמירה על עירנות מתמדת, דנה את האדון להתעייפות גוברת והולכת, אשר סופה להתיש את האדון. העבד, לעומתו, אינו צריך לשמור על כלום. הוא יכול לישון בשקט. אף אחד לא יגזול ממנו את עבדותו. כל שעליו לעשות הוא רק להראות לאדון מדי פעם בפעם שזכר החירות לא אבד לו, ולחכות בסבלנות עד שהאדון יתיש את עצמו ויאבד את יתרון כוחו. אז יגיע זמנו של העבד להפוך את הקערה על פיה. אם הוא טיפש שלא למד דבר מניסיון עבדותו, הוא ינצל את המהפך כדי להפוך בעצמו לאדון. אם הוא למד משהו בשנות עבדותו, הוא לא יעשה את השטות הזאת. הוא ינצל את מפלת אדונו כדי להוציא את עצמו לחופשי. הוא ישחרר את עצמו מעבדותו, וישחרר את אדונו מאדנותו המשעבדת לא פחות.

 

להשתחרר פירושו לשחרר. לקחת חופש לעצמך זה לתת חופש לזולתך. היום יש בני אדם בישראל שאומרים שמלחמת השחרור שלנו תסתיים רק ביום שבו נשחרר משעבוד את כל מי שתפסנו עליו אדנות. כל עוד נמשיך במאמץ המתיש להיות אדוני הארץ, נמשיך להיות עבדיה.

 

לא מזמן שמעתי מתנחלת מרצועת עזה מכריזה מול מצלמת טלוויזיה שהיא רוצה שהערבים יידעו מי הם אדוני הארץ. באותו הרגע לא יכולתי שלא לדמיין לי את הגברת האדנותית הזאת שוכבת בלילות ורועדת כעלה נידף במיטתה, בכל פעם שהרוח מאוושת בעלי העצים או בעשב היבש. מה נשאר מחירותה של האדונית הזאת, שרוצה לשמור על הסטטוס המשעבד של "אדוני הארץ"? כלום לא נשאר מחירותה, שהפכה לחרדה.

 

עוד לא אבדה תקוותנו להיות עם חופשי בארצנו, כי עוד לא אבדה תקוותם של בני העם הפלסטיני להיות עם חופשי בארצם. אם חס וחלילה נצליח להרוס את תקוותם להיות עם חופשי בארצו, לא יישאר עוד זכר מתקוותנו להיות עם חופשי בארצנו.