יהודית לאומית

 

דני מור, שער הגולן, 23.11.08

 

 

מדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית!

 

רבות נכתב על הסתירה שבין היהדות לדמוקרטיה ורבים משוכנעים שלא ניתן לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית, כיון שיהדות היא דת ודת איננה יכולה להיות דמוקרטית. אבל מדינת ישראל איננה מדינה דתית. ישראל היא מדינה יהודית בלאומיותה ודמוקרטית במשטרה, לכן אין שום סתירה בין הלאום היהודי לבין הדמוקרטיה.

 

אז מאיפה, בכל זאת, נולדה הסתירה?

 

העם היהודי, כמו עמים רבים אחרים, הפך להיות חילוני ברובו. מדינת ישראל קמה על ידי יהודים חילונים על בסיס חילוני. למייסדי הציונות, ובראשם הרצל, היה ברור שהמדינה היהודית שתקום תהיה מדינה חילונית, מדינה שלאומיותה היא יהודית כמו שהלאומיות של צרפת היא צרפתית וכמו שהלאומיות של ארה"ב היא אמריקנית וכן הלאה. אז מה הביא חלק גדול מאזרחי ישראל ואת רוב העולם לחשוב שמדינת ישראל היא מדינה דתית? לאן נעלמה לאומיותה של מדינת ישראל ו"זכותו של העם היהודי למדינה יהודית" לאומית? איך הפכה ה"יהדות" להיות דת בלבד ומדינת ישראל הפכה להיות גזענית?

 

לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר נפרצו גבולות המדינה ולא נקבעו גבולות חדשים, החלו יהודים דתיים מהתנועה הדתית הציונית להתיישב בשטחים שנכבשו, בניגוד להחלטות הממשלות  ובעידוד גורמים ממשלתיים בכירים. הם ניצלו בצורה צינית את ערכי ההתיישבות של התנועה הציונית, טרום המדינה, וניסו לקבוע גבולות חדשים למדינת ישראל. כך הפכה המפלגה הדתית ציונית שכל תפקידה בעשייה הציונית, עד אז, היה לשמור על הכשרות ולהתקין מזוזות, לחלוץ הציונות וקבעה את סדר היום הציוני. במקביל ויתר מחנה השמאל בישראל על לאומיותו לטובת מחנה הימין והצטרף למקהלה העולמית שמכנה את ישראל גזענית ושוללת את זכות קיומה של מדינת ישראל. כאשר הדתיים לקחו לידם את הגה הציונות הם הפכו את הקערה על פיה – הציונות שהיתה חילונית, הפכה להיות דתית. אז "מדינה יהודית דמוקרטית" היא מדינה של שתי דתות הסותרות זו את זו – דת היהדות ודת הדמוקרטיה (ראה מאמרו של אליעזר שבייד "ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית", הציונות שאחרי הציונות, ירושלים תשנ"ו ע' 147-132). מכאן באה הסתירה.

 

הרצל, בספרו "מדינת היהודים", הזהיר אותנו מהשתלטות הדת על המדינה וכך הוא כתב:

"האם נתן את כהני דתנו למשול בנו? לא! האמונה היא אמנם הקשר המאחד אותנו; אולם חפשים אנחנו בכח החכמות והמדעים. ועל כן נפר כל תחבולות כהנינו אשר יאמרו למשול עלינו, כי נדע לכלא אותם בבתי מקדשי אל, כאשר נדע לאצור גם חיל צבאנו בבתי החילות. חיל הצבא וכהני הדת שניהם כאחד נכבדים יהיו בעינינו, ככל הכבוד הגדול אשר ירחש לבנו אל משרות כהונתם, אשר עלינו לכבדן. אך בהנהגת עניני המדינה, אשר בכבודה יתיימרו, אין להם כל עסק, לבל יביאו בה מבוכה מבית ומחוץ. (מתוך האתר "פרויקט בן יהודה").

אנחנו בחרנו באנשי צבא, להיות ראשי ממשלות ובחרנו ברבנים להיות שרים בממשלה. לא השכלנו "להפר תחבולות כהנינו" – הצבא והדת השתלטו על מוסדות השלטון, האנרכיה משתוללת, הצבא מבוזה והרבנים מושפלים. אנשי הצבא ואנשי הדת "הביאו מבוכה מבית ומחוץ" – מדינת ישראל מתפרקת בתוכה, מותקפת ומושמצת מבחוץ על ידי אומות העולם ואין מי שיבוא להגנתה.

 

הגיע הזמן לשחרר את הצבא והדת מ"הנהגת ענייני המדינה" ולהחזיר את כבודם שאבד להם.  צריך לתקן חוקים, או חוקה, שלא תאפשר לקציני הצבא ולרבנים להתערב בענייני המדינה. צריך להשתחרר מאחיזתה המסוכנת של הדת ולהחזיר את הציונות ללאומיותה היהודית.

 

כאן המקום להביא את משפט הפתיחה של ה"עקרונות לתוכנית מדינית" של קדימה שנכתבו על ידי ציפי לבני ב-2006. "מטרת העל של ממשלה בראשות "קדימה" היא לשמור על קיומה של מדינת ישראל כבית לאומי בטוח לעם היהודי בארץ ישראל, ולצקת תוכן לאומי לצביונה של מדינת ישראל, תוך מתן שיווין זכויות מלא למיעוטים החיים בה, כך שערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית יהיו מאוזנים ושלובים זה בזה". במשפט, קצר יחסית, מופיעה פעמים המילה "לאומי" וזאת כדי להדגיש ש"יהדותה" של מדינת ישראל היא לאומית ולא דתית. רק אם נצליח לחלץ את ה"יהדות" של מדינת ישראל מכבלי הדת נוכל לבטל את הסתירה בין יהדות לדמוקרטיה. אם נבין שדת איננה יכולה להיות דמוקרטית ומדינת ישראל אסור לה להיות דתית, נצליח לנהל את מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית על בסיס לאומי.

 

אין סתירה בין הדת היהודית ללאום היהודי, כל זמן שיש היררכיה ברורה. הלאומיות היהודית היא הבסיס למדינה יהודית דמוקרטית. מי שאיננו מקבל את שלטונה של הלאומיות היהודית בישראל חותר תחתיה ואסור לדמוקרטיה הישראלית להקל ראש באנשים אלה יהודים וערבים כאחד.

אי אפשר להגזים בסכנה להמשך קיומה של ישראל אם הדת היהודית תנהל את המדינה. הלאומיות היהודית שואבת את ערכיה מהמסורת היהודית העתיקה שהיתה דתית ומהמסורת היהודית החדשה שהתנערה מכבלי הדת. היהדות הדתית יכולה לתרום הרבה לעיצובה של מדינת ישראל אם היא תתמקד בתפקיד ה"נביא", המייעץ, המתריע, המשמש פה לזקן, לאלמנה וליתום ולא תנסה להיות ה"מלך" שמנהל את ענייני המדינה ולא תחתור תחת השלטון הלאומי הממלכתי.