להיפתח או להיבלע

 

הקמת מדינה פלשתינית רק תחמיר את הבעיה הדמוגרפית בין הים לירדן. הפיתרון האמיתי הוא בהרחבת חוק השבות.

 

מנחם בן, מעריב, 17.2.02

 

 

מכל עבר מאיימים עלינו באסון דמוגרפי תוך 10 שנים. משמעון פרס, דרך יוסי ביילין ועד עמי אילון, כולם מבטיחים לנו כי אם לא תקום מדינה פלשתינאית - ייהפך הרוב היהודי בין הירדן לים למיעוט בקרב הפלשתינאים.

 

אלא שיש כשל בסיסי במחשבתם של האנשים החכמים האלה. הרי הפלשתינאים לא ייעלמו ולא יפסיקו להתרבות כתוצאה מהגדרת הרשות הפלשתינאית כמדינה. להיפך: אנחנו אפילו מקווים שהמוני פליטים ישובו למדינת פלשתין מכל תפוצות הגולה, העיקר שלא אלינו ממש. כלומר, לפחות בין הירדן לים ישתנה המאזן הדמוגרפי לרעתנו, ודווקא בגלל הקמת המדינה הפלשתינאית.

לכאורה, מה איכפת לנו. הם יהיו שם, במדינת פלשתין, ואנחנו כאן, במדינת ישראל. אבל צריך להיות נאיבי לחלוטין ובור גמור בהיסטוריה כדי לא להבין שגם לאחר הכרזת המדינה הפלשתינאית יקומו מקירבה חולמי פלשתין השלמה, ויתבעו, בתוקף הרוב הערבי שייווצר בין הירדן לים, איחוד עתידי בין כל חלקי ה"טרה-סנטה" - כפי שכינה ערפאת את ארץ הקודש. כלומר, לפחות מבחינת החישוב הדמוגרפי, אין לנו שום סיבה למהר ולהקים מדינה פלשתינאית. להיפך. אפשר להסתפק בהחלט ברשות הפלשתינאית.

 

אבל לטווח ארוך ברור שאנחנו ניצבים בפני בעיה קיומית עצומה, כיישות עברית בתוך מרחב ערבי. מה הסיכוי שלנו לטווח ארוך, כשאנחנו כאן, נכון לעכשיו, רק חמישה מיליון אנשים עבריים בין כ-300 מיליון ערבים המקיפים אותנו מקרוב ומרחוק?

 

בהסתכלות היסטורית מפוכחת אין לנו כמעט סיכוי, אלא אם כן נשנה באופן עמוק את הגדרות היסוד של הישראליות. במצב שבו ההגדרות הרבניות העבשות והכושלות שולטות על ברז ההתאזרחות הישראלית, במצב שבו כל מי שאיננו יהודי על פי הרבנות נידון כאן להשפלות ולדחיקה, אנחנו מקרבים במו ידינו, מתוך טימטום עמוק, את הפיכתנו למיעוט.

 

לעומת זאת, אילו היינו מרחיבים את הגדרת חוק השבות, ומחילים אותו בנדיבות ובשכל על אוהבינו ואחינו - כולל למשל הכושים העבריים וכת המאקויה היפנית - היינו כבר מזמן מתעשרים כאן במיליוני ישראלים ציוניים, אוהבי עברית וארץ הקודש מכל העמים, ובלי שום סל קליטה.

 

ואם נזכור כי בהונג-קונג המשגשגת, למשל, שגודלה כאלף קמ"ר בלבד, יש היום שישה וחצי מיליון תושבים, בדיוק כמו בישראל היום, ששיטחה עשרים וכמה אלף קמ"ר, נבין כי ישראל יכולה לגדול בעשרות מיליוני ישראלים נוספים, בעיקר לאחר שנפתור את בעיית המים שלנו. רק אז ייהפך האיום הדמוגרפי הפלשתינאי לאיום סרק.

 

וזו בדיוק הברירה לטווח ארוך: או שנהיה מדינה יהודית מזרחית, מוכת ערביזציה ואמריקניזציה, מפלה ומופלית, משפילה ומושפלת, וגולשת לעבר ההסתרעבות, או שניהפך להיות מעצמה עברית פתוחה על פי חזון הנביאים.

 

אבל בינתיים נלחמים כידוע שרי ש"ס, היושבים על ברז ההתאזרחות וההתיישבות בישראל, אפילו בחוק השבות המצומצם הקיים, ומנצלים כל פירצה בו כדי להתעמר בעליה ובעולים. כך, למשל, גורש מפה בהוראת שר הפנים, במעשה עוול משווע, בנה של סווטלנה סנדלר, מהרוגות הפיגועים האחרונים בירושלים. ולמה גורש בחזרה לאוקראינה? משום שהוא בנה של סווטלנה מנישואיה הראשונים, לפני שנישאה ליהודי, ואיננו זכאי שבות על פי הפרשנות השס"ית המתעללת. אחר-כך נהרגה אמו בפיגוע.

 

ובינתיים הדמוגרפיה הפלשתינאית הולכת ומנצחת. מגיע לנו.