לחזק את הזיקה ליהדות ולממש את הזכות בדרכי שלום

 

דני מור, שער הגולן, 16.8.08

 

בתגובה למאמרו של אליעזר יערי "השבר בין הזיקה והזכות על הארץ".

 

כל מדינה דמוקרטית נעה בין הסכנה הפשיסטית לסכנה אנרכיסטית: הפשיסטים מקדשים את החוק גם אם הוא לא מוסרי ואילו האנרכיסטים שוללים את החוק לחלוטין. גם מדינת ישראל נעה בין הפאשיזם הימני קיצוני שמקדש את החוק ואת היהדות לבין האנרכיזם השמאלני קיצוני ששולל את החוק ומגדיר את היהדות כגזענית.

 

החטא הגדול של השמאל/מרכז שהוא השאיר את התרבות היהודית בידי הקיבוצים ואת הטכסים היהודים בידי הדתיים, ולא חיזק וטיפח את יהדותה של מדינת ישראל.

 

התנועה הקיבוצית סיימה את תפקידה בהקמת המדינה, אחר כך היא רק הזיקה – התרבות שהיא ניסתה להנחיל למדינת ישראל היתה תרבות המונית שמנוגדת לתרבות היהודית המשפחתית ומנוכרת לתרבות של עדות המזרח. תנועת ההתנחלויות רק מזיקה למדינה ונקווה שתסתיים במהרה – היא ממלאת את הארץ בתושבים ערבים ומקשה מאוד על תהליך ההפרדה האתנית (הדמוגרפיה) שתאפשר למנוע שפיכות דמים.

 

זה לא נכון להטיל את כל חטאי השלטון על השמאל/מרכז בלבד, הוא שלט במדינה בשלושים השנים הראשונות לקיומה, אבל בשלושים השנים האחרונות שולט במדינה הימין/מרכז והוא שותף מלא לחטאי השלטון.

 

תפישתו של השמאל/מרכז עד היום היא "שישראל לא תוכל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית ללא רוב יהודי איתן", זו היתה גם תפישתם של בן גוריון וחבריו (גם הם לא ידעו "להחזיר ציטוט כנגד ציטוט ולהשיב בשׁוּרה מפרקי אבות על כל נימוק דתי-לכאורה"), הם עשו "טיהור אתני גדול-ממדים" במלחמת העצמאות. לאחר שנגמרה המלחמה הם היו עסוקים בקליטה גדולה מאוד של עולים שהציפו את הארץ, בהקמת צבא גדול ובתרגילי הישרדות השלטון, הם זנחו את הטיפול ב"מדינה יהודית דמוקרטית", הזניחו את הדמוגרפיה היהודית והשאירו את התרבות היהודית בידי הקיבוצים והדתיים.

 

כיבוש השטחים במלחמת 67 תפס את המדינה בוואקום מדיני/חברתי גדול, כל שר בממשלת השמאל/מרכז, בנה התנחלויות, בניגוד להחלטות של ממשלתו או בניצול חוסר החלטות. המלחמה לא הסתיימה עד היום. בשנים הראשונות היו השטחים הכבושים "קלף מיקוח לשלום" אך לאחר השלום עם ירדן ומצרים הם נשארו תקועים, תושביהם הערבים והיהודים מרסקים את הציונות ואת המדינה שהולכת ומתפוררת לנגד עינינו וחוסר היכולת של הממשלות למיניהן להתנתק מהם מוסיפה שמן על המדורה.

 

הזיקה ליהדות חסרה מאוד לאזרחי ישראל. החינוך הממלכתי איננו מחזק את הזיקה ליהדות. יש במדינה פער גדול בין מי שלומד רק את ארון הספרים היהודי למי שלומד במערכת החינוך הממלכתי ובאוניברסיטה הממלכתית. מדינת ישראל השאירה את ארון הספרים היהודי לדתיים בלבד. בזכותו של שטיינזלץ יש לציבור החילוני גישה לתלמוד, אך זה לא מספיק. בית הספר היסודי החילוני צריך ללמד ארמית ורש"י, בית הספר התיכון צריך לעשות לתלמידים הכרה רחבה יותר עם ארון הספרים התורני. מדינת ישראל צריכה להכיר ביהודים לא דתיים שרוצים ללמוד תורה. הזרם החילוני דתי שקם יכול לעזור מאוד ליהודים חילונים להתקרב לספרות התורנית אך לא די בכך.

 

החלוצים היהודים שכבשו את ארץ ישראל העדיפו לשבת באזורי החוף ובעמקים למרות שזיקתם ליהדות היתה גדולה והם ידעו בדיוק מה משמעותם של ירושלים ושל ארץ יהודה. אינני יודע למה הם לא יישבו את ארץ יהודה, לא היו שם יותר ערבים מאשר באזורים אחרים של הארץ. עכשיו צריך לוותר על הרבה "זכות" כדי לחזק את הזיקה ליהדות. לאחר שקמה המדינה והמצב הביטחוני התייצב פחות או יותר היה צריך להשקיע הרבה יותר בחיזוק הזיקה ליהדות. אפשר היה, ואני מקווה שאפשר יהיה, בעתיד, לאחר שברור יהיה לנו ולעולם כולו שמדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית, לממש את הזכות לשטחי ארץ ישראל משמעותיים יותר, בדרכי שלום, על ידי הזזת אוכלוסיות לעבר לגבול בהסכמים עם הארצות השכנות, על ידי החלפת אוכלוסיות, על ידי גיור איטי ומתמשך של אוכלוסיה לא יהודית ועל ידי חינוך לישראליזציה של אוכלוסיות שאינן יהודיות.

 

צריך להיזהר מאוד מפינוי אוכלוסיה לא יהודית בכוח, כי על זה ארה"ב וארצות המערב לא יסלחו לנו כפי שהם סולחים לעמים אחרים, פינוי אוכלוסיה לא יהודית בכוח יביא אותנו למצב של בידוד מוחלט מהעולם ואולי יגרור חיסול פיזי של המדינה היהודית על ידי המעצמות. ההיסטוריה היהודית מזהירה אותנו בצורה ברורה מהניסיון להתמרד במעצמות השולטות בעולם.