להפגנה מול הראי

 

דני רשף, חוסן, 19.8.04

 

מהלך ההתנתקות החד צדדית מעזה הוא אחד המהלכים הגורליים של ישראל להבטחת עתידה כמדינה יהודית דמוקרטית. היוזמה מתנהלת באחד המצבים הבין לאומיים הנוחים ביותר לישראל, אבל, מסתבר, שבאחד המצבים המסובכים והקשים בפוליטיקה הישראלית. באופן טבעי ולגיטימי מתנגד הימין ברובו ליוזמה ובשורה של מהלכים מוצלחים מצמצם את בסיס התמיכה של ראש הממשלה אריק שרון. כך מתכרסמת הלגיטימיות הדמוקרטית של המהלך כולו ושל אריק שרון, כראש ממשלת הימין.

 

באופן טבעי היה צריך המרכז והשמאל המתון, החרד לעתידה של מדינת ישראל היהודית דמוקרטית, להתגייס לתמיכה רבתי בלתי מעורערת בראש הממשלה ובדרכו כדי לחזקו בישראל פנימה וכלפי הקהילייה הבין לאומית. אבל גוש השמאל אינו מקשה אחת ומחנות בו הרבה.

 

ישנה קבוצת 'רק לא שרון'. אלו שחינכו את עצמם להאמין שאריק שרון מייצג את כל מה שפסול בעיניהם. שאם הוא כבר אומר דבר מה אסור בשום פנים להאמין לדבריו אפילו לא במידה ששמורה אצלם ליאסר ערפאת. אפשר להבין את הקושי של יולי תמיר או איתן כבל להתייצב פתאום מאחורי אדם שכזה. גם כברת הדרך והקשיים שנטל על עצמו ראש הממשלה עד כה בקידום תוכניתו אין בהם כדי לשכנע אותם. הם מוכנים רק  'לתמוך מבחוץ' בכנסת. אלא שללא ממשלה מתאימה לנושא לא יהיה במה לתמוך בכנסת. הם קבעו לעצמם עדיפות ברורה, תהליך מדיני כן, עם אריק, רצוי שלא.

 

ישנה קבוצת 'זה לא מספיק'. אלו שתמיד חלמו לקיים בינינו לפלשתינים כאן במזרח התיכון האלים את היחסים שבין הולנד לבלגיה באירופה השלווה. אלו שהתנגדו ליציאה החד צדדית מלבנון, כדוגמת יוסי שריד, כי אינה בהסכמה עם הסורים שהנה, עוד קצת, חותמים על שלום עולמים אתנו. מבחינתם כל מעשה שאינו חתום בחותמת השלום הנצחי הוא שיבוש החזון המשיחי ומוטב לו שלא יבוא לעולם. או ג'נבה או כלום.

 

ישנה גם קבוצת 'אנחנו לא פראיירים'. אלו שבמקרה נמצאים בשמאל. כל משבר פוליטי, וודאי חולשתו של ראש ממשלה, היא הזדמנות לשדרוג מעמדם האישי. תמיד ימצאו סיבות למהומה ומשבר. 'אם הממשלה אישרה את התקציב אין על מה לדבר' כטענתו הכה אופיינית של בנימין בן אליעזר. הרי כל ילד קשה קריאה בגן יודע שמאישור מסגרת התקציב עד אישור התקציב בכנסת הוא עובר, כל שנה, מתיחות פנים ושינויים עד שאמו הורתו, משרד האוצר, מתקשה להכיר את הילד. הרי אלו אותם ששיננו לנו שתקציבי ההתנחלויות, הוצאות הביטחון והקיפאון המדיני הם סיבת קשייה הכלכליים והחברתיים של ישראל ושהתהליך המדיני הוא המנוף הכלכלי והחברתי האמיתי. אותם אנשים ממש משננים לנו כעת שבלי פתרון בעיות החברה והמצוקה קודם כל אין מה לדבר על תהליך מדיני. כעת, בהפוך על הפוך הכלכלה היא המנוף לתהליך המדיני.

 

לכן, בפעם הבאה כאשר יתכנס השמאל לטקס רב המשתתפים בכיכר רבין בתל אביב  באיזה מוצאי שבת, בלי דתיים, לפני הנאומים של פרס או יוסי ביילין, לפני שמאשימים את הימין, לפני אביב גפן או זמר אחר, לפני השירה בציבור והנרות צריך לתלות ראי ענק על בניין העירייה בתל אביב כדי שכולם, אבל ממש כולם, יראו טוב טוב נגד מי בעצם ההפגנה צריכה להיות.

 

 

תגובות

נא לכתוב תגובה ולהקיש על send

 

 

תגובה של דני מור

יש  עוד כמה תחלואים של השמאל שהופכים אותו למאוד בעייתי עד כדי לא רלוונטי.

 

תשובה של דני רשף

למעשה לדרך הימין אין אלטרנטיבה ציונית.