להדליק נר

 

דני מור, NEWS1, 6.11.00

 

התיקון לחוק האזרחות, שמחייב להישבע אמונים למדינה יהודית דמוקרטית עורר התנגדות בקרב הערבים ומעורר התנגדות בקרב החרדים. התיקון אינו גורף כל כך ובטח לא גזעני. מדובר רק במקרים מעטים של מבקשי אזרחות שאינם יהודים. חוק השבות מקנה ליהודים אזרחות באופן אוטומטי ומונע או מקשה על מי שאיננו יהודי לקבל אזרחות.

 

הצהרת נאמנות איננה נדירה כל כך בעולם. יש ארצות בהם מצהירים חברי פרלמנט חדשים נאמנות למדינה, לחוקה או לריבון המדינה. קנדה אוסטרליה ובריטניה נשבעים בכתב ובעל-פה נאמנות למלך/מלכת בריטניה, בדנמרק, ארה"ב הולנד אוסטריה ואיטליה נשבעים בעל-פה לחוקה שלהם (הצהרת אמונים של חברי פרלמנט, סקירה השוואתית" הוגש לוועדת הכנסת, 2002).

 

"חוק הנאמנות" עורר מהומה כי הוא בה מאנשים שמוכתמים בגזענות. הרעש שעורר גדול יותר מהנזק. יש בזה אפילו תועלת מסוימת ולוא רק מפני שהוא מביא לשיח הישראלי את הדיון ב"מדינה יהודית דמוקרטית".

 

מקובל בארץ, בעיקר על אנשי השמאל, לא לדבר על ישראל כמדינה יהודית. יש רבים בארץ ובעולם שטוענים שישראל כמדינה יהודית היא מדינה דתית. רבים האנשים שאינם יכולים להבין שהיהדות היא גם לאום וגם דת ואולי זו הסיבה שישראל נקראה ישראל ולא יהודה.

 

אם יעשו סקר דעת קהל וישאלו איזו מין מדינה היא ישראל? מדינת כל אזרחיה, מדינה יהודית, או מדינה יהודית דמוקרטית. הרוב יענו שישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית. יש מעטים בשוליים הימניים והשמאלניים הדתיים והחילוניים שיעדיפו מדינה יהודית דתית או מדינת כל אזרחיה.

 

יש כאלה שיאמרו שהדת היהודית, כמו כל דת, איננה דמוקרטית ולכן יש ב"יהודית דמוקרטית" סתירה מובנת מאליה.

 

יהיו גם מי שיאמרו ש"יהודית" ו"דמוקרטית" זה שילוב בלתי אפשרי. אליעזר שבייד, במאמרו, "ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית", (הציונות שאחרי הציונות, ירושלים תשנ"ו ע' 147-132) כותב שכאשר הדתיים לקחו לידם את הגה הציונות, אחרי מלחמת ששת הימים, עם הקמת ההתנחלויות, הפכו הציוניים החילוניים את הדמוקרטיה לדת. ולכן "מדינה יהודית דמוקרטית" היא מדינה של שתי דתות הסותרות זו את זו – דת היהדות ודת הדמוקרטיה.

 

במגילת העצמאות כתוב בפירוש "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל."

 

הציונות מראשיתה, שאפה להקים בישראל מדינה יהודית. בשנים הראשונות של המדינה, כל מפלגה היתה צריכה להצהיר שהיא ציונית, הקשר בין מדינת ישראל והיהדות היה ברור ומובן מאליו. אך החרדים שאינם מאמינים בציונות לא הצהירו שהם ציונים וכתוצאה מזה גם המפלגות הערביות, שקמו מאוחר יותר, לא הכריזו שהם ציונים. במקביל, מפלגות השמאל שהניפו על כל דגל ישראל אחד חמישה דגלים אדומים, הפסיקו להניף דגלים בכלל ונזהרו שלא להצהיר על יהדותם כדי לא להרגיז את הערבים ואת העולם. מפלגות הימין הרימו את הדגל הלאומי בגאווה וצבעו אותו בצבע הגזענות.

 

רבי נחמן מברסלב (מאומן) היה אומר "כדי להילחם בחושך צריך להדליק נר".

 

אם אנחנו לא רוצים שהגזענים ירימו ראש ו"יצבעו את דגל ישראל בצבע שחור" אנחנו צריכים להרים הרבה דגלי-ישראל. לדאוג שהדגל יתנוסס בכל קיבוץ, בכל חדר אוכל, בכל מזכירות, בכל משרד, בכל כיתה בבית הספר ועוד... כי הדגל הזה הוא הדגל שלנו, הוא הדגל של מדינת ישראל שאיננה מדינת כל אזרחיה ואיננה מדינה דתית, היא מדינה יהודית דמוקרטית.

 

אנחנו גם צריכים להכיר בעובדה שאנחנו יהודים! לא צריך להתבטל בפני הדתיים. צריך ללמוד מהי יהדות, הבערות לא מובילה לעתיד טוב יותר, חוסר הידע שלנו ביהדות וחוסר הגאווה היהודית שלנו מחלישים אותנו. היהודים החלוצים שבנו את המדינה באו מתוך ההוויה היהודית הדתית הישנה וחידשו אותה. אנחנו התחנכנו להתנגד לדת, לא למדנו יהדות, לא הכרנו את מצוות התורה, לא למדנו גמרא ועכשיו מפסיקים גם ללמד את המקרא. "אליק בא מהים" כתב משה שמיר, אנחנו קיבלנו חינוך "ימתיכוני", חשבנו ועדין אנו חושבים שזה חינוך של חברה נאורה. "חברה נאורה" איננה מתכחשת להיסטוריה שלה ואיננה זונחת את האוצרות של תרבותה. חינוך ליהדות זה גם כוח, תראו מה עשו הרבנים של ש"ס ששיננו את הגמרא (למדו דפים רבים בע"פ) והפכו להיות המר"נים של בישיבות האשכנזיות.

 

התרבות היהודית צמאה לחשיבה חופשית יוצרת ששואבת מהאוצרות הקדומים שלה.

 

נרות רבים יכולים להאיר את החושך שהפונדמנטליסטים היהודים מנסים להטיל עלינו.