קודם כל, עברית

 

צבי צמרת, הארץ, 14.3.07

 

ההצעה לתת מעמד שווה לשפה הערבית מאיימת על קיום ישראל

 

ארגון עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, אינו מסתפק בביטוי שתבע ח"כ עזמי בשארה כי על ישראל להיות "מדינת כל אזרחיה" וגם לא בדרישה של ח"כ אחמד טיבי כי נהיה "מדינת כל לאומיה". במסמך חדש, בשם "החוקה הדמוקרטית", תובע הארגון לכונן בישראל "מדינה דמוקרטית דו-לשונית ורב-תרבותית".

 

החוקה שמציע עדאלה מאיימת על יסודות קיומה של מדינת ישראל. כמה מהסעיפים פוגעים בלב-לבנו: בשפה העברית. על פי מסמך זה, אנו נדרשים לתת מעמד שווה לעברית ולערבית "בכל תפקודיהן ופעילויותיהן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת". במלים אחרות, דיוני הכנסת והממשלה יתנהלו על פי המסמך גם בערבית, וכל פרסום רשמי, צו, תקנה, תמרור או שלט יופיע גם בשפה זו.

 

עוד תובע המסמך כי כל פסקי הדין של בית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים ובתי הדין לערעורים ייכתבו גם בערבית. לגבי בתי משפט השלום וערכאות משפטיות נמוכות אחרות, הדרישה כי המדינה תכיר בזכות לקיים אותן רק בערבית. כמו כן, מוצע ש"יחידות אוטונומיות קטנות" - עיריות, רשויות מקומיות וכפרים ערביים - יהיו רשאיות להשתמש רק בערבית.

 

זאת ועוד, החוקה המוצעת מחייבת הקמת מוסדות חינוך, לרבות מכללות ואוניברסיטאות, בשפה הערבית.

 

מדובר בקפיצת מדרגה במגמה המוצהרת של אינטלקטואלים פלשתינאים בישראל לחסל את צביונה של המדינה ולפורר את אחדותה. בארה"ב למשל, שומרים על השפה האנגלית כיסוד המבטיח את קיום המדינה. שם לא ניתן לקבל אזרחות בלא ידיעת אנגלית ברמה מינימלית. גם ברוב מדינות אירופה יש כללים ברורים הקשורים להגנה על שפת המדינה.

 

האמנה האירופית להגנה על זכויות המיעוטים הלאומיים מ-1998 אמנם מגינה על זכותו של מיעוט לאומי לשמור על שפתו, אך היא אינה מחייבת את המדינה לשמר ולטפח את שפות המיעוטים. ברוב המדינות, למשל, אין חובה שהחינוך יינתן בשפת המיעוט על ידי מורי המדינה ועל חשבונה (כנהוג בישראל בחינוך היסודי והתיכון).

 

ומה קובע הדין הישראלי? על פי החוק, בישראל יש שתי שפות רשמיות: עברית וערבית, אולם לערבית מעמד נחות. מעמד הבכורה של העברית ברור ונחרץ. נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, קבע ב-2002 בנוגע לעתירת ארגון עדאלה ואחרים בנושא שילוט בערבית בעיריות שיש בהן מיעוט ערבי כי "משפט ישראל אינו מכיר בזכות קולקטיווית לטיפוח זהותה ותרבותה הייחודית של קבוצת אוכלוסייה מסוימת, ולא שמענו עד כה על זכותו של מיעוט לשמר ולקדם את לשונו תוך הטלת חובה על רשויות הציבור לסייע לו".

 

השפה העברית היא אבן יסוד בהגדרת ישראל כמדינה ריבונית. היא אינה רק ביטוי לזהות הפרט, אלא היא המפתח ללכידות המדינה. כשם שהצרפתית היא יסוד בהגדרתה של צרפת כמדינה ריבונית, למרות שחיים בה מיליונים רבים ששפת-אמם שונה לחלוטין, כך העברית היא יסוד ה"יחד" שלנו.

 

גורל עם ישראל מאז ומעולם היה תלוי בשפה העברית. ההיסטוריה מוכיחה כי קהילות יהודיות שזנחו את השפה העברית - נשמדו. העברית היא בסיס יהדותנו, אך גם הבסיס לשותפות ולשוויון בין כל אזרחי ישראל. אם ניתן יד לתביעה לדו-לשוניות, נחסל את היסוד העיקרי של ריבונותנו ושל אחדותנו.

 

ישראל היא קודם כל מדינה עברית. כדאי שהמיעוט הערבי בתוכנו יידע כי הדו-לשוניות עלולה להרחיק יותר את אלה שלא יידעו עברית והיא עלולה לקפח אותם עוד יותר. מי שרוצה להיות עטוף כולו בשפה הערבית, יכול לבחור לחיות בארץ ערבית.

 

הכותב הוא מנכ"ל "יד יצחק בן-צבי"