חובת הציבור לדעת

 

גדר הפרדה בינינו לבין הפלשתינאים ולא פתרון הזוי של כוח בין לאומי הוא צו השעה. אברהמל'ה פרנק חוזר בשאלה וקורא להצביע מצנע

 

אברהמל'ה פרנק, גן שמואל, הדף הירוק, 15.1.03

 

 

מאז עמדתי על דעתי הפוליטית כאדם בוגר אני שייך לשמאל: שי"ח - תכלת אדום - מוקד - של"י - מפ"ם - מרצ. לכן הדברים הבאים אינם "מובן מאליו" ו"טבעי" עבורי, ועם זאת, אני חש חובה לכותבם. כחודש לאחר הפיגוע בדולפינריום (יוני 2001) הגעתי למסקנה, שיש לצאת בקמפיין למען גדר הפרדה והיפרדות. הגעתי למסקנה ברורה שיאסר ערפאת נפרד מאוסלו ופנה לדרך המאבק המזוין, תוך שימוש בצורות הטרור הקשות ביותר שידע הזמן החדש. הבאתי את מסקנותי אלה בפני פורומים במרצ, והן נדחו. מכאן ואילך אני יכול להצביע על 3 שלבים בתהליך מתסכל:

 

שלב א': התקיעות

 

מה שנראה היום ברור לכל איש בשמאל ובמרכז (וגם לרבים בימין), שיש להקים גדר הפרדה בלתי-עבירה ולאחר הקמתה לבחון אם יש לנו עדיין בני-שיח בצד הפלשתיני לקראת הסדר, היה רעיון "לא-בשל" עדיין, שבודדים בלבד נאבקו למענו, ביולי 2001. כאשר פרצה אינתיפאדת אל-אקצה באוקטובר 2000 החל מסע משלחות של מרצ לחלות את פניו של ערפאת. במרצ המשיכו להניח כנראה שישנה כאן איזו טעות מצידו, שהוא אינו מתכוון ברצינות ושכמה פגישות הבהרה "יסדירו את העניין". לדאבוני, למרצ לא הייתה תשובה אחרת - היום אנחנו יודעים כולנו: תשובה רלוונטית - למצב החדש שנוצר. דיבורים על "שולחן הדיונים" - שנהפכו במציאות האינתיפאדה לחסרי ערך, אבל לא במרצ - עמדו בבסיס ההתנגדות לרעיון ההיפרדות. המציאות הלכה ונעשתה עבורנו קודרת יותר ויותר, אבל במרצ לא נעשתה כל בדיקה ממשית של תפיסתה המדינית. ביאושי כי רב יצאתי ב"קול קורא לסיעת מרצ", שגם הגיע לפרסום פומבי ("הדף הירוק", 21.2.02), אבל מאום לא ארע.

 

שלב ב': העוקץ

 

לנוכח הזוועות, ההרג וההידרדרות המתמשכת במצב - בשני הצדדים - התארגנה במרצ קבוצת אנשים, שהחליטה להביא בפני מועצת התנועה הצעת מצע חדשה, כזו שתהא תואמת את צרכי המצב בעת הזאת: הודעה על סיום הכיבוש בתוך 3 שנים; הקמת מדינה פלשתינית; ובתוך כך, ומיידית, בניית גדר חיץ לא-עבירה. הצעת המצע הוגשה למועצת מרצ על-ידי 15 חברים, והגיעה לדיון בה בתאריך 2 במאי 2002. ההצעה התקבלה ברוב גדול על-ידי מועצת מרצ, הגוף המוסמך לקבל החלטות מדיניות, שהנהלת התנועה כפופה לו. עתה קרה דבר מוזר מאין כמותו: החלטת המועצה לא הוצגה ולא פורסמה ברבים, לא הובאה לידיעת התקשורת, איש ממנהיגי התנועה לא דיבר עליה בפומבי, היא הושתקה והובלה באופן אלגנטי וחשאי אל בית העלמין של הביוגרפיה התנועתית.

 

שלב ג': הניתוק

 

והנה, במקום הצעת המצע שלנו, שאושרה במועצת מרצ ברוב גדול, נשמע בתקשורת רעיון אחר לחלוטין: כוח הפרדה בינלאומי! איש לא דיבר על כך ושום מועצה לא דנה, אבל זה היה הרעיון אל התקשורת. הוא הופץ ברבים וייצג פומבית את עמדת מרצ. לו היה רעיון זה מוצג בפני המועצה כחלופה להצעת המצע שלנו הייתי אומר שם, שמדובר ברעיון הזוי, שאינו תלוי כלל במדינת ישראל וודאי לא במרצ, אבל הוא לא הוצג בפני המועצה. ובכן: רעיון מנותק - כן; רעיון בר-מימוש שהוא בידינו - לא.

 

תוצאות

 

אי-ההפרדה התוצאות העגומות ידועות בדר"כ היטב. אני מבקש להדגיש את אלו:

1. הרס תשתיות כלכליות וחברתיות בכל המגזרים במדינת ישראל ונפגעים רבים.

2. מדינת ישראל שלא אימצה את רעיון ההפרדה אלא בשלב מאוחר מאוד (אולי...) נאלצה להתמודד עם הטרור הרצחני באמצעים קשים לא פחות ממנו: השתלטות כוללת על העם הפלשתיני תוך הרס התשתית הכלכלית שלו עד כדי עוני קשה בקרב הפלשתינים ונפגעים רבים.

3. ערביי ישראל נקלעו אל בין הפטיש (הלאומי-פלשתיני) לסדן (האזרחי-ישראלי) והם הולכים ונשחקים בתוכו. לנוכח עמדותיה, אני מציין שלמרצ חלק כלשהו בתוצאות המתוארות, כולל החמצת ההזדמנות להוביל מחשבה מדינית רלוונטית כלפי הציבור, ולהיות בעלי השפעה על עיצוב התוואי בו תעבור גדר ההפרדה.

 

מצנע

 

ביולי 2001 חברתי לקבוצה שניסתה לקדם את רעיון גדר ההפרדה בשם "גדר לחיים". בין השאר קיימה התנועה באוגוסט 2001 כנס להסברת עמדותיה, שבו הופיע מצנע כאורח כבוד. הוא אמר שם את הדברים שהוא אומר גם היום - על הצורך להתפנות ולהיפרד אם אין אפשרות להסכים. דברים כאלה אמר גם בכנס של תנועת ההיפרדות ח"ץ שנערך בקיבוץ נצר סירני חודשים אחדים אחר-כך. משנתו של מצנע - בהבדל ממרצ, שמצעה (אושר בהנהלה, לא במועצה, כפי שנכתב בעיתון) מדבר על כוחות בינלאומיים בשטחים, ואין בה ככל-הנראה אזכור להיפרדות גם היום - משנתו היא ברורה ונראית בעליל מתאימה למצב. כולנו יודעים, שהמצב המדיני-ביטחוני משליך יותר מכל על זה הכלכלי והכללי בישראל, כולל על מצבה של התנועה הקיבוצית. מסקנות? אלו שמורות לקוראים.