תהליך הגיור בארצנו

 

הרב שמואל שיש, אילת, 14.5.08

 

 

חברים יקרים:

 

לצערי הרב, עקב בעיות רפואיות ומרחק לא השתתפתי במפגשים בשנה האחרונה, ואני מיצר על זה מאוד.

 

אני עוקב אחרי כל מכתב שאתם שולחים, ושמח להיות מעודכן, פחות או יותר. בשנה הזאת הקדשתם הרבה לנושא גיור, ולעניות דעתי, טוב עשיתם, כי זה נושא מרכזי, לדעתי, במציאות הישראלית, עם השלכות מרחיקות לכת לחברה שלנו. והחלטתי לשלוח כמה שורות בנדון. אני די מתמצא בעניין, כי אני חבר (כבר שנה חמישית) בהנהלת ה"מכון ללימודי היהדות" (השם הרשמי של המכון המשותף לגיור שקם בעקבות וועדת נאמן). במכון הזה נמצאים בהנהלה נציגים של שלושת הזרמים של היהדות (אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים), המורים המלמדים יכולים להיות אנשים מכל הזרמים, גם חילוניים, ומעשה הגיור עצמו נעשה ע"י דיינים אורתודוקסים. המכון עובד עם "מערך הגיור שליד משרד ראש הממשלה", ובראש המערך עומדים הרבנים דרוקמן וקליין. תעודות הגיור מונפקות ע"י הרבנות הראשית.

 

משך הלימוד במגזר האזרחי הוא כעשרה חודשים, מפגשים של פעמיים בשבוע, וליווי של משפחה שומרת מצוות (מכל הזרמים) בערך 400 שעות לימוד. אחוז המתגיירים במסלול הזה הוא כ-50% של הפונים. במסלול הצבאי (נתיב) לומדים בתנאי פנימייה כחודשיים וחצי ואחוז המתגיירים 67%. עד עתה התגיירו מעל חמשת אלפים גרים (מתוכם כאלפיים חיילים). תוכנית הלימודים כוללת, הלכה, אורח חיים יהודי, מחשבת ישראל ותולדות עם ישראל. ההנהלה מפקחת על הנעשה על ידי הצוות המקצועי, ואין כמעט חילוקי דעות בינינו, על אף הבדלי ההשקפות. פרופ' הרב בני איש שלום הוא יושב ראש ההנהלה, ובין היתר חברים בהנהלה הרב בן זזון, ד"ר אמנון שפירא, הרב יעקב מידן (שהתפטר בזמן האחרון, אך ממשיך לתמוך בנו), הרב גלעד קריב, הרבה דיאנה וילה. אנשים מכל הקשת הדתית וגם הפוליטית. המכון נתקל מההתחלה בעוינות של הרבנות הראשית, ובעיקר בממסד הדייני, ממסד שלא מבין את הבעיות של החברה הישראלית, והולך ברובו, לפי השקפת עולם חרדית. הסיבות לדחיית מועמדים כל כך מגוחכות (ברובן) שהרבה פעמים אינני יודע באיזה מציאות הדיינים חיים או אני חי. שוטרת שנדרשה לעזוב את המשטרה כתנאי לגיור, על אף שהוכיחה ידע וגם מעש. אך במשטרת ישראל לובשים מכנסיים ר"ל, ובת ישראל כשרה וחסודה לא יכולה ללבוש בגד משוקץ כזה (שמעתי במו אוזני את ההסבר מאחד הדיינים). לאחר שהתערבנו, היא נקראה שנית לפני בית דין והתגיירה. חיילים וחיילות נדרשו להיפרד מבן/בת זוג או לשקר, כי יחסים טרום נישואין אסורים. אזרחית אחת נפסלה כי לא ידעה את ברכת המזון בעל פה. אחר נפסל כי לא ידע "אשרי" בעל פה. וישנן עוד פנינים כאלה, המראים את הקשיים שעוברים מתגיירים, בעיקר אם הם לא לומדים ב"מקום הנכון". ותאמינו לי שהייתי עד לשחיתויות בממסד הדייני, כאשר נערכו "גיורי אינסטנט", שבדלת אחת נכנסה מריה ויצאה כעבור כמה דקות מרים, והכל תמורת בצע כסף ו/או יחסים טובים. העונשים שקיבלו מקבלי השלמונים היו מצחיקים ביותר, וכמו שאמר לי אחד שכך "גייר" את אהובתו "כסף וזהב מטהרים ממזרים". מציאות קשה ביותר. ולא פלא שאלפי עולים שהם לא יהודים לפי ההלכה מעדיפים לא להתגייר, אך כן להתערות בחברה שלנו. והתוצאות כולנו נשלם.

 

לדאבוננו הרב, החרדים השתלטו על הרחוב הישראלי. הציונות הדתית בנסיגה ומגננה. אותה יהדות ציונית דתית של המזרחי כבר נהפכת לממצא מוזיאוני. מאז הקמת "גוש אמונים" הם כבר ברובם חרדל"ים (חרדים דתיים לאומיים).

 

הסמן הוא החרדיות. כאשר שמעתי חברים מהקיבוץ הדתי שאמרו לי שילדיהם הולכים לישיבות ואולפנות חרדיות "כדי להתחזק", היה בשבילי יום אבל. אין בקיבוץ הדתי את הכוחות לחזק את הנוער שלו? איפה "בני עקיבא" שהיה סובלני ומגשר בחברה?. זהו מצב מצער ביותר. בתנועה שאני חבר בה, התנועה המסורתית-קונסרוואטיבית, קיבלו בשנת 1951 החלטה לא לפתח תנועה קונסרוואטיבית בארץ, כי הציונות הדתית ממלאת פונקציה של "יהדות מודרנית, שפויה ונאמנה", לכן אין צורך בנו. בשנות השבעים התפכחנו והוקמה התנועה בארץ. אני אישית השתייכתי כל חיי בארגנטינה וכאן לציונות הדתית, אך מסבסטיה (1974), התחלתי לחשוב אחרת ולאחר חמש שנים של התלבטויות עברתי לתנועה המסורתית-קונסרבטיבית. המפד"ל הלך ונחלש, והחרדיות הלכה והתחזקה. הרבנות הראשית, פאר היהדות הציונית דתית, נהפכה לנושאת כלים של הרבנים החרדים, ולדוגמא תראו מיהו הרב הראשי האשכנזי, שהוכתר בברכת הרב אלישיב ואנשיו, ושמבייש את השרשרת היפה של הרב קוק, הרב הרצוג, הרב אונטרמן, הרב גורן זיכרונם לברכה.

 

ואלה רוצים לקבוע מיהו יהודי בארצנו ומי יכול להתגייר. במקום להקל ולהביא שלא ירבו גויים בארצנו, הם מחמירים ומרחיקים טובים מתוכנו. ישנה אפשרות להקל, לא לזלזל, כדי שמעל 300,000 עולים שאינם יהודים יבואו תחת כנפי השכינה, כמו שכתוב ביבמות מ"ז, ע"א: "מודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת חמורות" (וגם הרמב"ם חוזר על זה בהלכות איסורי ביאה, וגם בשולחן ערוך, יו"ד, רס'ח: ב). ואידך זיל גמור. מחמירים ומחמירים, כופים ומרחיקים כל חלקה טובה. לא רק בענייני גיור, לא רק נגד הרב חיים דרוקמן, הם רצו לכופף את כולנו בענייני שמיטה ולא הצליחו. אך האם היהדות הציונית דתית והחילונים מתכוננים למתקפה בעוד שש שנים?  מסופקני.

 

הבעיות קשות, חברתנו שסועה ולא רואים את עומק השסע. החילונים ממשיכים להתעלם ומנהיגיהם כורתים בריתות עם החרדים כדי לשרוד, והמדרון נהיה יותר חד. זה לא רק עניין הגיור. זאת כל החברה שלנו.

 

בכאב אני כותב מילים אלו, אך איני יכול אחרת.

 

בברכת חברים

שמואל שיש

אילת