תג מחיר

 

2.8.10

 

שלום עמוס,

קיבלתי היום את המאמר להלן, בגלל ההשוואה לנאצים אינני רוצה לפרסם אותו ב"היום השביעי". אך לדעתי יש מקום אצלנו לדון על ה"תג מחיר" שהוא כותב עליו.

בברכה

דני מור

 

מאמר שנדחה ע"י "הארץ" לפרסום ב"היום השביעי"

לקבוע להם "תג מחיר"

אולק נצר

 

הסופר והמאייר היהודי ברונו שולץ נרצח על ידי הנאצים בגלל, ככל הידוע, סכסוך בין שני קציני ס.ס.  הוא היה תחת חסותו של אחד מהם, קישט בציוריו את קירות חדר-הילדים שלו. כאשר אותו קצין שלח להשמדה יהודי שהיה בחסותו של נאצי אחר, האחר החליט על מדיניות של "תג מחיר": אתה הרגת את היהודי שלי – אני אהרוג את היהודי שלך. זוהי המשמעות המוסרית של מדיניות ה"תג מחיר" שנוקטים הקיצוניים, המאורגנים ומגובים היטב, מבין המתנחלים. יש להם סכסוך עם הממשלה, שזרועותיה בשטחים הורסים מדי פעם בנייה בלתי חוקית שלהם ב"מאחזים". כתגובה הולמת מבחינתם, הם קבעו לכל מקרה כזה "תג מחיר". את המחיר הם אינם גובים מן הממשלה ומעושי שליחותה בשטחים, אלא מהפלסטינים שבחסות הממשלה, חסותנו.  המקרה האחרון שהתפרסם לפני יומיים היה באזור שכם והתנחלות "הר ברכה". במובלעת היהודית בחברון, שבה חיים עדיין למעלה מ-20,000 פלסטינים, "תג מחיר" הוא מדיניות כמעט רשמית הנמשכת כבר שנים, יום-יום, והשלטון לא גובה שום מחיר מהמתנחלים שם.

כל ישראלי שאיננו ממתנגדי המשטר והממלא את חובות הנאמנות כלפיו, כולל שרות צבאי בסדיר ומילואים, יש לו חלק באחריות למצב זה של הפקרת האוכלוסייה שבחסות השלטון הישראלי, בידיהם של פורעים נפשעים אלה.  כמעט כל ישראלי כזה מתעלם מן המצב, משתדל לא לדעת, ומתנער מאחריותו המוסרית. גם בעניין זה נכון לעשות השוואה עם אנשים טובים במדינות-רשע שלא השתתפו בביצוע הפשעים אבל השלימו, ואחר כך התנערו מאחריות.

אלה בינינו שאינם מאבדים את עצמם לא-לדעת נקלעים למצוקה: עליהם לקבוע לעצמם מה לעשות כדי לצאת חובת הנאמנות למשטר המקיים ואף מטפח הסדרים כאלה של רשע ופשע מאורגן בשמנו; ובין נאמנות לערכים אנושיים בסיסיים, לכל מה שאהבנו ושמרנו עליו בארץ הזאת. ויש גם נאמנות לחוק, שהמשטר מפר בגלוי ובזדון ולאורך ימים, ומתכוון להמשיך בכך ככל שניתן לו. קיימת גם הבעיה האישית, שקשה יהיה לטאטא אותה מתחת לשטיח עד אין סוף: איך נצא חובת כבודנו העצמי, איך נישא ראש להביט בעיני ילדינו ובעיני העולם, כאשר ישאלו אותנו "איפה הייתם אז?".

איך אפשר להיות מתנגד-משטר במציאות שלנו? – על כך כל אדם שרוצה בכך חייב לתת תשובה לעצמו. אין איש יכול לקבוע במקום זולתו מהו הקו האדום המוסרי שעליו הוא "ייהרג ולא יעבור".  אבל אפשר להציע כמה דרכי תגובה, או פעולה, לאלה שעדיין אינם רואים את הסתירה ואת התהום המוסרית בין נאמנותם למדינה ונאמנותם למשטר.  ראשית, למי שיש קשר וזיקה לארגון פוליטי כלשהו צריך לדרוש ממנהיגיו תגובה עכשיו, תגובה הכי חריפה שיש, כמו שמגיבים כשצריך להגן על עצם קיומה של המדינה מפני אויב נחוש שקם לחסל אותה כישות וכמהות. מדינה כמו אדם איננה רק גוף אלא גם נשמה, והמשטר של "תג מחיר" הוציא לישראל את הנשמה שבזכותה אנחנו מזדהים עם המדינה. הדרישה מהגופים הפוליטיים המדברים בשם דמוקרטיה, חוק, צדק ושלום, צריכה להיות אולטימטיבית במשמעות זו: או שתעשו מה שנדרש כדי להציל את ישראל מהידרדרות מוחלטת לפשע עכשיו – או שתאבדו בעינינו כל זכות מוסרית להיחשב לבני אדם ראויים לשמם, ולנציגינו.

אין כל ספק שאילו רצתה הייתה הממשלה עושה סדר בשטחים. אין טעם לתת לנתניהו ולברק עצות ואין סיבה לכך, זה רק עניין של רצון אצלם, הם אינם רוצים. רק אם יכריחו אותם הם יהיו מוכנים לעשות שם סדר, והלוואי שהיה מתעורר זעם ציבורי, ולא לחץ חיצוני, שהיה מכריח אותם.  העניין הוא בתחום האחריות האישית לא רק שלהם אלא של כל אזרח חופשי: לקבוע לעצמנו את הקו האדום, אשר אם יחצה אותו המשטר – לא נשתף איתו פעולה. בלי הקו הזה אין אפשרות של התמצאות מוסרית במציאות כמו שלנו ולא יהיה גבול לגלישה במדרון.  

דר' אולק נצר הוא פסיכולוג המתמחה בהתנהגות פוליטית

 

 

שלום אולק,

קראתי את המאמר הזה ושוטטי קצת בפייסבוק שלך.

היה לי קשה לקרוא אותו בגלל ההשוואה לנאצים.

גם כאשר אני מתעלם מההשוואה לקציני ס.ס, לא מספיק ברור לי ה"תג מחיר" שאתה כותב עליו.

אני, כמוך, מתנגד להתנחלויות מהרגע שהן צצו. גם אני חושב שהנזק שלהם למדינת ישראל הוא עצום.

לא ביקרתי בהתנחלויות ואפילו לא את בת אחותי שגרה באיתמר. הצטרפתי לפעילות של שלום עכשיו ועזבתי אותם.

"היום השביעי" בחר בדרך אחרת. בחרנו ללכת להתנחלויות ולדבר עם המתנחלים. למדנו מהם שכדי להשפיע צריך לבחור במטרה חיובית, בחרנו ב"מדינה יהודית דמוקרטית". אינני חושב שהתנחלות בגליל ובנגב, יבטלו את הנזק של המתנחלים. אבל אני מקווה שמדינת ישראל בעזרתה של ארה"ב תוציא אותנו מהבוץ הזה.

מה שמפחיד אותי בעיקר שהמלחמה בהתנחלויות תחסל את מדינת ישראל ולכן אינני יכול להצטרף לשמאל הקיצוני שמוכן "למות עם הפלשתים".

בנוסף לפעילותי ב"יום השביעי" שנשאר ממנו רק האתר. אני משתתף בפורום שנקרא "חברים מקשיבים", זו קבוצה של אנשי חינוך חילונים ודתיים שמתכנסת 3 פעמים בשנה בכל מיני מקומות בארץ (גם בהתנחלויות) ודנה בנושאים הבוערים. שם אני יכול לומר למתנחלים את דעתי עליהם (מה שאינני יכול לומר לבת אחותי), שם אני רואה, מדבר ושומע אותם ומנסה להשפיע כדי למנוע קרע בעם. בינתיים, חוץ מהרבה דברים שאנחנו מסכימים עליהם, כמו מדינת ישראל, השפה העברית, החגים היהודיים ועוד אנחנו גם מסכימים לא להסכים על החלום "החלום שלי זה הסיוט שלך והחלום שלך זה הסיוט שלי".

למזלנו, למרות שהייתי רוצה מאוד שזה יקרה, אין "מרי אזרחי", אולי זה באמת מסוכן, אולי זה יוביל למלחמת אחים, לא כדאי להסתכן.

ההתנקות מעזה לפני 5 שנים לא הובילה למלחמת אחים, היא הוכיחה לנו שיש סיכוי לסיום הכיבוש, למרות שאפשר היה לעשות את זה יותר טוב, אפשר היה וגם היום אפשר, לצאת מעזה, לוותר על השליטה על עזה ולעמוד באומץ מול ה"נמל האיראני" שעלול להיות שם.

אני אשלח את המאמר שלך לעמוס כרמל שמנחה את "חברים מקשיבים" אולי הוא ימצא מקום לדון בו בפורום.

בברכה

דני מור

 

 

3.8.10

 

לעמוס ולכולם, שלום

אני עונה בכוונה לפני שקראתי את המאמר, ורק רפרפתי על כמה דברים, כך שבכוונת מכוון לא אתייחס לסגנון ולא לפרט כזה או אחר.

א. הפעילות המכונה 'תג מחיר' היא לצנינים בעיניי. ברמה האזורית של מטה בנימין פעלנו רבות כדי לרסן את התופעות הללו, וייתכן שזה לא מקרי שאיזור מטה בנימין מייצר הרבה פחות כותרות כאלה מאשר אזורים אחרים.

ב. ועכשיו לעיקר. הדבר הנדרש הוא קואליציה של ארגונים וחברים מימין ומשמאל שיפעלו כנגד דברים שאסור שיקרו. אפשר להתמקד בדברים אלו שהמאמר מתייחס אליהם, אולם אין סיבה שלא להרחיב אותם גם לפעולות פסולות הנעשות על ידי גורמים אחרים הפועלים באותם מקומות, ופוגעות ביהודים הגרים שם.

כדי שדבר כזה יקרה, נדרש לנתק בין הוויכוח האידיאולוגי על היעדים המדיניים לטווח הבינוני והארוך, לבין ההתנהלות בהווה. כל זמן שהפעילות של הכותב וחבריו איננה מכוונת בדווקא למנוע מעשי עוול, אלא בעיקר להביא למסקנה הפוליטית שהם מאמינים בה - הרי הם עושים את הטיפול שלהם בתופעות הפסולות קרדום לחפור בו למען מטרה שלדעתי היא בלתי מוסרית ובלתי ציונית בעליל, ולא אוכל להשתתף בה. אולם אם תימצא הדרך להפריד בין הדבקים, ולפעול למניעת מעשי עוול במצב הקיים, ולהתווכח על העתיד הרצוי במסגרות אחרות - אזי נוכל להרוויח שיתוף פעולה אפקטיבי למניעת הרבה מעשי עוול, הן מימין והן משמאל, הן מצד אזרחים והן מצד גופים ממשלתיים.

אגב, יש כמה פעולות מעניינות בהקשר זה, הנעשות בין המתיישבים. כבר למעלה משנתיים שיש הידברות בין מנהיגים מן היישוב היהודי בחברון ובקריית ארבע לבין נכבדים ערבים בעיר, במטרה לשפר את איכות החיים של שני הצדדים ולמניעה של פגיעה מיותרת באוכלוסיה הערבית. וכן ישנה תנועה שנקראה בראשיתה 'ירושלום', הפועלת לפיתוח של יחסי שכנות טובה בין תושבים יהודים וערבים ברחבי יהודה ושומרון. אמנם לא השתתפתי בפעילות זו, אבל אני מקבל עליה עדכונים, ומבלי להיכנס לפרטים כאלה ואחרים אני מחזק את ידיהם של הפועלים בכיוון זה.

מה דעתכם על הרעיון? אולי יש מישהו בקבוצה שיוכל לסייע לקיום מפגש בין ראשי היישוב עטרת לבין נכבדי הכפר הערבי הסמוך, אום צפא, כדי לפעול במשותף למניעת תאונות דרכים בכבישים שבהם אנו והם נוסעים?

בברכה

עזריאל אריאל

 

 

4.8.10

 

שלום דני, תודה על תגובתך.

קיבלתי כבר, כתוצאה, מכתב נרגש מעמוס כרמל. אנחנו מכירים זה את זה הרבה שנים, עוד מי"ב וקורס סמלי-סיירים בצבא. תמיד חיבבתי אותו.

ההשוואה של עניין "תג מחיר" עם המקרה של ברונו שולץ היא הוגנת ונכונה. בשני המקרים הגורם המעורר את הצורך לגבות "תג מחיר", כלומר לפגוע בו, הוא גורם בעל כוח; במקרה של ברונו שולץ זה הנאצי השני ובמקרה של המתנחלים הממשלה, ובשניהם הם גובים את המחיר מהקורבנות החלשים שאין להם שום קשר למעשה שבגללו הם מרגישים צורך "לגבות מחיר" מהצד השני. זהו שיא שפל של בהמיות מוסרית בשני המקרים. דוגמא ידועה אחרת היא אותו פריץ הרב עם שכנו וצועק "אתה הרבצת ליהודי שלי – אני ארביץ ליהודי שלך", וכן, עובדה היסטורית, בני המלכים של אנגליה כשהיו ילדים, היה להם ילד-מלווה שתפקידו, בין השאר, היה לקבל את המכות כעונש על מה שבן-המלך עשה.

במקצועי אני פסיכולוג, דני. זה שכתבת, שעניין "תג מחיר" זה וההשוואה לנאצים "לא ברור" לך, ו"קשה לך" – אלה ביטויים אופייניים של בריחה ממודעות קשה, לצורך להתמודד עם משהו בתוכך שבאמת קשה להתמודד איתו – ההכרה בצוו המצפון שלך לחרוג מן השגרה שלך ולהיענות לו. אני לא המצפון שלך, אבל זה העניין שניסחתי: הצורך שכל אדם יקבע לו "קו-אדום" מוסרי, אשר מעבר לו לא יוכל עוד להמשיך באי-התנגדות לרשע או בשיתוף פעולה איתו. בלי זה לא נדע מתי נעברו הגבולות, וזה בדיוק מה שקרה ל"שמאל הציוני" ולכן הם, המתנחלים, עברו, ועברו ללא התנגדות בכלל.

תמיד הייתי בעד הידברו עם המתנחלים ואף השתתפתי מספר פעמים. שלום עושים עם אויבים והם האויב האמיתי, הרציני, שלי. הם הוציאו את הנשמה מהמדינה שלי, אותה אהבתי ועליה לחמתי, והפכו אותה למדינת אפרטהייד, משהו שאין לו ככה זכות קיום. במפגשים ובעימותים כאלה צריך לומר את האמת ולהתמודד עליה, ואם הצד השני עובר את ה"קו-האדום" חובה להתמודד עליו ורק עליו, כלומר לשיתוף פעולה ולמסגרת המשותפת צריכים להיות גבולות. אני רואה גם צורך לדבר עם עבריינים ועם פושעים (הם כאלה בעיניי) על מנת להחזיר אותם למוטב כל עוד הם ממשיכים במעשיהם ולא לשם מטרה אחרת, כדי למצוא את המשותף, נניח.

בברכה, אולק נצר

 

 

8.8.10

 

שלום אולק,

אינני "בורח ממודעות קשה, לצורך להתמודד עם משהו בתוכך שבאמת קשה להתמודד איתו – ההכרה בצוו המצפון שלך..." ואינני מצפה שתהיה המצפון שלי. אני מתמודד עם הכיבוש של ששת הימים ככל יכולתי, וכועס מאוד על המתנחלים, אבל אינני יכול לצאת למלחמה נגדם, כי אינני חושב שהם האשמים היחידים להמשך הכיבוש. אילו ממשלת ישראל היתה מסיימת את הכיבוש באותה שנה או אפילו שנתיים מאוחר יותר, לא היו מתנחלים. אילו מנהיגי מפאי, כמו שמעון פרס, יגאל אלון ועוד לא היו מעודדים את המתנחלים להקים התנחלויות, הן לא היו קמות. שמעון פרס ויגאל אלון כמו רבים אחרים בארץ ראו בכיבוש הגדה המערבית הזדמנות גדולה לעם ישראל לספח את "הלב של ארץ ישראל" למדינה ולכן הם לא הזדרזו לצאת מהגדה המערבית.

כל הזמן אני שואל את עצמי, איך "הכיבוש" הזה יכול להימשך כל כך הרבה שנים?

אילו רק המתנחלים ורק כמה מנהיגים הוזים של מפאי היו תומכים בו זה לא היה נמשך עשרות שנים.

בשנים הראשונות של הכיבוש בגדה ובעזה, היה שם רק משמר הגבול, כי תפקידו בצבא היה לטפל באזרחים, אבל קמו כמה קצינים מהשמאל שהתרעמו על הטיפול הנוקשה שלהם וכך נכנס צה"ל ל"בוץ" הזה. הטיפול האנושי של הקצינים מהשמאל הפך את "הכיבוש" לאפשרי...

הנשים ששומרות על חיילי צה"ל שיתנהגו בצורה אנושית במחסומים, הופכות את הכיבוש לאפשרי.

הבג"צ שעוסק בכל השנים האלה בפניות של תושבי השטחים הכבושים הופך את הכיבוש לאפשרי.

הממשל הצבאי שהפך ל"מנהל אזרחי", הופך את הכיבוש לאפשרי.

אילו הכיבוש היה מתנהל כמו שכל כיבוש בעולם מתנהל, בצורה של ניתוק מוחלט בין השטחים הכבושים לבין אזרחי המדינה, אז הוא היה נגמר כבר מזמן.

אינני יודע למה אתה מתכוון ב"קו-אדום מוסרי". לפני שנתיים הוזמנתי לסמינר הקיבוצים להרצות על "מדינה יהודית דמוקרטית" בפני תלמידים לחינוך דמוקרטי שהיום הם בוודאי מלמדים במוסדות החינוך במדינה. הם הסבירו לי שהרעיון הזה הוא גזעני ובכלל הציונות היא גזענית כי היא כופה על יהודים שבאים מכל העולם לישראל לשכוח את תרבותם ולהיות "צברים"... אינני יודע מה הוא "הקו האדום המוסרי שאתה מדבר עליו. האם גירוש חצי מליון ערבים במלחמת השחרור זה מוסרי בעיניך או לא?  האם התנגדות ל"זכות השיבה" של הפלסטינים זה מוסרי או לא? האם זכות הקיום של מדינה יהודית זה מוסרי או לא?

כאשר הקמנו את "היום השביע" בפברואר 2002, זה היה בתוך האינתיפאדה השנייה, כאשר פלסטינים התאבדו בכל מקום בארץ ורצחו מאות יהודים בעיקר בהתנחלויות, ובמקביל כוחות הביטחון שלנו הרגו הרבה מאוד מחבלים ואזרחים פלסטינים, היה לנו ויכוח על השאלה "מי הכי נפגע מהאינתיפאדה" מתנחלים או פלסטינים, "במי אנחנו רוצים לתמוך?". היו רבים בינינו שהעדיפו את הפלסטינים על המתנחלים. אנחנו אמרנו "עד כאן" עם כל הצער על הפלסטינים שנפגעים, ועם כל הכעס על המתנחלים שהכניסו את עצמם ואת מדינת ישראל לכיבוש הנורא הזה, המתנחלים הם יהודים והפלסטינים הם לא יהודים. מדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית! החלטנו ללכת למתנחלים והמתנגדים עזבו אותנו וקראו לנו בוגדים.

יש לנו מלחמה קשה עם הפלסטינים כי אנחנו לא "קולוניאליסטים" שבאו לקחת את מה שלא שלהם, ארץ ישראל הייתה שלנו ואנחנו שבנו אליה, ארץ ישראל קדושה לנו. אבל גם הפלסטינים חושבים שהיא שלהם, אולי ההיסטוריה שלהם לא כל כך ארוכה כמו שלנו אבל הם חשים שהיא שלהם והיא קדושה להם. המלחמה הזאת היא מלחמת קיום. אני לא מכיר יהודים רבים במדינת ישראל שמבקשים מהערבים שלא יעזבו את הארץ כי הם תורמים לה רבות. מדינת ישראל לא תהיה מדינה יהודית אם לא נלחם על יהדותה והיא לא תהיה מדינה דמוקרטית אם יהיו בה יותר מדי ערבים.

יש כאן מלחמה קשה על עצם קיום מדינת ישראל. הנצחון הגדול במלחמת ששת הימים על שלוש מדינות, הצבא הגדול של ישראל, לא מספיק כדי לקיים את המדינה היהודית. אם אנחנו נבוא כל הזמן עם צדק והמוסר הבינלאומי, לא יהיה לנו מקום בעולם.

לא סתם כבשנו את ארץ ישראל, עשינו זאת כדי להקים מדינה יהודית בישראל. מלחמת ששת הימים וכיבוש יהודה ושומרון ועזה, העמידו אותנו בפני פיתוי אדיר, כי פתאום הבנו שמה שכבשנו במלחמת הקוממיות, זה לא ארץ ישראל שחלמנו עליה, זה רק הפרובינציה, את לב ליבה של ארץ ישראל לא כבשנו, ועכשיו שהיא בידינו, לא כל כך קל לוותר עליה.

אתה ואני מוותרים בינתיים על "לב ליבה של ארץ ישראל" כדי לשמור על קיומה של מדינת ישראל, אבל יש יהודים רבים מדי בישראל ובעולם כולו שמוכנים לוותר על מדינת ישראל אם היא לא יושבת ביהודה ושומרון.

אחרי 43 שנים כבר אי אפשר להתעלם מהקולות הרבים בעולם שמטילים ספק בקיום מדינה יהודית ואם אנחנו לא אומרים בצורה ברורה ובאמונה רבה שישראל היא מדינה יהודית, גם בנינו ונכדנו מוותרים על מדינה יהודית.

בשורה התחתונה, אולק, גם אני, כמוך, מתנגד להתנחלויות, אבל אני לא רוצה במלחמת אחים, המתנחלים אינם האויבים שלנו, יש לנו מספיק אויבים בחוץ ואנחנו חייבים לקחת אחריות על יהדותנו ולהלחם למען מדינה יהודית דמוקרטית. ביחד עם המתנחלים ובדרך שלנו.

בברכה

דני מור