"מכתב הרבנים" – גזענות או לאומיות

 

 

16.12.10

 

לכולם שלום

רצ"ב דברים לפרשת השבוע, ויחי

הנוגעים בקו המחבר בינינו לבין קו הסיום של המסע היהודי הישראלי לדורותיו.

שבת שלום

עזריאל

 

באחרית הימים

עומד יעקב אבינו בערוב ימיו. בניו נקבצים סביב מיטתו, אבלים ובוכים. לא בארץ אבותיהם הם יושבים, כי אם בארץ לא להם, בתחילתה של גלות ארוכה. מצפים הם לדברי עידוד מאביהם. אף יעקב אביהם מבקש לחזק אותם טרם לכתו לבית עולמו, ולגלות להם את אשר צופן העתיד בחובו. "היאספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". אך דווקא אז נסתלקה ממנו שכינה. נסתם הקץ ולא נתגלה, "כי סתומים הדברים וחתומים עד עת קץ". מדוע לא נתגלה הקץ? מדוע נשארו הדברים סתומים וחתומים מכל אדם? האם לא היה הרבה יותר קל אילו היינו יודעים את התאריך המדויק בו יסתיימו כל צרותינו? האם לא היה הרבה יותר פשוט אילו היינו יודעים את התהליך המדויק הצפוי לנו מכאן ועד עת קץ, עם הנחיות מפורטות כיצד לפעול עם א-ל?

          נתאר לעצמנו מה היה קורה אילו היינו מקבלים תשובות מפורטות לשאלות אלו, עם לוח זמנים מדויק. יש להניח שהיינו חיים את חיינו באדישות משעממת, ולכל היותר בציפייה פסיבית. מדוע עלינו להתאמץ, ליזום ולפעול, אם הכל ידוע מראש? לא לזאת מצפה מאתנו ריבונו של עולם. מרגע שהתברר כי הגאולה באה בדרך הטבע, התברר כי הגאולה באה תוך שותפות מלאה של בני האדם. אנו צריכים ליזום ולפעול, לקחת אחריות על מעשינו ולהפיק את הלקחים מכישלונותינו. אין פירושו של דבר שאנו מביאים את הגאולה בכוחנו שלנו. יש מי שמנהל ומכוון מלמעלה. יש מי שיוצר את ההזדמנויות, והוא שנותן את ההזדמנות השנייה גם לאחר החמצתה של הראשונה. יש מי שמציב מכשולים ואתגרים בדרך, אשר ההתמודדות אתם מניעה את המהלך קדימה, הוא המלמד אותנו בדרך הקשה אם טעינו במהלך שעשינו, והוא גם הפותח דרכים לתיקון במקרים בהם היו כישלונות וטעויות.

          באינטואיציה נדירה עמד על סוד זה משה דיין בהרצאה שנשא לפני כשלושים שנה בפני בוגרי קורס פיקוד בכיר בצה"ל, וכך אמר אז:

"אמרתי 'מה יהיה?' ולא 'מה יהיה הסוף?' עשיתי זאת מפני שנראה לי כי הדגש בשאלה יהודית זו הוא בדרך ולא ביעד הסופי; בתהליך ובמאבק ולא בתחנה האחרונה... לכן חושבני כי התשובה המרכזית, הבסיסית, שביכולתנו לתת לשאלה 'מה יהיה' היא: 'נמשיך להיאבק'... עלינו להכין את עצמנו נפשית ופיזית לתהליך ממושך של מאבק יותר מאשר לקביעת לוח זמנים להשגת המנוחה והנחלה".

          על כן נסתמו מאתנו דרכיה הסבוכות של גאולת ישראל. ציפייה פעילה לישועה תלווה אותנו בכל רגע ורגע בחיינו. נחשוב ונברר, נפעל ונעשה, נשגה, נפיק לקח ונתקן, עד אשר יפוח היום ונסו הצללים ונלך לנו אל הר המור ואל גבעת הלבונה.

          בדברי יעקב לבניו, בסופו של דבר, לא היו "הדלפות" מאחרי הפרגוד. הקץ לא נתגלה. אך דבר גדול אמר יעקב לכל אחד מבניו: אתה, יהודה, תהיה 'גור אריה', בהנהגה קבועה של גבורה. ואתה, בנימין, תהיה 'זאב' טורף בהנהגה זמנית. אתה, יששכר, תהיה 'חמור גרם', בעשייה איטית ועקבית. ואתה, 'נפתלי', תהיה 'איילה שלוחה' בעשייה זריזה ומהירה. אתה, ראובן, לא תוכל להנהיג, ואתה, דן, תהיה 'נחש' הפועל בעורמה מאחרי קווי האויב. ואילו אתם, שמעון ולוי, אמנם תהיו 'השאור שבעיסה' להתסיס את אחיכם, אבל לא תוכלו לרכז את כוחותיכם וקנאותכם במקום אחד, לבל תחרגו מן הגבולות הראויים. כל אחד מכם יפעל על פי תכונותיו המיוחדות כדי להביא את העם כולו אל מטרתו.

          משמעות הדבר היא כי אין מקום לשאלת: 'מה יהיה'? שאלה זו אינה במקומה, ואין איש המוסמך לענות עליה. אולם דבר אחד עליך לשאול בכל יום ויום: 'מה עלי לעשות'? ויותר מכך: 'מה עלי לעשות היום בכוחות המיוחדים שריבונו של עולם נתן לי כדי להביא את העם ואת העולם אל תיקונם'?

 

 

19.12.10

 

מה עלי לעשות היום... כדי להביא את העם והעולם לתיקונם?

היא שאלה אליה אני מתחבר. שאלה אותה שואל בסוף דבריו על פרשת השבוע הרב עזריאל.

האם לדעתך, כבוד הרב, מאבק בעמדות גזעניות של מאות רבנים בישראל היא מעשה שעלינו לעשותו כדי להביא את העם והעולם לתיקונם?

בידידות

בועז

 

 

לבועז

צר לי

כך לא מנהלים דיון ענייני

עזריאל

 

 

לבועז שלום,

אמנם השאלה לא הופנתה אלי אבל בכל זאת אני נוטלת לעצמי את הזכות להתייחס אליה.

אני חושבת שמה שכולנו יכולים לעשות כדי לתרום לתיקונו של העם ואולי גם של העולם, הוא לתת כבוד גם לבני הפלוגתא שלנו, ולפני שמדביקים עליהם תווית של "גזענים" לנסות לברר מה בדיוק גרם להם לכתוב את מכתבם.

נראה לי שהתווית "גזענות" קצת נשחקה במשך השנים, במיוחד לאחר אותה האשמה באו"ם. אם כי על-פי התפיסות הרווחות היום בתקשורת שלנו המושגים "התיישבות יהודית", "עבודה עברית", "עלייה עברית" ועוד כל מיני סיסמאות שעל כנפיהן נבנתה ה"מדינה היהודית" - כולן, לא עלינו, סיסמאות גזעניות. הלא כן?

בברכה,

דינה

 

 

תודה לך דינה ותודה לך הרב עזריאל על תשובותיכם לשאלתי.

מן התשובות למדתי עד כמה קשה להיכנס לדיון על הנושא.

אשמח ללמוד כיצד לדעתך הרב עזריאל מנהלים דיון עניני על עמדות של רבנים שבאזני נשמעות גזעניות?

אם המילה המפורשת היא לב הבעיה בהחלט ניתן להימנע מהזכרתה ( לפחות בשלב הפתיחה).

האמירה עמדות גזעניות, בה השתמשתי, להבדיל מהתווית "גזענים" מייצגת הבדל דק שכדאי לשים אליו לב בחינוך וגם בדיון עניני.

המושגים שאת מזכירה דינה כמו: התיישבות יהודית ועליה עברית, לדעתי אין בהם בהכרח גזענות, אבל בהחלט ניתן לפעול להגשמתם גם בדרכים גזעניות וגם בדרכים אחרות.

הטענה כי המושג גזענות נשחק (בעיקר בחוגים מסוימים), מלמדת לדעתי על סכנה של ממש לחברה הישראלית

האם גם אתם חושבים שראוי לדון בנושא זה כדי להביא את העם ואת העולם עוד צעד קטן בדרך לתיקונם?

בידידות בועז

 

 

לבועז שלום

הנושא ראוי לדיון מבלי להדביק לו כותרות פוגעניות.

רק בשבת האחרונה נתתי שיעור על כך בבית הכנסת בעטרת, תוך הצגת המורכבות של הסוגיא.

אגב, אישית, לא חתמתי על המכתב המדובר.

לצורך הדיון יש להכיר היטב את התשתית העובדתית של הנושא, ולאחר מכן לקיים בירור ערכי על הדרך הראויה לנהוג בכל מקרה ומקרה.

בברכה

עזריאל

 

 

שלום לכולם,

תרומה צנועה שלי לדיון, מכתב של רב על מכתב (אורטודוקסי) הרבנים.

בברכה,

גיל

 

 

בס"ד

על 'מכתב הרבנים' בדבר מכירה והשכרת דירות לגויים

בימים האחרונים התפרסם 'מכתב הרבנים' שעסק באיסור למכור ולהשכיר דירות לגויים. ישנם דיווחים על עוד ועוד רבנים שמצטרפים לחותמים. חלק מהחותמים מסירים את חתימותיהם מסיבות שונות (ולא ברורות). חלק אחר טוענים שיש בו חתימות מזויפות. גם בעולם הרבני נשמעות התנגדויות למכתב, בעיקר משני סוגים: או שזה חילול השם (שיכול להתפרש כחשש מפני מה שיאמרו עלינו), או שאסור לומר דבר כזה בקול רם (פן יבולע ליהודים במקומות שונים).

התנגדויות מוסריות, שמבוססות על ציטוטים חלקיים ומגמתיים בכיוון ההפוך, בעיקר כאלה שאינם באמת הלכות פסוקות, כמו "דרכיה דרכי נועם", או "חביב אדם שנברא בצלם", לוקות בכשל דומה לזה שיש במכתב עצמו. גם הן מגייסות מקורות חלקיים ומגמתיים לטובת אג'נדה מסויימת, ומתעלמות ממקורות הלכתיים ברורים שמורים על כיוונים אחרים. ציטוטים שונים עולים על ידי פוליטיקאים ואנשי ציבור, שכל אחד בוחר לעצמו את הפסוק המתאים ונואם אודותיו ברמה, כאילו היה דוברו הרשמי של הקב"ה וכל אנשי ההלכה אינם יודעים מה הם מדברים.

כנגד הטענות הללו ניתן לשמוע טענות של המצדדים בעמדות המובעות במכתב. כגון: "וכי אתם מצפים שרב בישראל לא יאמר את מה שכתוב בפירוש ברמב"ם, או בתלמוד?". או "אם אתם מכניסים את הרב פלוני לכלא, עליכם להושיב שם את הרמב"ם ואת כל לומדי התורה בכל הישיבות ובתי המדרש השונים". התחושה היא שרב אמור לשאת ולהפיץ בגאון את הוראות ההלכה, בלי להתחשב בלחצים שנובעים מאופנות כאלה או אחרות, ובלי להתקפל מפני לחצים שונים. וזה אכן נכון גם בעיניי.

בשורה התחתונה, נוצרת בציבור תחושה כאילו זו אכן עמדת ההלכה, וגם רבנים שאינם אומרים זאת בגלוי הם פשוט אינם אמיצים דיים, או שהם 'יפי נפש' רחמנא ליצלן (כלומר לא נאמנים באמת להלכה, ומערבים בה ערכים הומניסטיים חיצוניים).

 

על כן ישנה חשיבות רבה להסביר את הסילופים והעיוותים שיש במכתב הזה, ולהראות שהמכתב הזה אין בו מאומה מן ההלכה, וכולו אינו אלא פמפלט פוליטי מגמתי, שנוצר על ידי בעלי שיקול דעת לקוי. הפמפלט הזה רותם מקורות הלכתיים באמצעות פרשנות מעוותת שלהם, כדי לפתור בעיות חברתיות ופוליטיות שונות, חלקן בעיות אמיתיות, ודווקא בגלל זה המכתב הזה הוא כל כך מזיק ופגום.

חשוב לי להדגיש, הביקורת שלי על מה שנאמר במכתב אינה בגלל חילול השם שבו (אם כי ודאי שיש בו), וגם לא בגלל הסכנה ליהודים בעקבות פרסום הדברים (שגם היא ודאי קיימת). הביקורת שלי היא על כך שיש היושבים על כס הרבנות ואין להם מושג שיקול דעת הלכתי מהו. אני מקנא כאן את קנאת ההלכה, לומדיה ואוהביה. הביקורת שלי היא פנים הלכתית, על גילוי פנים בתורה שלא כהלכה. מי שכתב מכתב כזה צריך לחזור שוב ולחבוש את ספסל הלימודים ולא להורות הלכות בישראל.

אין בכוונתי להכחיש שיש מקורות הלכתיים ברורים שאוסרים למכור קרקע בארץ ישראל לגויים. זו תהיה היתממות, ואף שקר. אכן ישנם גם איסורים להתחתן עם גויים, ולהתערב בהם. כמו כן, חלק מהבעיות הביטחוניות והחברתיות שעליהן מצביע המכתב הן בעיות קשות וכואבות. אבל דווקא בגלל זה התערובת האבסורדית של הטיעונים המוצגת בו היא כל כך מזיקה ומטעה. ערבוב של שקר באמת לפעמים מזיק יותר מאשר שקר גמור.

לא כאן המקום להאריך בתיאור הכשלים והעיוותים שבמכתב העלוב הזה, ואולי דיון מפורט מדי עלול לתת לו חשיבות מעבר למה שראוי לו. ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר.

 

המכתב מגבב ומערבב כמה אספקטים שונים לחלוטין (סכנות פיסיות – איומי טרור, רוחניות – נישואי תערובת, פוליטיות – חשש מהשתלטות על שטחי הארץ, כלכליות – הורדת ערך הדירות, והלכתיות – איסור 'לא תחנם'). כאשר אני רואה הכרעת הלכה בשאלה כה מורכבת, שבה כל הנימוקים נערמים ומורים באופן חד משמעי לאותו כיוון, מייד עולה התחושה שישנה כאן מגמתיות. עוד לפני הביקורת על תוכן הטענות הללו, עצם הערבוב החד-צדדי של כל האספקטים הללו מעיד על מגמות זרות ועל פרשנות מגמתית של ההלכה, על רתימתה למען מגמות פוליטיות מסוימות. יש כאן נשיאת שם ההלכה לשווא, ועוד יותר על יישום פשטני ושגוי שלה לימינו.

אגב, גם התנגדות פשטנית ששוללת על הסף את כל הטיעונים שעלו במכתב לוקה באותו כשל. ההלכה מכירה במורכבות של המציאות, ומטפלת בה בדרכים שונות. פוסק הלכה אמור לקחת בחשבון את כל השיקולים, ולהגיע למסקנה על ידי שקלול של כולם, ולא להתבסס על תמונה פשטנית כאילו כל השיקולים מורים לאותו כיוון ולכן המסקנה מתחייבת מאליה.

אם ביושר אינטלקטואלי אנו חפצים, אזי יש להתייחס לכל סעיף לגופו, ולא להציג את כולם באופן מגמתי כמקשה אחת. בכל סעיף יש לבחון האם יש בו ממש, מהפן ההלכתי, או מכל פן אחר, ורק אז להגיע למסקנה כללית בסוגיה.

רק לשם המחשה, גם אם נקבל את כל הנימוקים שהועלו במכתב, ניתן לראות שכל אחד מהם מתייחס לקבוצה שונה:

1.                              איסור 'לא תחנם' לדעת כמה פוסקים חשובים אינו מדבר על גר תושב, וכבר כתבו כמה פוסקים שרוב הגויים בימינו הם בגדר גר תושב. יש דעות שהאיסור הזה נוגע רק לעובדי עבודה זרה, שהמוסלמים ודאי אינם נכללים בהם. ויש דעות שהוא לא נוגע לגויים בימינו כלל ועיקר אלא רק לגויים הקדמונים.

2.                              החששות הפיסיים מאלימות וטרור ומהשתלטות פוליטית על קרקעות המדינה, עוסקים במיעוט של ערבים עוינים בלבד, ובודאי לא בכל הגויים.

3.                              החששות מנישואי תערובת עוסקים בכל גוי.

4.                              החשש מהורדת ערך הדירות קיים גם לגבי מכירת דירות ליהודים (פושעים ואלימים). האם לדעת הכותבים, על פי ההלכה אין למכור בתים בתל-אביב לחרדים מחשש להורדת מחירי הדירות? האם אסור להסכים להקמת בית לילדים ממשפחות הרוסות, או ללוקים בנפשם, בשכונתנו, כי זה יוריד את ערך הדירות?

5.                              בנוסף, ישנו הבדל בין איסור למכור דירות לבין איסור להשכיר דירות, שנאמר רק על גויים שהם עובדי עבודה זרה, כפי שמפורש בגמרא.

כל זה נכון גם אם החלטנו ליישם את מקורות ההלכה כפשוטם. אך כמה מגדולי הפוסקים כתבו שיש להתייחס לנכרים בימינו כשונים במהותם מהנכרים הקדמונים, וכל הוראות ההלכה המפלות לגביהם (למעט יחסי אישות וכדו') אינן חלות יותר.

וגם אם במישור ההלכתי הטהור ניתן אולי להתווכח על כך (לדעתי לא ממש), כבר כתב הרב הרצוג זצ"ל (אם בכלל צריך מקור לדבר כה פשוט) שבמסגרת של מדינה דמוקרטית אין אפשרות לאסור מכירה והשכרת קרקעות ודירות או להפלות גויים בכל מישור שהוא. לכן גם אם יש ממש בחלק מהבעיות הללו, עלינו לנסות ולמצוא להן פתרון בדרכים חלופיות שמתאימות לערכים ולנסיבות השוררים בחברה שלנו.

 

הטענה שיש חשש מהשתלטות עוינת על קרקעות המדינה ונכסיה, אכן יש בה ממש. אם אותם רבנים היו מצביעים על החשש הזה ומעוררים את הציבור ואת קברניטיו לחשוב על דרכי פתרון, היה ערך רב לדבריהם, וללא ספק היתה נוצרת הסכמה רחבה לדברים. הנהגת המדינה צריכה לתת את דעתה על כוונות להשתלט (אולי באמצעות מימון איראני או סעודי) על נכסי המדינה והארץ. עוד יש לתת את הדעת על כך שיהודי כיום לא יכול לחיות בכפר ערבי או בעיר ערבית (ואם הוא יקנה דירה יש חשש לחייו ולחיי המוכר). בחברה הערבית כמעט אין מגבלה על הבעת עמדות שאוסרות על מכירה או השכרה של דירות וקרקעות ליהודים (ולפעמים הרבה למעלה מכך), והדבר יוצר אסימטריה מסוכנת ומדאיגה. אימאמים וקאדים לא מעטים מתבטאים באופנים שמכתב הרבנים הנ"ל נראה לידם כסצנה פסטורלית מאגדת ילדים תמימה. אגב, מעניין לציין שבהחלטת הסינוד הקתולי (אורטובר http://www.vatican.va/news_services/press/sinodo/documents/bollettino_24_speciale-medio-oriente-2010/01_italiano/b25_01.html) מופיע סעיף שבו הוא מורה וממליץ שלא למכור קרקעות למי שאינו נוצרי כדי להעמיק את אחיזת הנצרות במזרח התיכון. דומני שהדבר לא עורר דיון ציבורי דומה, לפחות בישראל. כל זה נכון בהחלט, אך הבעיה הזו אינה קשורה להלכה, ולא ההלכה, ובודאי לא פרשנות מסולפת שלה, היא הדרך להתמודד איתה. צריך להבין שהתעלמות השלטון הישראלי מהבעייתיות הזו (ובפרט התכתיבים הפוליטיקלי קורקטיים שכופים עליו את זה) הם גורם מרכזי שהביא למכתב הרבנים.

גם הבעיה של נישואי תערובת היא בעיה לא פשוטה, ואין להכחיש שיש בה ממדים הלכתיים. אולם הדרך להתמודד עם הבעיות הללו אינה בהכרח בדרך שהוצעה במכתב. השיטות בהן ראוי לפעול בימינו כדי לפתור בעיות כאלה אינן בהכרח דומות לשיטות שננקטו בהלכה העתיקה, כמו בסוגיות רבות נוספות. שימוש מגמתי בהלכה כמכשיר לפתרון הבעיות הללו, כאילו שאם נשבש את ההלכה ונתלה את הבעיות הללו בשאלות הלכתיות זה יקל עלינו לפתור אותן הוא מוטעה ומעוות. התעלמות משיקולי מוסר ובחירה שרירותית של מקורות הלכתיים כדי לקדם אג'נדה כלשהי, אפילו היתה נכונה בתכלית, גם היא פגם בשיקול הדעת ההלכתי.

 

יש בעמדות המובעות במכתב הסתמכות על מקורות שאכן קיימים, אבל זהו יישום שגוי ומגמתי שלהם. היישום הפשטני של הוראות ההלכה לנסיבות ימינו מצביע על שיקול דעת לקוי. לפי הפרשנות הפשטנית, כמו זו המוצגת ב'מכתב הרבנים', מן הראוי שכל אדם ילקה את אשתו כשהיא סוררת (גם לזה יש מקורות הלכתיים), יוריד לבור (על מנת להרוג) ולא יציל את היהודים הלא מאמינים (יש מקורות חד משמעיים בעניין זה). לא ימכור דירות לחרדים, או לאוכלוסיות חלשות אחרות, ולא יסכים להקמת מוסדות עבור אוכלוסיות מיוחדות, כמו נפגעי נפש, או ילדים מבתים הרוסים (כי זה מוריד את מחירי הדירות). כמו כן, הוא לא ילמד בנות ונשים תורה, שהרי כבר אמרו חז"ל שהמלמדן תורה כאילו למדן תפלות. ואולי הוא גם יוציא את עינו של כל מי שהוציא את עין חברו, ככתוב בתורה "עין תחת עין".

אמנות פסיקת ההלכה היא השילוב שבין המקורות לבין היישום בנסיבות המשתנות. לא הרי האישה של פעם להרי האישה של ימינו, ולא הרי הגוי של פעם לגוי שבימינו. ולא הרי החברה של פעם כהרי החברה שבימינו. מי שלא מבין את זה אינו יודע הלכה מהי. ואם הוא רב בישראל, הוא איננו ראוי לתפקידו.

 

ולסיום, מעבר לסילוף ההלכה וליישום מעוות שלה, גם אם הדברים היו נכונים, עולה כאן תופעה מדאיגה של רבנים שאינם מודעים למציאות ולחברה בה הם חיים. חוסר שכל ישר וחוסר הבנה של המציאות גם הם כשלעצמם מגרעות חמורות אצל רבנים מכהנים.

 

לסיכום, דומני שיש להסיק שתי מסקנות ביחס למכתב הזה ולכותביו:

·                                במישור המשפטי: רבני ערים הם בעלי תפקידים ממונים בשירות המדינה, וככאלו הם כפופים להוראות החוק. נושא תפקיד ממשלתי אינו יכול להביע עמדה, ובודאי להטיף, לעבירות על חוק המדינה. הדבר הזה נכון גם אם הוראתו היתה אכן מתחייבת מהוראות ההלכה, שכן המדינה שלנו אינה מדינה שפועלת על פי הלכה (לצערי). אגב, שלטון החוק גם הוא ערך הלכתי.

·        במישור הרוחני-יהודי-מוסרי: מי שמפרש באופן כה מסולף, מגמתי ולא מוסרי, את מקורות ההלכה, ומי שמנותק בצורה כה חמורה מהמציאות ומהערכים של החברה בה אנו חיים, שיקול הדעת ההלכתי שלו לקוי בצורה חמורה. על כן לא נכון למנות אותו לשום תפקיד רבני, גם מחוץ למסגרת הרבנות הראשית. אין לקבל הוראות הלכתיות מאנשים בעלי שיקול דעת לקוי.

אחתום בתפילה שנהיה ראויים שיתקיים בנו "והשיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה".

הרב מיכאל אברהם

ר"מ במכון הגבוה לתורה

אוניברסיטת בר-אילן

 

 

הודאגתי מאוד ממכתב הרבנים.

אם זוהי "דעת התורה" – יש לציבור הדתי ולציבור החילוני מחלוקת בעיתית ואפילו בלתי ניתנת לגישור.

התעודדתי מעצומת המחאה של 900 התלמידים כנגד מכתב הרבנים, כמו גם מהניר שצרף גיל אלכסנדר.

בציבור הדתי קולות רבים (כמו גם בציבור החילוני).

בכל מקרה, עצם הנושא מעלה בכל חריפותו את חשיבות הרוב היהודי במדינת ישראל.

רוב יהודי לא צריך לחשוש שהדמוקרטיה תפגע ב"יהודיותה" של המדינה.

אם לא יהיה רוב יהודי, גם תקנות כאלה ואחרות של רבנים ושל שאינם רבנים לא ישמרו על "יהודיותה" של המדינה.

חיימי

 

 

20.12.10

 

שלום

כאשר קיימת מחלוקת צפוי שכל אחד יציג עמדתו מנקודת מבטו בנושא.

מנקודת מבטי האמירות הפוגעניות באמת הן אותן אמירות מכוערות ומסוכנות שהוציאו תחת ידם אותם רבנים, ולא אמירותיהם של מי שמגנים אמירות אלו. יתכן שאותם רבנים לא מכירים היטב את התשתית העובדתית של הנושא כפי שביקשת, יתכן שהתעלמו מהמורכבות של הנושא שאתה מצפה שהעוסקים בנושא ייקחו אותה בחשבון, אולי לא קיימו אותם רבנים בירור ערכי על הדרך הראויה לכל מקרה ומקרה כפי שאתה מציע, לגבי אותם רבנים שלא נהגו בדרך שהצעת ביקורתנו על דרכם כנראה משותפת. אבל אם נהגו פחות או יותר על פי הדרך שהצעת והגיעו למסקנה שחתימה על אותו מסמך פוגעני היא הדרך הנכונה, האם אתה עדיין שותף לביקורת על דרכם או שכאן נפרדות דרכנו...

ד.א. בסתרי לבבי קיוויתי שלא היית בין החותמים לאור דברים שלמדתי על השקפותיך מהתכתבויות קודמות בינינו

אולי השמחה וההתרגשות הקלה מכך שתקוותי לא נכזבה אינה ממש מחמאה בשבילך אבל בשבילי היא חשובה.

בועז

 

 

22.12.10

 

לחברים שלום רב,

איריס כנען, שהייתה חברה בקבוצתנו, אך זמן רב לא באה למפגשים, שלחה לי את החומר הנלווה כאן.

הזדעזעתי לקרא את הכתוב ושאלתי את עצמי שוב ושוב האם אני משתייך לאותו העם שאליו משתייכים "אנו העבריים"?? ואם כן, הרי אני בוש ונכלם ומתנער בכל כוחי מדעות וגישות כאלה.

זהו העם הנבחר?? עם הספר וההומניזם שנשאו הנביאים?? האם אנחנו מחכים שכלל האומות יקיאו אותנו מתוכם?? אתה בחרתנו..., למה? לפגוע בעמים אחרים?

מאוד התלבטתי האם לשלוח לכם את דבר "אנו העבריים", אך חשבתי שאם מתקיים גוף כזה בתוכנו, חשוב שנכיר אותו, נכיר את דעותיו, גם אם הדברים מקוממים חברים רבים בתוכנו.

אשמח לתגובות

 

בהזדמנות זו אני רוצה להגיד לגיל אלכסנדר שמאוד הזדהיתי עם מאמרו המפורט, (קראתי אותו בעיון), כנגד מנשר הרבנים הנורא. צריך אומץ לב ציבורי ואישי להתקומם בתוך המחנה שלך, לעמוד איתן ולזעוק כנגד אמירות כל כך פוגעניות.

עמוס כרמל

עין השופט

 

 

הודעה שהועברה

מאת: Ha'Ivriim <haivriim@gmx.com>

תאריך: 19 בדצמבר 2010 20:08

נושא: This Land is Your Land, this Land is My Land

הארץ הזאת היא שלך, הארץ הזאת היא שלי

 

בס"ד

אנו העבריים

צוות אנו העבריים

עורך: מאיר מרכוזון

 

יהודי יקר, אל תמכור ארצנו לעם זר!

הרב אלישע אבינר, באהבה ובאמונה, פרשיות ויחי, י' טבת התש"ע

 

שאלו אותי, למה אני הדל הוספתי חתימתי לעצומת הרבנים, לא למכור בתים ודירות, אדמות ושדות לערבים.

התשובה כל כך פשוטה: חזון המדינה היהודית. חזרנו לכאן אחרי אלפיים שנות גלות, כדי להקים מדינה יהודית.

אמנם מותר שיגורו בה גם גויים, ויש להתייחס יפה בכל ההגינות והכבוד כלפי הנכרי אשר בקרב הארץ, אך חיזוק אחיזתם של הערבים בארץ הוא חוסר אחריות לאומית שהרי הם כרגע 20–25 אחוזים מכלל האוכלוסיה, (מלבד כמה מיליונים ביהודה, שומרון ועזה), ויש לשמור על רוב יהודי גדול ומוצק.

אין זה סוד שהערבים רוצים לספח לעצמם את מדינתנו ולנשל אותנו מארצנו והם עושים זאת בכל הדרכים האפשריות: א. מלחמות עקובות מדם, שכתוצאה מהן ארצנו מלאה יתומים ואלמנות והורים שכולים. ב. טרור בלתי פוסק, שאף הוא גובה מאתנו מחיר דמים כבד. ג. בזמן האחרון, אחרי האסון בכרמל, יצאה מן הערבים קריאה להרבות שרפות בישראל, ואכן היו כמה ניסיונות הצתה. ד. קניית אדמות על ידי הערבים בכל מלוא רוחב הארץ ללא הרף, בממדי ענק, כגון ביפו, חיפה, עכו, הגליל, ובזמן האחרון ניסיון לרכוש שכונת נוף ציון בירושלים. יש בעולם ערבים עתירי הון, המוכנים להקציב מיליארדים למטרה זו, ואכן יהודים חלושי אחריות לאומית מתפתים לכסף. ה. איומי מוות לערבי שמוכר בית ליהודי בארץ ישראל.

בהיותי ילד, חניך בני עקיבא, הקדשתי ימים ולילות יחד עם חבריי לתנועה, להליכה מבית לבית לחלק קופות כחולות של הקרן הקיימת לישראל, למען גאולת ארץ ישראל מידי הערבים – ועתה, האם נעשה ההפך?!

אין כאן רק הלכה נקודתית של איסור "לא תחונם – לא תיתן להם חניה בקרקע, שבאייר תשס"ה גדולי רבנים חרדים הוציאו גילוי דעת, שהרי כבר דן בזה הגאון הרב הרצוג, בתשובתו ההלכתית על היחס לגויים בארץ, עוד לפני קום המדינה (תחומין כרך א) שיש להבחין בין מכירה אקראית, לבין סכנת נישול, שכנגדה חייבת המדינה לקבוע הגבלות מיוחדות במכירה לגויים.

יש שואלים: מה יהיה אם גויים באמריקה יסרבו להשכיר או למכור בתים ליהודים בארצם? זה טיעון דמגוגי אווילי. כל אחד יודע שיהודי אמריקה, הם אזרחים נאמנים, אינם חותרים להקים מדינה יהודית באמריקה, אינם עוסקים שם בטרור, ואינם כורתים ברית עם אויבי אמריקה.

ועוד יש שואלים: האם אין בכך גזענות? – גם זה טיעון דמגוגי אווילי. גזענות היא השקפה ביולוגית, המבדילה בין גזע עליון לבין גזע תחתון, כאשר לגזע העליון יש זכות להשתלט ולנצל את הגזע התחתון, אך עם ישראל כולל בתוכו עשרות גזעים ואולי הכי הרבה גזעים מכל עם בעולם, כל גזעי אירופה, ורוב גזעי אסיה, אפריקה ואמריקה. אלא יש רצון של העם היהודי שמדינתנו תישאר יהודית, כמו שהעם האמריקאי רוצה שמדינתו תישאר אמריקאית.

יתר על כן, כל אדם ישר בעולם חייב להודות, שאנו עושים עבור ערביי ארצנו מעל ומעבר, ואין לזה אח ורֵע באף מדינה, ולא מתוך אילוץ אלא מתוך אידיאל מוסרי. אך אין לך דבר, גם מן הטובים ביותר, שאין הקיצוניות מזיקתו, ולא יעלה על הדעת, שזה יגיע עד כדי התאבדות לאומית. מדינה דמוקרטית יהודית, אין פירושה שהדמוקרטיה חייבת להתאבד כדי להוכיח חיוניותה.

אלפיים שנה חלמנו על מדינה יהודית, ובחסדי ד' עלינו, חזון זה מתממש עתה לעינינו, ואנו נמשיך להתחזק למענו.

 

בראש העורך

הארץ הזאת שלך, הארץ הזאת שלי

 

הארץ הזאת היא שלך, הארץ הזאת היא הארץ שלי. מן הים התיכון, לנהר הירדן. מן המים של הכנרת עד למים של ים המלח. הארץ הזאת נעשתה בשבילך ובשבילי.

גבולות ההבטחה, כשמם כן הם, הובטחו לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, יח): "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת". תיאור זה כולל את הקטע הדרום מערבי ואת הקטע הצפון מזרחי של הארץ המובטחת. כיוון ש"דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר, התורה מונה במקומות אחרים קטעי גבול נוספים של הארץ המובטחת "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר" (שמות כ"ג, לא). תיאור זה מוסיף עוד שני קטעי גבול בצד המערבי: ים סוף וים פלשתים, הוא הים התיכון וקטע גבול בצד המזרחי, הוא המדבר. הכוונה למדבר ערב המשתרע מהרי עבר הירדן מזרחה. תיאור דומה מובא גם בדברים (י"א, כד, וביהושע א', ד).

 

אשרינו מה טוב חלקו של דורנו אשר זוכה לשוב לארץ ישראל. אמנם שיבת ציון והקמתה וקיומה של מדינתנו רצופה במלחמות ובמאבקים, כפי שצפו לנו חז"ל "בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא". במלחמה עלינו לדעת את האויב ומטרותיו, כפי שלמדנו בצה"ל "דע את האויב". בני ישמעאל, דהיינו הערבים, אינם מסתירים את מטרתם ושאיפתם לחיסול מדינת ישראל ח"ו, באומרם, בניגוד לדורו של אלכסנדר מוקדון: "כולה שלי". אויבינו הנלחמים עמנו לא רק מלחמה פיזית אלא גם מלחמה פסיכולוגית ומוראלית, כאשר הם מציגים אותנו כעם כובש, כצבא לא מוסרי, העושה פשעי מלחמה, שקרים אלו הם חלק בלתי נפרד מהטקטיקה שאויבינו משתמשים במטרה להחליש את כוחנו. על שהאתגרים האלה העולם הנוצרי, בראשות הנשיא האמריקני, גם סבור כי ארץ ישראל שייכת לערבים.

 

זוהי ארץ שהקב"ה בה בחר להביא אור וטוב לכל האנושות בדרך של העם היהודי. אנו, דור הגאולה זוכים ורואים לנגד עיננו מה שלא זכו כל הצדיקים בדורות הקודמים. למרות כל הקשיים האישיים שאנשים עוברים, תמהים ומתפלאים אנו כיצד הכלכלה הישראלית הקטנה, שאמורה להיות מושפעת כך משווקי העולם הנמצאים ממצב קשה ביותר ויורדים כל העת, דווקא היא עולה, מתחזקת ומתפתחת. וזאת למרות המשבר הפיננסי בארה"ב ובאיחוד האירופי (של כמה מדינות אירופיות, כולל החברים באיחוד פורטוגל, אירלנד, איטליה, יוון, ספרד, ובלגיה).

עם זאת, עלינו לא לטעות ולומר כי יש לנו נגיד בנק ישראל מוכשר או כלכלנים מוכשרים. זה יכול להיות גם נכון, אבל הכל תחת ההשגחה של ה' כפי שאנו רואים עין בעין כיצד הקב"ה מוריד ומפחית את אומות העולם. הקב"ה מראה לעולם כולו שהוא מנהיג את העולם ובחר בעם ישראל לעם סגולה. כל הרמזים על הקפאה בהתנחלויות לפתע בעיות. שיטפונות, הרוחות העזות, השלגים והגשמים, רעידות האדמה, הרי הגעש והצונאמים ימשיכו. והכלכלה באמריקה, באירופה ובעוד מקומות תלך ותתפרק מיום ליום. על אף כל הקשיים האישיים שאנשים עוברים, תמהים ומתפלאים אנו כיצד הכלכלה הישראלית הקטנה, שאמורה להיות מושפעת כך משווקי העולם הנמצאים ממצב קשה ביותר ויורדים כל העת, דווקא היא עולה, מתחזקת ומתפתחת. אל לנו לטעות ולומר שיש לנו נגיד בנק מוכשר או כלכלנים מוכשרים. ייתכן שגם זה נכון, אך הכל בהשגחת הקב"ה ורואים אנו עין בעין, איך הקב"ה מוריד ומנמיך את אומות העולם.

 

על כן חובה על המנהיגות המדינית והרוחנית, לומר דברים ברורים ובהירים ואמיתיים לעצמנו ולאומות כולן, ולבני ישמעאל בפרט: ארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל לא מפני שאנו שואפים לנשל את הערבים ולדכא אותם חלילה, אלא להגשים ולממש את ייעודו ההיסטורי של עם ישראל להביא אור וטוב לעולם ולאנושות כולה כולל לערבים, כפי שעשינו זאת ואנו עושים זאת לאורך כל הדורות, על פי הבטחת האלוקים לאברהם אבינו ע"ה: "ואעשך לגוי גדול ונברכו בך כל משפחות האדמה" – וכל זאת דווקא בארץ ישראל ומארץ ישראל.

מי שעוד לא הבין ולא קורא את מעשי ה' בעולם, הגיע הזמן שיקלוט ויפקח את עיניו, העולם כולו רועש וגועש ודווקא כאן, עם ישראל עולה! צריך לראות את השינוי המשמח במגמת העולם! אבל צריכים אנחנו להתעורר לתשובה ולא להקל ראש באסונות כולל מה שקרה בכרמל.

"התוכנית של אובמה לשלום בגדה המערבית אינה חדשה. הנאצים המציאו שתי מילים על זה. "יודנפראי", המכנה שחרור "שטח" של כל האזרחים היהודים. המילה "יודנריין" (מילולית: "נקי מיהודים") הייתה גם בשימוש. זו הייתה קונוטציה חזקה כי השטח היה נקי מדם יהודי". יעקב קירשן

אובמה "מציע" לישראל מקום חלופי: http://www.youtube.com/watch?v=0aaDNfcy9Uw&feature=channel

 

 

אני מפנה את כולם לאתר מאד מענין בנושא "יחס לגר על פי ההלכה"

https://sites.google.com/site/gerimheyitem/home

גיל אלכסנדר

 

 

לכולם שלום

מקוצר הזמן אתייחס במספר מברקים לדיון המתפתח.

כידוע לכם, לא חתמתי על המכתב המדובר, ומבלי להיכנס לפרטים, הרב מיכאל אברהם היטיב להבהיר חלק גדול מן השיקולים שהיו גם באינטואיציה שלי (אם כי, סגנונו התוקפני בהחלט לא מקובל עלי).

חושבני שהבעיה העיקרית שאנו נתקלים בה היא הצגה פשטנית של בעיות מורכבות. ומעבר למורכבות הרבה שיש בשאלה זו על כל סעיפיה, אותם ניתח הרב מיכאל, ניתן לעמוד על מורכבות בסיסית יותר, והיא היחס שבין ערכים לאומיים לערכים אנושיים.

הדבר העיקרי שהיה חסר לי במכתב הוא ההתייחסות לערכים האנושיים הקיימים בדיון זה, לצד הערכים הלאומיים שהוא מבטא בכל סעיף וסעיף.

מאידך, מה שמקומם אותי בתגובות החריפות למכתב, הוא צמצום נקודת המבט לערכים אנושיים בלבד, תוך התעלמות מן הערכים הלאומיים שהוא מעלה.

הצגת עמדתם של הרבנים כ'גזענות' היא פשטנות המביאה לדמגוגיה. בדבריהם אין גזענות, אלא התייחסות לבעיה אמיתית, הנובעת מכך שבין האוכלוסייה היהודית והערבית בארץ יש מאבק לאומי.

הכרה בקיומו של מאבק לאומי איננה גזענות, והייתי מציע להפסיק לחסום את הדיון על ידי הצגתה ככזאת. רק אז אפשר יהיה לדון בצורה נקייה האם ועד כמה הכרה זו תואמת את המציאות, ועד כמה יש במציאות המסובכת שלנו גם היבטים מנוגדים, שאף אותם יש להביא בחשבון.

ברור לי שגם אם כל אחד מן הצדדים היה נותן מקום גם לערך הנמצא בקוטב השני, עדיין היה נותר ויכוח סוער; אבל זהו כבר ויכוח אחר, שאותו ניתן יהיה לנהל מתוך כבוד הדדי והבנה הדדית, מבלי להיקלע לדו שיח של חרשים.

אם נסכים על כך, תהיה אפשרות להיכנס לגופן של הטענות לכאן ולכאן.

בברכה

עזריאל

 

 

23.12.10

 

שלום לכול

אני מסכים עם חיימי שאם לא יהיה רוב יהודי אין טעם בכל מה שייעשה כדי לשמור על יהודיותה של ישראל וכן אני מסכים עם המשתמע מדבריו שאם ישראל תמשיך לשלוט בגדה המערבית ולתושביה הפלסטינים לא יהיו זכויות מלאות תהיה זו מדינת אפרטהייד אנטי דמוקראטית המנודה אף יותר מאשר היום בעולם, ומכאן שלו רק מסיבה זו יש להפסיק את הכיבוש.

מאידך, מתבקשת השאלה, באיזו מידה המטרה של שמירת רוב יהודי מאפשרת לנקוט בכל אמצעי? זו השאלה המכרעת לדעתי, ולדעתי אסור לנקוט באמצעים לא דמוקרטיים לשם כך, גם אם הרוב היהודי יהפוך למיעוט.

כציוני אצטער על כך מאד שכן יהיה זה כעין חורבן שלישי אך ערכי הצדק השוויון האזרחי והדמוקרטיה הם קריטיים לקיומה של ישראל ובלעדיהם לא תהיה לה תקומה. בעיני, לערכים אלה המחייבים התייחסות לכל אדם שנברא בצלם אלהים בהדרת כבוד הם לא פחות חשובים מהערכים היהודיים האחרים, שאין להם קשר לדמוקרטיה.

במלים אחרות, אם הויכוח הוא על יהודית ודמוקרטית, אני נמנה בגאוה על אלה הרואים שני יסודות קיומנו אלה שווים ושקולים לחלוטין.

לא ארצה לחיות במדינה יהודית שאינה דמוקרטית בדיוק כשם שלא ארצה לחיות במדינה דמוקרטית שאינה יהודית, ולאף אחד מאיתנו, כולל אלה המבכרים את היהדות על הדמוקרטיה אין שום מונופול על הנאמנות ליהדות.

ציון (אך ורק) במשפט תיפדה ושביה (אך ורק) בצדקה.

משה יהודאי

רעננה

 

 

23.12.10

 

שלום שלום ואין שלום

והיכן מבקשי השלום

כיום קל יותר למצוא מי שרודפים את מבקשי השלום מאשר כאלה שרודפים שלום.

הרב עזריאל כותב כי הצגת עמדתם של הרבנים כגזענות היא פשטנות המביאה לדמגוגיה.

כמה חבל שיש בין החותמים רבנים שחושבים אחרת ממנו.

במו אזני שמעתי רב (כנראה מהמקורבים לעמדות הרב כהנא) שאומר בלי בושה נכון אנחנו גזענים.

ואחרים שמנמקים חתימתם על המסמך בנימוקים גזעניים. כמה מצער שבין רבני ישראל יש גזענים מוצהרים ובעלי עמדות גזעניות, אלא שהכחשה אינה עוזרת להתמודד עם בעיות כמו במקרה זה.

מדבריו של הרב עזריאל אני לוקח את הרצון העז שלו שלא כאלה יהיו פני הדברים ואת הדוגמה האישית שנתן בכך שלא חתם. גם האמירה כי מדובר כאן במאבק לאומי והכרה בכך איננה גזענות, מקובלת עלי לחלוטין, אלא, שבמסגרת של מאבק לאומי לעיתים קרובות עולה גזענות כפורחת ופשעים חמורים מבוצעים לעיתים אפילו על ידי יהודים.

לגופו של דיון בבעיות המורכבות שעומדות בפנינו, גם כאן מקובלת עלי רוח עמדתו של הרב עזריאל לנסות ולהימנע מהקביעה כי דברי הרבנים הם גזענות (או שאינם גזענות) דברים שעלולים להיות חסמים לדיון פתוח.

כאמירה לגופו של דיון אומר רק שהקביעות של רבים מהדוברים שקראתי (אפילו אצל הרב מיכאל שזכינו לקרוא את דעתו בזכות גיל) כאילו הערבים המבקשים לשכור דירות בערים יהודיות, כמו הסטודנטים בצפת, הם חלק ממתקפה ערבית לממש את זכות השיבה של הערבים, קביעות אלה מעידות בעיני יותר על הטוענים זאת מאשר על המציאות. וכאן אינני מביע רק דעתו של 'שמאלן יהודי אוהב ערבים ידוע' גם השב"כ דוחק בממשלה לשלב יותר ויותר את הערבים במדינת ישראל ואינו מגבה את הטענות כאילו שכירת הדירות היא מתקפה ערבית כוללת. סביר בעיני שבמסגרת המאבק יש ערבים הרוצים בכך וכדאי להיות ערניים לסכנה ואולי יש אפילו מיעוט מבוטל שזוהי כוונת מעשיו.

לי נראה כי הסיבה העיקרית לשכירת הדירות היא צורך של מי שרוצה ללמוד, למשל בצפת, וכידוע אין עדיין אישורים להקמת אוניברסיטה ערבית בארץ למי שהיו רוצים ללמוד באוניברסיטה כזו. אחרים רוצים מגורים באיכות חיים שקשה מאד למצוא במגזר הערבי המקופח (גם לדעת ממשלות ימין) שאנחנו לקחנו מבניו מיליוני דונמים במסגרת המאבק הלאומי. אולי השקעה משמעותית ביישובי המגזר הערבי המקופח תקטין את רצונם לחיות בישובים יהודיים (ותגדיל מעט את רצונם של יהודים לגור אצלם בגלל המחיר, כמו באבו גוש למשל), אולי השקעה מתקנת זו דרך הוגנת להתמודד עם הבעיה לטובת כל הצדדים?.

בועז

 

 

24.12.10

 

לבועז שלום

עכשיו מתחיל הדיון האמיתי.

עזריאל

 

 

24.12.10

 

שלום לכולם.

תרשו לי להדגיש נקודה מאד מרכזית במאמר של הרב מיכאל אברהם. לכל רב, כמו לכל אזרח אחר יש דעה על כל וכוח פולטי שמתנהל במדינה, ובוודאי גם על הסכסוך ישראלי פלסטינאי ועל זכויות המיעוטים במדינת ישראל. הבעיה מתחילה כאשר הוא משתמש בהלכה, או יותר נכון בדעת תורה כדי לבסס את עמדותיו. הרב אברהם טוען שפסיקת הלכה בנושאים פוליטיים הוא ענין מורכב מאד ולכן מסוכן מאד להוציא על זה דעת תורה. הרי המציאות הפוליטית בה נמצאת מדינת ישראל לא דומה לשום מציאות בה היה העם היהודי בעבר. לכן אי אפשר להשוות פסיקה הלכתית בענייני שבת או כשרות לפסיקה הלכתית בנושאים פוליטיים. הסכנה הגדולה היא שתלמידי הרבנים החתומים על המכתב בטוחים שדעת רבם בעניינים פוליטיים היא דעת תורה. לזה קוראים בלע"ז פונדמנטאליסים ולצערי הרב הפונדמנטאליסים היהודי מסוכן לא פחות מהפונדמנטאליסים האיסלמי.

גיל אלכסנדר

 

 

25.12.10

 

שלום רב,

 

הדיון הציבורי שעורר מכתב הרבנים (גזענות או לאומיות) מעלה שוב את הצורך בדיון רציני במדינת ישראל בשאלת המיעוט הערבי.

מאז שהחלה מדינת ישראל את דרכה כמדינה יהודית עצמאית – לאחר מלחמת העצמאות, נותרה שאלת היחס למיעוטים ללא תשובה.

אמנם במגילת העצמאות נכתב בפירוש "מדינת ישראל ..תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות;" אך מגילת העצמאות איננה החוק של ישראל ואיננה מעוגנת מספיק בחוקי המדינה.

ההיפך קורה כאן, יש הפלייה גלויה בין יהודים וערבים בתחומים שונים. ישנה מדיניות ברורה של הפרדה בין יהודים לערבים – בשנים הראשונות היה זה הממשל הצבאי שמנע מהמיעוטים להסתובב חופשי במדינה ואחר כך היה זה פרויקט "יהוד הגליל" שהקים ישובים יהודיים בלב אוכלוסיות ערביות, ועכשיו "מכתב הרבנים".

יש הפלייה בזכויות בין ערבים ליהודים, בבניית ישובים, ביחס היום יומי של מוסדות הממשלה והמשטרה ועוד... יש הפלייה בחובות בין ערבים ליהודים, בחובת הגיוס לצבא, בתשלום הארנונה למועצות המקומיות ועוד...

יש יד מכוונת שמונעת ערבוב האזרחים היהודים והערבים במדינה, כאילו שומרים את הערבים ב"שמורות" שלהם ליום בו אפשר יהיה לסלקם מהארץ.

מדינת ישראל היא מדינה יהודית-דמוקרטית עצמאית שיכולה וצריכה להתנהל בצורה מתוכננת. אסור לה לתת לרחוב לקבוע את צורת התנהלותה. כל האזרחים בה צריכים להיות שווים בפני החוק אסור להחשיד מגזר מסוים כמסוכן יותר לקיומה של המדינה. אם יש אזרחים מסוכנים, אפשר לטפל בהם באופן יחידני בלי להכתים מגזר שלם.

מדינת ישראל שהיא המדינה היהודית היחידה בעולם והמדינה היהודית היחידה במזרח התיכון שיש בו עשרות מדינות ערביות, חייבת בנוסף לביטחון הפיסי, לשמור גם על תרבותה. העם היהודי, באלפיים שנות גלות, שרד, למרות הניסיונות הרבים של הגויים להשמידו פיזית ולחסל את תרבותו.

מדינת ישראל קמה כדי למנוע מהעולם להשמיד, את היהודים. היא הקימה צבא מפואר ששומר על גבולותיה הפיסיים ומונע מהמדינות השכנות לפלוש לתחומה. אך היא מפקירה לחלוטין את השמירה על התרבות היהודית. כבר הרבה שנים שה"יהדות" בישראל ננטשה על ידי "שומרי הדמוקרטיה" לטובת הלאומנות הגזענית. גם כאשר החליטו באו"ם שמדינת ישראל היא מדינה "גזענית" לא הבנו שקורה כאן משהו מסוכן – העם מחולק לשני מחנות האחד מוכן לוותר על יהדותו לטובת הדמוקרטיה והאחר מוכן לוותר על הדמוקרטיה לטובת היהדות. שני המחנות אינם מתפשרים ושני המחנות מובילים אותנו להתאבדות לאומית מדינית עצמאית.

כדי לשמור על התרבות היהודית במדינה צריך לשקוד על הדמוגרפיה ולנהל מדיניות ברורה של שמירה על רוב יהודי גדול. כל דבר ניתן לעשות בצורה גזענית לאומנית או בצורה הומנית לאומית.

ב-43 השנים האחרונות הגבולות הפיזיים של המדינה פרוצים והם הגורם העיקרי לגבולות הדמוגרפיים הפרוצים – מספר הערבים גדל מאוד, מספר הרוסים שאינם יהודים גדל מאוד ומספר העובדים הזרים והפליטים גדל ללא שליטה. גם אם נפתור את בעיית הגבולות הפיזיים ונגיע עם הפלסטינים ל"גבולות קבועים", לא תיפתר הבעיה הדמוגרפית מאליה. צריכה להיות תוכנית ברורה וגלויה של שמירה על הרוב היהודי בישראל. זה לא דבר שלילי לשמור על הרוב היהודי, זה עניין קיומי ולא צריך להתבייש בו או להסתיר אותו.

אינני מקבל בשום פנים ואופן את מה שמשתמע מתגובתו של משה יהודאי, אם המדינה לא תהיה דמוקרטית עדיף שהיא לא תתקיים, אסור לנו להגיע למצב כזה, אסור לנו להעדיף את הדמוקרטיה על היהדות ואת היהדות על הדמוקרטיה. היהדות והדמוקרטיה צריכים להיות שלובים זה בזה ולא להרוס אחד את השני. צריך לבנות ולחזק את השילוב היסודי הזה של קיום מדינת ישראל ללא הרף, אסור לדמוקרטיה לוותר על היהדות ואסור ליהדות לוותר על הדמוקרטיה. בכל דבר שעושים במדינה צריך לקחת בחשבון את שניהם.

היהדות איננה שייכת רק לדתיים כמו שהדמוקרטיה איננה הדת של החילונים, כל אזרח בישראל צריך להיות גם דמוקרט וגם מגן היהדות. ציפי לבני היא הפוליטיקאית היחידה שמקפידה בכל נאום שלה לערבים ולעולם כולו, להכריז שמדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית, אמנם לא כל כך ברור איך היא מתכוונת לבצע את זה אבל היא לפחות מדברת "יהודית" לא גזענית ללא בושה. אם "שומרי הדמוקרטיה" יפקירו את היהדות, ו/או אם "שומרי היהדות" יפקירו את הדמוקרטיה, לא תתקיים מדינת ישראל.

בברכה

דני מור