הגיעה העת לגיור חילוני

 

יאיר רוטקוביץ, וואינט, 14.6.08

 

על החילוניות היהודית להפסיק לעמוד מהצד בסוגיית הגיור. אין כאן רק רמאות נגד גרים ושלילת זכויות אדם, אלא מערכת המקבעת את הזהות היהודית כדתית בלבד

 

בהשתלשלות הפסיקה הדתית בעניין שלילת הגרות התהפכו היוצרות ברבות השנים. בפרשת "האח והאחות" ב-1972 נטש הרב אלישיב, גדול פוסקי החרדים, את בית הדין הרבני הגדול, לאחר שהרב שלמה גורן הציוני-דתי פסל גיור למפרע. הרב אלישיב נימק את איסור פסילת הגיור: "בזמננו יש לדון שהתנהגות בדרכי יהדות שעל ידה נקבעת גרות לובשת קצת צורה אחרת". אך כיום החרדים והרב אלישיב עצמו, נוקטים בגישה הפוכה אל מול הרב דרוקמן הציוני-דתי, שתמך בהליך גיור דתי מקל וסבר שאין פסילת גרות למפרע.

 

למרות שההלכה הדתית היא מרובת פנים, אינטרס הפוסקים משתנה. כשרוצים להקל או להחמיר מוצאים את האסמכתא המתאימה.

 

על הציבור החילוני לדעת: האינטרס המשותף לחרדים ולדתיים לאומיים גם יחד הוא לא להרבות חילוניות יהודית בישראל, ולהעמיד את היהדות רק דרך הגדרה דתית אורתודוכסית.

 

החרדים חותרים לכך באופן פוגעני וגורף, עם הגב לעם היהודי, במדיניות גיור שלפיה מי שמגלה בה פנים אחרות מלבד האמת שלהם, הוא בור מרושע (חילוני), או חפפן מסוכן (הרב דרוקמן). כיום מפתחות הכניסה לעם היהודי מצויים רק בידי הקבוצה הזו.

 

הדתיים הלאומיים מאידך, "מגלים" שהרבנות שוללת זכויות אדם, הפעם: מרמה גרים. בסוגיית יבולי שנת השמיטה הם הצליחו לאנוס את הרבנות המתחרדת להיות שפויה באמצעות הפריץ החילוני-אזרחי (בג"ץ) אך ורק כי הייתה פגיעה באינטרס כלכלי של רבים מאוד. אך במדינה המתנהלת כמו עסק, לא היה שמץ של סיכוי שזה יעבור.

 

האבסורד של שלילת הגיור על ידי החרדים לא פחות חמור מהליך הגיור האבסורדי שבו נקטו הדתיים לאומיים, תהליך שאילץ מתגיירים חילונים להתחפש לדתיים אורתודוכסים, כדי שהמדינה האזרחית יכשיר את יהדותם.

 

זאת ועוד, ההתרסה כאן מאוחרת ותמוהה. מדוע שתקו עשרות שנים כאשר בתי הדין הרבניים קיפחו זכויות נשים. כבודן של נשים בבתי הדין הרבניים לא נפל מכבודו של הרב דרוקמן שעבורו התגייסו חבריו הרבנים באופן גורף ומיידי.

 

אמנם באורח חייהם והלכה למעשה, הציונים דתיים עם הפנים לעם ומשתדלים לקבל אחריות כללית. אך גם הם חוטאים בהיבריס: הרב דרוקמן שהפך למושא ההתקפה החרדית, אמר: "שום התנכלויות לא יועילו כי דרכנו היא דרך האמת. אפשר לנסות לפגוע בה אבל אי אפשר להכניע אותה כי האמת היא אמת".

 

האורתודוכסיה היהודית ישראלית על כל גווניה, ששמרה על פיקדון הזהות היהודית של המדינה, מעלה בפיקדון. היא גוררת את העם היהודי לזהות צרה שאינה יכולה להכיל זהות רחבה לרבים. הטענה שרק גיור אורתודוכסי ישמור על אחדות העם, הוא טיעון היוצר מכנה משותף צר, נמוך מאוד, מבזה, הדוחק לידי גיחוך כל פרשנות יהודית אחרת, מרדד את הזהות היהודית ומרחיק יהודים מיהדותם. לכך אסור להסכים.

 

רק יצירת תנועה עממית רחבה התומכת ביהדות חופשית יכולה להוביל להתגברות על פחדי "פילוג העם". לכן על כל גופי הלימוד וההוראה של התרבות היהודית חילונית לא לשתף פעולה עם אורתודוכסיה מחמירה או מקלה, כי דומה הדבר לאישה מוכה שמועמדת לה הבחירה אם להיות מוכה באופן בוטה או להסכים רק למכות מוחלשות.

 

אסור להמתין למערכת הפוליטית ששיקוליה חלולים. כעת נדרשות פעולות הסברה מתמשכות לפיהן יהדות חילונית היא יהדות חיונית חיה ורלוונטית.

 

יש לקרוא למתגיירים ולעולים חדשים חילונים השוקלים גיור, שלא לשתף פעולה באופן וולנטרי עם ממסד רבני העלול לרמות אותם ופוסל למעשה את אורח חייהם החילוני. יש לצאת בהכרזה שיהודי הוא גם מי ש"רק" אביו יהודי, הגדרה הגיונית והגונה. יש לממש את החובה והזכות ולהקים בתי גיור יהודים חילונים, לא ממסדיים, שבהם ישבו נשים(!) וגברים כ"דיינים" ויצרפו לעם היהודי גרים וגרות על פי קריטריונים יהודים חילוניים: מחויבות ושותפות גורל עם העם והמדינה היהודית, מחויבות לתרומה למען החברה בצבא או בשירות אזרחי. מחויבות לידע על המסורת העם והמדינה. ושותפות גורל עם קהילות יהודיות בעולם.

 

  

יאיר רוטקוביץ - מחנך יהודי חילוני, עורך טקסי נישואין יהודים חילונים