היום השביעי: יום שלא נגמר

 

אלון פנקס, מעריב, 5.6.11

 

התאריך הוא ה-11 ביוני 1967, היום השביעי של מלחמת ששת הימים. איך הפך ניצחון צבאי מזהיר שחילץ את ישראל מסכנה קיומית ומחששות של חורבן המפעל הציוני, לחרב פיפיות.

 

משך רוב 44 השנים מאז 1967 שרוייה ישראל ביום השביעי של מלחמת ששת הימים. כל ההצלחות הכלכליות, יזמות, קליטת עלייה, פיתוח תרבות מגוונת ואמנות עשירה, עוצמה צבאית, טכנולוגיה והיי-טק, ועדיין ישראל לכודה בלולאת זמן, בתוך אותו יום שחוזר על עצמו ומבטא עצמו מחדש אבל באותה צורה.

 

התאריך הוא ה-11 ביוני 1967, היום השביעי של מלחמת ששת הימים. "סליחה שניצחנו" הפך מענווה ליהירות. יום שלא נגמר. על זה מדבר מאיר דגן, לא על שום דבר אחר. על מנהיגות, ראיית מציאות, תעוזה, חזון, מדינאות, כל מה שכמעט ואין ביום השביעי.

 

ניצחון צבאי מזהיר שחילץ את ישראל מסכנה קיומית ומחששות - אמיתיים או מדומים - של חורבן המפעל הציוני, היה לחרב פיפיות. חלק מתייחסים למלחמה ההיא כאל חלום שטוב להמשיך ולחיות בתוכו. אתחלתא דגאולא, התערבות אלוהית, תקפות מדינית-צבאית לסיפור התנ"כי. את החלום צריך להמשיך, אחרת יהיה רע.

 

אחרים מתייחסים ליום השביעי כאל קללת כיבוש, מארה שהשתלטה על חייה ואופייה של ישראל. מהסיוט הזה צריך להתעורר, אחרת יהיה רע. אחרים חושבים במונחים פחות משיחיים, מימין או משמאל, ורואים מציאות דמוגרפית ואקלים מדיני שמאיים על ישראל.

 

1967 לא הייתה נס, והנוכחות של ישראל איננה בהכרח כיבוש וודאי שלא מרצון, אבל נוצר סטטוס קוו שצריך לשנותו ולהיחלץ מהמאפיינים שלו שמאיימים על דמותה של ישראל. אחרת יהיה רע.

 

קו פרשת מים

על דבר אחד מסכימים ההיסטוריונים החוקרים את ישראל ושבטיה השונים של החברה הישראלית: 1967 הייתה שנת "קו פרשת מים" שמעבר לה ולאחריה שום דבר לא דומה. רוב הישראלים נולדו אחרי 1967 (או באו אחרי 1967), וישראל שהם מכירים היא אישה בת 44.

 

הישראל שלפני הייתה עלמה בת 19. ועדיין, הלקסיקון הפוליטי והשיח הישראלי הוא בציר 1967. שחרור; כיבוש; החלטת מועצת הביטחון 242; השטחים; יהודה ושומרון או הגדה; עתיד השטחים; אף שעל; שלום עכשיו; התנחלויות; אוטונומיה; מדינה פלסטינית; התנתקות; ירושלים מאוחדת או ירושלים מחולקת; אופציה ירדנית; תוכנית אלון; פשרה פונקציונלית או פשרה טריטוריאלית; תוכנית רוג'רס; תוכנית אמריקאית; יצחק רבין 1967 ויצחק רבין 1995; מתווה קלינטון; הצעת ברק; מתווה אובמה; "ספטמבר"; וכמובן , ידידנו הפולחן שהיה למעסיק הגדול בעולם: "התהליך המדיני". זו מערכת מושגים ומונחים שלא חדלה להתקיים 44 שנים, מערכת שנוצרה ביום השביעי.

 

מה שהחל כנצחון צבאי עצום, שאמור היה לחולל תמורה אסטרטגית ולהפוך להישג מדיני בתוך כמה שנים, היה ל"ארעיות מתמשכת", כדברי החוקר דן הורביץ המנוח. מה שהחל כמהלך פוליטי לבניית מספר קטן של התנחלויות באתרים מקראיים היה - במקרה ומתוך קלות דעת וקוצר רואי ומאוחר יותר במכוון ובמתוכנן - ל"אימפריה בטעות", ככותרת ספרו של גרשום גורנברג.

 

ישראל שילשה את גודלה ביום השביעי (עד החזרת סיני למצרים), אבל צירפה לתחום שלטונה 2 מיליון פלסטינים. עד היום השביעי של מלחמת ששת הימים הייתה הפרדה בין ישראלים לפלסטינים. שני המיליון הפכו ל-3.7 ערב ההתנתקות מעזה. וכך נוצרה לה מציאות דמוגרפית נפיצה. קוקטייל ישראלי-פלסטיני של ביטחון, צדק היסטורי, תפיסת סך-אפס אתני ומדיני של הצד השני, זכויות ודת.

 

קוקטייל שאת מרכיביו אפשר היה לראות בנפרד ביום השביעי ועתה הם על סף היתוך. כל מרכיב חושב שהוא ייחודי אבל אולי כבר אי אפשר להפריד. זה האבסורד הגדול.

 

חבל שבין ששת הימים ליום הכיפורים לא היה מאיר דגן

הפלסטינים לא היו הנושא או העילא למלחמת ששת הימים. לו מצרים וירדן ושאר העולם הערבי רצו מדינה פלסטינית כדי לתקן עוול היסטורי או ליישב פליטים, אפשר היה להקימה בין-1948 1967. הם בחרו להילחם בישראל.

 

אבל היום השביעי, הוא כל כולו על הפלסטינים. הם אמרו שלוש פעמים "לא" בחארטום בספטמבר 1967. הם הקימו מדינת טרור בירדן שפורקה רק בספטמבר 1970, גורשו מלבנון לחלוטין בספטמבר 1982, חתמו על הסכמי אוסלו בספטמבר 1993 ושבו לטרור. עתה הם רוצים מדינה וירטואלית בספטמבר 2011.

 

אפשר לזלזל במדינאות הפלסטינית, ובצדק רב. מעובדה אחת אי אפשר להתעלם: היום השביעי עוד כאן, וישראל לא תצא ממנו עד שלא יהיה הסדר כלשהו. היום השביעי הוא של הפלסטינים אבל גם על ישראל.

 

ישראל שאיבדה את היוזמה, את היצירתיות, את הגמישות. ישראל שמקדשת סטטוס-קוו בידיעה שהוא מזיק לה, ישראל שהביאה עצמה למצב המגוחך שהיא נתפסת בעולם כסרבנית מדינית. ישראל שב-1967 זכתה לאהדת העולם ועתה נלחמת בדה-לגיטימציה, בביקורת ובשנאה.

 

על זה מדבר מאיר דגן, לא על שום דבר אחר. חבל שבין ששת הימים 1967 ליום הכיפורים 1973 לא היה מאיר דגן. היו שהזהירו, אבל לא ראש מוסד. כדאי וחובה להקשיב למי שאומר: זה לא קל או פשוט, זה מורכב וקשה, אבל צריך לצאת מהיום השביעי.