היהודיסטים נגד היהודים

 

בן דרור ימיני, מעריב, 24.12.04

 

 

השבוע נפתח שלב חדש במאבק על קיומה של מדינת ישראל. צריך להגדיר את המאבק הזה. זה לא מאבק בין "שמאל" ל"ימין". החלוקה הזאת כבר עברה מן העולם. היא לא רלוונטית. השמאל של פעם מפולג בין חסידי המדינה הדמוקרטית ולא יהודית, לבין חסידי המדינה היהודית והדמוקרטית. הימין של פעם, בדיוק אותו דבר, מפולג בין חסידי המדינה היהודית ולא דמוקרטית, לבין חסידי המדינה היהודית והדמוקרטית. או, אם נרצה, זו חלוקה בין חסידי המדינה הגדולה (ארץ ישראל השלמה או מדינה חילונית דו-לאומית גדולה) לבין חסידי המדינה העברית והציונית.

 

השלב החדש מחדד עוד יותר את המאבק בקרב הרוב היהודי. זה מאבק בין היהודיסטים לבין היהודים. היהודיסטים מטיפים להתנגדות אלימה, לסרבנות, למרחב יהודי גדול, להשוואת ישראל לנאצים, למדינת אפרטהייד, להוספת טלאי כתום, להפרת חוק, לכפיית רצון המיעוט האלים והמזוין על המדינה. היהודים, והם הרוב, רוצים חברה יהודית ודמוקרטית. הם יודעים את גבולות הכוח. הם מתחשבים, גם אם בחריקת שיניים, בזירה הבינלאומית. הם רוצים שגשוג וצמיחה. הם יודעים שאם לנצח תאכל חרב, היא תאכל בעיקר אותנו, ומוכנים לפשרה.

 

נכון, היהודיסטים הם המיעוט. היהודים הם הרוב. אבל ההיסטוריה היהודית, ולא רק היהודית, מוכיחה שהחורבן לעתים הוא פועל יוצא של ניצחון המיעוט. הוא מאיים. הוא מפחיד. חוששים ממנו. רוצים לפייס אותו. ואז הוא מצליח לכפות את עצמו ואת דרכו. הרי רוב הציבור מתנגד, למשל, לחמסניקים בתוכנו, שחומסים את עצי הזית של הפלשתינים. הרי רוב הציבור מתנגד, למשל, להקמת מאחזים ואפילו להקמת התנחלויות בלב אזורים פלשתיניים מאוכלסים. אז מתנגד. לא צריך לחכות לעימות הגדול על ההתנתקות כדי לדעת שהמיעוט מצליח, גם בלי מלחמת אחים, לאנוס את הרוב.

 

* * *

השבוע חזר הצבע לפניהם של חסידי חיסול מדינת ישראל, הקרויים גם "חסידי המדינה הדו-לאומית". נכון שהם מיעוט. אולי אפילו מיעוט מבוטל. אבל אם מצרפים אליהם גם את חסידי "מדינת כל אזרחיה", כלומר, לא עוד מדינה יהודית ודמוקרטית, אלא רק דמוקרטית, וכלל לא, או הרבה פחות, יהודית, אז כבר לא מדובר רק במיעוט שולי. שוללי המרכיב היהודי של מדינת ישראל יודעים שיש רק דרך אחת שבה הם יצליחו להגשים את מטרתם: היהודיסטים יעשו את מלאכתם. היהודיסטים ימתחו את החבל - החבל שקושר בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית - ובסופו של דבר, החבל הזה ייקרע.

 

והצבע חזר השבוע גם לפניהם של חסידי החמאס, וכל אותם פלשתינים, והם לא מעטים, שמתנגדים להתנתקות, שמקווים לחיסול ישראל על ידי חיבוק דוב דמוגרפי. "אני מקווה ששרון לא יפנה אף לא מאחז אחד. הלוואי שעוד רבע מיליון יהודים יתיישבו בשטחים", אמר מייקל טרזי, עורך דין אמריקני ממוצא פלשתיני, בוגר הארוורד, שהיה יועץ לצוות המשא ומתן הפלשתיני. לאחרונה ייצג טרזי את הרשות הפלשתינית בבית הדין הבינלאומי בהאג בעניין הגדר. אפשר לזהות את הקו: לא גדר. לא הפרדה. לא התנתקות. עוד התנחלויות. ישות אחת.

 

אין ספק שאנשים כמו טרזי, המדברים בשפת זכויות האדם, יודעים למכור את מרכולתם במערב. הם רוצים, התמימים והנחמדים הללו, רק לממש את הנוסחה של  "One Man One Vote", שתגשים את מטרתם: לא הפרדה, לא התנתקות, אלא רק, ואך ורק, מדינה אחת עם זכויות הצבעה שוות.

 

טרזי, אפשר להניח, שלח השבוע זר פרחים לפנחס ולרשטיין. אם הדבר היה תלוי בטרזי, הוא היה מגייס כספים למימון פעולות מועצת יש"ע בנושא ההתנתקות. זה בדיוק מה שיבטיח את הגשמת החלום של החמאס האיסלאמיסטי, פלשתינים מתוחכמים כמו טרזי, ואחוזי שנאה עצמית בתוכנו, שחברים כולם במחנה של חיסול המדינה היהודית והדמוקרטית.

 

* * *

 

עבדכם הנאמן הקדיש בשנתיים האחרונות רבים מטוריו לקורה בקרב המוסלמים והערבים. על המאבק הניטש בין חזית של אימאמים סהרוריים ואינטלקטואלים רדיקלים מצד אחד, לבין רפורמיסטים וליברלים, שנקעה נפשם מההטפה וההסתה ושנאת היהודים והמערב, מצד שני.

 

אלא שצריך להכות על חטא. ייתכן שמתוך התבוננות על השכנים, התעמעמה קצת החזית הקרובה הרבה יותר. של מה שקורה אצלנו, בבית. לא רק שם יש מאבק בין איסלאמיסטים מטורפים למוסלמים הגונים. גם אצלנו יש מאבק כזה. ואם היהודיסטים ינצחו את היהודים, אז יהיה צורך להתחיל את הספירה לאחור.