הציונות חיה ונושמת

 

(בתגובה לכתבה המצוינת של רון פונדק "ציונות טורבו" הארץ 9.3.01)

 

דני מור, שער הגולן, 10.3.01

 

 

יש אנשים שאוהבים סופים לכן הם מכריזים על סוף הסכם אוסלו או סוף הציונות או סוף העולם ועוד מבחינת אני וסופי עוד "אני ואפסי עוד".

 

הסכם אוסלו קבע את תחילתו של שינוי בתפיסה הישראלית המסורתית את העם הפלשתיני  שהיה שקוף לגמרי בגדר של "פלשתינים יוק" כלומר "אין" והציע תפיסה חדשה שקרא לה "ישות פלשתינית" מן המילה "יש". הסכם אוסלו היה התחלה בלבד של תהליך ארוך של הכרה בזכותם של הפלשתינאים לכברת ארץ ולהקמת מדינה עצמאית. אנחנו עוד לא מסוגלים לדמיין פלשתיני אמיתי חי ונושם ובוודאי לא מדינה פלשתינאית עצמאית אבל אנחנו בהחלט בדרך ולכן התהליך שהחל בו הסכם אוסלו לא הסתיים וגם לא יסתיים כאשר תקום מדינה פלשתינית עם כל הצרות והטובות שיהיו לנו ממנה.

 

התנועה הציונית, שבזכותה יש לנו את מדינת ישראל, הגשימה לכאורה את מטרתה כאשר קמה מדינת ישראל ב-1948, אבל אי אפשר לומר שהסתיימה, היא תסתיים רק אם חס וחלילה יעזבו היהודים את המזרח התיכון. כל זמן שמדינת ישראל היהודית קיימת הציונות לא סיימה את תפקידה.

 

תפקידה הישן  כמדינת העם היהודי לא יסתיים אף פעם, תמיד יהיו יהודים בעולם שיצטרכו מדינה יהודית שתשמש להם מקלט. רק לפני שנים ספורות מצאו יהודי רוסיה ויהודי אתיופיה מקלט בארץ ואסור להגיע למצב שליהודי לא יהיה לאן ללכת.

 

מדינת ישראל היא מדינה יהודית-דמוקרטית (אם כל הסתירות שיש בהגדרה זו) הציונות חייבת לשמור על אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה.

 

רק רוב יהודי יציב יוכל לשמור את שני הדברים האלה. אם לא יהיה רוב יהודי לא תהיה דמוקרטיה או לא תהיה מדינה יהודית.

 

אנחנו מכרסמים ביכולתנו לקיים רוב יהודי יציב כאשר אנו מספחים הלכה למעשה את כל ערביי יש"ע למדינת ישראל על ידי הקמת התנחלויות בשטחים הכבושים.

 

הציונות היום צריכה לחתור לגבולות מינימליים בהם תתקיים מדינה יהודית עם רוב יהודי שלא ירד משבעים אחוז ועם כבוד למיעוט הלא יהודי כולל שינוי ההמנון הלאומי שיאפשר למי שלא יהודי להזדהות עם המדינה. הצורך בתיקון העוול שעשינו לעצמנו ביחסנו למיעוט הערבי הוא כל כך דחוף שצריך לעשות הפלייה מתקנת למגזר הערבי.

 

במקביל, ובמידה לא פחותה של  דחיפות צריך לחזק את זיקתנו ליהדות. זה לא אומר שצריך להפוך את המדינה לדתית. הציונות ידעה בעבר להגדיר את היהודים שאינם דתיים בצורה מכובדת ומושכת כאשר קראה להם יהודים חופשיים. יש אפשרות פשוטה ונכונה לשנות את לוח התאריכים של שנת הלימודים בבתי הספר ללוח העברי (במילא חגים את החגים על פי הלוח העברי), שנת הלימודים תחל באלול ותסתיים בסוף סיוון, כך נכיר טוב יותר הלוח העברי. צריך לחזק את לימודי התלמוד בבתי הספר ולהתמקד באגדה בניגוד לישיבות הדתיות שמתמקדות בהלכה. צריך להקים ישיבות חילוניות שיעסקו בלימוד הספרות היהודית באותם תנאים בהם מתקיימות ישיבות דתיות (הלימודים שם יהיו ללא תשלום והתלמידים יקבלו שכר), אין שום סיבה שרק יהודים דתיים ייהנו מהפריבילגיה הזאת. אפשר גם ללמוד מארה"ב איך שהם שומרים על האופי הפרוטסטנטי שלהם. יש עוד דרכים רבות לחזק את הזיקה היהודית בלי להפוך את מדינת ישראל למדינה פונדמנטליסטית.

 

הציונות היא כל מה שהופך את חיינו בארץ לטובים יותר ומחזק את זיקתנו למדינת ישראל יהודית דמוקרטית. לכן, לא רק שהיא לא הסתיימה אלא יש לה עוד הרבה מה לעשות.