השלום הוא מסך עשן

 

דני מור, שער הגולן, 7.12.07

 

בתגובה למאמר של מנחם בן "רק לא פינוי" "מעריב", 6.12.07

 

אף אחד לא נהנה מפינוי ההתנחלויות, אילולא קמו לא היינו צריכים לעבור את הטראומה הזאת של פינוי בכוח.

 

חוק פינוי-פיצוי שנרקם עכשיו, לא יעבור ואם יעבור לא ניתן יהיה לבצע אותו. כל בית שיתפנה בשטחים המיועדים לפינוי ייתפס על ידי מתנחלים אחרים והבנייה בהתנחלויות תמשיך. כבר ניסו כמה פעמים "לייבש את ההתנחלויות" וזה לא הצליח. רק החלטה ברורה וביצוע טראומטי חד וחלק כמו בגוש קטיף אפשרי – אף אחד לא יעלה על דעתו לקטוע יד חולה בחלקים קטנים.

 

השלום הוא מסך עשן שמסתיר את המטרה האמיתית של מדינת ישראל. מסך עשן זה לא עוזר לנו להגיע למטרה האמיתית שהיא קיום מדינה יהודית דמוקרטית בארץ ישראל. את ההתנחלויות ביהודה ושומרון וברמת הגולן צריך לפנות לא למען השלום אלא למען קיום מדינה יהודית דמוקרטית. על זה דיבר אריק שרון כאשר פינה את רצועת עזה.

 

ישראל זקוקה לרצף טריטוריאלי כדי לקיים מדינה יהודית דמוקרטית עצמאית שרוב תושביה יהודים.

 

מנחם בן שוכח שמדינת ישראל שוכנת במזרח התיכון, שכל המדינות בו ערביות ולא דמוקרטיות. אילו מדינת ישראל היתה קמה בארצות הברית, או באירופה אפשר היה לקיים את כל ההסדרים שהוא מציע. כדי לקיים מדינה יהודית דמוקרטית עצמאית נצטרך לקבוע גבולות ברורים עם המדינות השכנות וכדי שיהיה שקט בגבולות עדיף "שלום פורמלי, קר ועוין" על מלחמה. שלום אמיתי יכול לבוא בחשבון רק לאחר שכל המדינות הערביות תהיינה דמוקרטיות, וגם אז לא בטוח שזה כדאי לנו, כי אנחנו נטבע בתרבות ערבית איסלמית, ואי אפשר יהיה לקיים כאן לא מדינה יהודית ולא תרבות יהודית.

 

יום אחד עלולים הערבים להבין כמה קל יהיה להיפטר מאיתנו עם שלום ו"קונדומיניונים" (שלטון משותף של שתי מדינות באזור מסוים), הם יקפצו בשמחה על ההצעות האלה ויציפו אותנו בתושביהם ובתרבותם, עד שנאלץ לעזוב את הארץ כדי חיים יהודיים. בינתיים הם מושכים זמן, משתפים פעולה עם הסדרים שאנחנו מציעים כמו הסכם אוסלו למשל, כי במילא איננו יכולים לקיים אותם והזמן פועל לטובתם.

 

מדינת ישראל יכולה לקיים את הצירוף הבעייתי של יהדות ודמוקרטיה רק אם היא תקבע גבולות דמוגרפיים כך שכל היהודים יהיו מצד אחד של הגבול, וכל הערבים מצד שני, אחרת, אין סיכוי לדמוקרטיה היהודית להתקיים.

 

פינוי ההתנחלויות הוא הכרחי. אפשר יהיה לפנותם בלי להפעיל כוח, אם תושבי ההתנחלויות ותומכיהם יגיעו לידי ההכרה שמדינה יהודית דמוקרטית יכולה להתקיים רק בגבולות דמוגרפיים. לי זה ברור, אם הייתי חושב שהמקום בו אני גר מהווה מכשול לקיום מדינה יהודית דמוקרטית הייתי מתפנה ברצון, למען השלום, לא בטוח. לא באנו ארצה כדי לקיים שלום, אלא, כדי לקיים מדינה יהודית.

 

במשך ארבעים שנה לא הגיעו המתנחלים לידי ההכרה שהם מהווים מכשול למדינה יהודית דמוקרטית, הם דוחים את "השד הדמוגרפי" על הסף ומתלכדים סביב יורם אטינגר שמנסה לשכנע אותנו שהערבים בישראל הולכים ונעלמים מעצמם.

 

כאשר מנהיגי מדינת ישראל יציבו את ה"מדינה יהודית דמוקרטית" בראש סדר העדיפויות, יפנימו את זה ויצהירו זאת בכל העולם, אולי גם אזרחי ישראל יבינו שזה בעצם מה שאנחנו עושים כאן ובשביל לקיים מדינה יהודית דמוקרטית צריך וכדאי לעזוב את הבית כל זמן שיש מי שישלם על זה. אולי גם העולם יבין שאנחנו מתכוונים ברצינות לקיים מדינה יהודית בישראל ותימצא דרך לסייע לנו.