האופק המדיני שלנו

 

דני רשף, מושב חוסן, 4.4.02

 

 

בעימות המתנהל במלוא עוזו בינינו לפלשתינים מרבים הפרשנים ומביעי הדעות לדבר על התכלית המדינית של המהלכים הצבאיים. מרבים להשתמש במונח 'אופק מדיני' כאיזו הצעה שעלינו להציע לפלשתינים כדי להביאם לשולחן המו"מ. הצעה שתהווה תחליף מדיני לסבל ולמחיר שהחברה הפלשתינית משלמת במאבקה האלים נגדנו, אזרחי ישראל.

 

השאלה מה אנחנו יכולים להציע יותר ממה שהצענו בשיחות טאבה בינואר 2001 שיש בו כדי להצדיק, בראיה פלשתינית את המאבק עד כה, או השאלה האם הצעות נדיבות יותר לא יתפרשו ככניעה לכוח וידרבנו את הפלשתינים להעלות את רף הדרישות שלהם תוך איום בכוח, השאלות האלה נשארות ללא מענה סביר.

 

האמת היא פשוטה מאד, לפלשתינים יש 'אופק מדיני' - מדינה עצמאית שבירתה ירושלים, נושא שכבר הגיע לכדי סף סיכום בטאבה , וזכות השיבה לישראל גופא של פליטי 48 שהביא למלחמה הנוכחית. את האופק המדיני צריך להציע דווקא לציבור הישראלי. אזרחי ישראל הם שצריכים תכלית מדינית ומטרה לדבוק בה. מטרה שתכתיב את המהלכים הטקטיים והמדיניים, תחזק את רוחנו בשעות הקשות, לא תזרע  אשליות של מציאות מדומה ותהיה ברת ביצוע בכוחנו בלבד.

 

אכן השלום הוא חלומם של רוב אזרחי ישראל, אבל אין אף חברה בעולם שמטרת קיומה המדיני הוא שלום.  גם אם השלום הוא משאת נפש אמיתית. במזרח התיכון, אחד האזורים האלימים בעולם, בסביבה של משטרים לא דמוקרטיים ואיסלאם קנאי, בין מדינות שכולם עסקו במרץ, בשלב זה או אחר בעשורים האחרונים, ברצח שיטתי של אוכלוסייתם הם. בתרבות פוליטית וכלכלית שדנה את רוב אוכלוסיית האזור לעוני, מצוקה מתמשכת ומלחמות אין ספור. באווירה של זילות מוחלטת בחיי אדם בה נהרגו, אומנם, רבים בעימות בינינו לערבים ולפלשתינים אבל פי עשרים יותר במלחמות בין הערבים לבין עצמם, זקוקה ישראל ל'אופק מדיני' ולמטרה קיומית שתאפשר לה לשרוד, במפורש לשרוד, בחלק הזה של העולם גם אם השלום המיוחל מתרחק ואולי אינו בר השגה כלל.

 

המטרה - מדינה יהודית דמוקרטית - כזו המסוגלת להגן על עצמה ביתר יעילות ותוך הסכמה לאומית רחבה והיכולה, במקביל גם לקיים את תרבותה היהודית והדמוקרטית, תרבות שלעצמה כבר מבדילה אותנו משכננו ומאיימת על שלוותם הפוליטית, צריכה להיות ה'אופק המדיני' שלנו. אבל כדי שנהיה אכן דמוקרטים וכדי שהסתירה המובנת בין דמוקרטית ליהודית לא תטפח על פנינו עלינו להתכנס לגבולות שבהם היהודים הן רוב מוצק ושהערבים, גם אם הם מסתייגים מזהותה היהודית של המדינה, יכולים עדיין להזדהות עם ערכיה הדמוקרטים ושאינם מאיימים, גם בכעסם, על יציבותה הדמוקרטית של המדינה. החיכוך הבלתי נסבל עם אוכלוסייה ערבית עוינת וגדולה מאלצת אותנו לוותר ולהתפשר על ערכינו הדמוקרטים ולהלחם בתנאים קשים וכמעט בליתי אפשריים. 

 

יש דרכים רבות להתכנס לגבולות חדשים, יציבים יותר, מבלי שהדבר יתפרש ככניעה ללחץ צבאי.

 

גבולות שלא ייהנו מהכרה בין לאומית, שלא יביאו בהכרח שלום אבל ימעיטו את החיכוך בינינו לערבים, שיאפשרו לנו להתגונן בצורה טובה יותר והכי חשוב, יאפשרו לנו גם במצוקתנו לעצב את מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. 'אופק המדיני' שאליו עלינו לשאוף, מטרה שתחזק אותנו במצוקתנו וששווה בהחלט להלחם למענה. מטרה שכולה בידינו.