הממשלה הכריזה עליהם מלחמה

 

חיים אורון, הארץ, 22.9.03

 

ביישובי הבדווים מתגבשות כעת הראיות לדו"ח הבא של ועדת חקירה ממלכתית

 

תזכורת נוספת לזילותן של מלים בפוליטיקה הישראלית סיפקה לנו ישיבת הממשלה שדנה השבוע במסקנות ועדת אור. הכרזתו של ראש הממשלה כי שוויון הזכויות של האזרחים הערבים יעמוד בראש סדר העדיפוית של הממשלה התיישבה לצד "הניצחון על הטרור" במדף הסיסמאות הריקות של ממשלת שרון. לא בכדי הפגינו אזרחי ישראל הערבים הרבה פחות התרגשות משהופגנה בתקשורת העברית בעקבות ההצהרה הזו - אנחנו שומעים את הסיסמאות, הם חיים את המציאות.

 

פער בין מלים למעשים הוא בלתי נמנע בפוליטיקה. ראשית מסמנים את היעד, מציירים את החזון, מצהירים על הכוונות, ולאחר מכן מתמודדים עם המציאות האפורה של תקציבים, ביורוקרטיה ואילוצים פוליטיים. אבל במקרה של שרון לא מדובר בפער, מדובר בדבר והיפוכו. ככל שגוברות ההצהרות על שוויון, גוברים מעשי הקיפוח.

 

נכון, כל ממשלות ישראל אשמו וחטאו בנושא זה, כפי שתואר בהרחבה בדו"ח הוועדה. אבל מדיניות ממשלת שרון אינה נובעת מהזנחה, אלא מאפליה מכוונת ומתוכננת, ובכך ייחודה. שאלו את תושבי לוד הערבים ששרון הורה להאיץ את קצב הריסות בתיהם; זכרו את חוק דרוקמן שביקש לאסור מכירת קרקעות לערבים, שנמנע רק בלחץ ציבורי ובינלאומי מסיווי; ומעל הכל - לכו לנגב וראו כיצד ברגעים אלה ממש מתגבשות הראיות לדו"ח הבא של ועדת חקירה ממלכתית. לכו בעקבות דברי ועדת אור, שתיארה את אפליית הבדווים בנגב כמודל הקיצוני והמובהק ביותר לאפליית הערבים בישראל.

 

רק לפני חמישה חודשים הקדיש שרון את ישיבתה הראשונה של ועדת השרים לענייני המגזר "הלא יהודי" לתוכנית לטיפול במגזר הבדווי בנגב. מהחלטת הממשלה 216 שסיכמה את הישיבה הזו יצאה הבשורה האמיתית למגזר הבדווי - בשורה של התעמרות גוברת של המשטרה, התעלמות מוחלטת מזכויות אזרח בסיסיות ומניעת שירותים שהממשלה מחויבת לתת לכל תושב.

 

עיקר התוכנית מתמקד ב"הגברת האכיפה" - מונח אורווליאני שמסתיר לחץ פיסי לא מתון, בצורת הריסות בתים, על אוכלוסייה שהממשלה לא מציעה לה שום פתרונות דיור חוקיים. התוכנית מתעלמת לחלוטין מ-74,000 תושבי הכפרים הלא מוכרים שחיים ללא חשמל, מים, פינוי פסולת ושירותים בסיסיים אחרים. זאת ועוד: ממשלת שרון אף הקפיאה תוכנית לאספקת מים לישובים הלא מוכרים, שיזמה ועדת שרים בראשותי בימי ממשלת ברק.

 

ממשלת שרון הראשונה הביאה לבדווים בנגב את בשורת ריסוס השדות והשמדת התוצרת החקלאית, פרי יוזמתו של שר התשתיות דאז אביגדור ליברמן. ממשלת שרון השנייה הביאה גל של הריסות בתים שמעוררים תסיסה הולכת וגוברת בנגב. השר לביטחון פנים צחי הנגבי הכריז בסיור בנגב "מלחמה" נגד "הפשיעה הבדווית" (ברוח זו כוללת ההחלטה האחרונה תגבור "הסיירת הירוקה" הידועה לשמצה בקרב תושבי הנגב). אלה הן ההצהרות האמיתיות של ממשלת שרון, הנקלטות היטב בקרב הבדווים ובקרב הציבור הערבי כולו. בזמן ששרון מכריז הכרזות בנוגע ליישום דו"ח אור, ראוי שיישם כבר עתה במעשים את מה שתיאלץ להסיק הוועדה הבאה שתחקור את תוצאות התאכזרות הממשלה לבדווים בנגב. ביטול החלטת הממשלה 216 ויישום צעדים לאספקת שירותים לתושבי הפזורה הבדווית, לצד שיתוף התושבים בפתרון יסודי של מצוקותיהם, הם המקום הנכון להתחיל בכך.

 

הכותב הוא חבר כנסת מטעם מרצ