החמורים מצמיחים כנפיים

 

ספי רכלבסקי, הארץ, 8.8.11

 

ארבעים שנה לפני שחבר לדפני ליף לא ניהל צ'רלי ביטון מו"מ עם גולדה; מוטי אשכנזי לא ניהל מו"מ עם דיין; מוחי סברה ושתילה לא ניהלו מו"מ עם שרון ומוחי מלחמת לבנון השנייה לא התדיינו עם אולמרט ופרץ. זה הכלל במחאה עממית מול השלטון ודרכו. לרופאים יש ועד ויחסי עבודה עם הממשלה. לכן יש מו"מ. אזרחי המדינה, הריבון, אינם מנהלים מו"מ עם השלטון שהביא במדיניותו לשבר. הם מביאים שלטון אחר שמאמין בדרך שונה.

 

זה נתיב המחאות העממיות. המחאה מעוררת זעם על המצב ועל השלטון האחראי לו. בעקבות התודעה מגיעה ההוויה, שבה השלטון מערבב בין התעלמות, הגחכה, ניסיונות פילוג, חיבוק המפגינים - ואז השלכת משהו בתקווה שיירגעו. כך נושרות מעץ השלטון המתנדנד רפורמות, ועדות חקירה וגמאל מובראקים. אלא שמחאה עממית לא נעצרת כך. במדינות לא-דמוקרטיות זה נגמר בהפיכה. בדמוקרטיה הגיליוטינה היא בקלפי.

 

ביטון, אשכנזי וגוש אמונים הביאו את הכנסת המהפכנית של 77'; מלחמת לבנון השנייה הביאה את הכנסת הימנית והגזענית הנוכחית. זו דרך העולם. המלכודת השלטונית של המו"מ איננה רק מופרכת - היא איננה מוסרית. אם שולמית אלוני היתה ראש ממשלה, ש"ס לא היתה מנהלת אתה מו"מ על הקמת מדינת הלכה. שינוי מהפכני מחולל רק מי שמאמין בו.

 

שתי אמירות מיקדו את העניין. מעל דוכן הכנסת עקף נתניהו את מארי אנטואנט. מילא העם, אבל כשקמו מולו ידידיו הסקרים עם 87% תמיכה במחאה, הבהיר ראש הממשלה שאם היו מטלפנים לביתו גם הוא ומשפחתו היו תומכים במחאה. הבעל המכה מסתכל בסימנים הכחולים שעל אשתו ומביע מחאה.

 

זה לא מקרה שהעם קם בזמן שנתניהו נמצא בתפקיד. על הרקע הזה הוא איבד את ראשות הממשלה; על הרקע הזה הביא כשר אוצר את הליכוד ל-12 מנדטים. להבדיל מהיסוד הקלוויניסטי שמחזיק את הימין האמריקאי שממנו בא נתניהו - רוב הציבור הישראלי, ובכללו רוב מצביעי הליכוד, בא מתפישה של סולידריות חברתית. לא בכדי היתה ישראל מהשוויוניות במדינות העולם ב-1977; לא בכדי הביאה מדיניות הימין להפיכתה למדינה בעלת הפערים הכלכליים הגדולים ביותר בין המדינות המערביות. נתניהו, בשמונה שנותיו כראש הממשלה הכלכלי, הוא מוביל התהליך. בשיטתיות פיזר לסקטורים ולמקורבים. בקור רוח הוריד את המס בפועל על עשירים בעלי חברות ל-20%, כשנטל המס על העם העובד - ישיר, עקיף וביטוח לאומי - מגיע ל-60%. רובין הוד מהופך.

 

לנתניהו הצטרף בהבהרה סטנלי פישר. הנגיד קבע, שאי אפשר להעלות את המס על העשירים וההון, מכיוון שלהם יש רגליים וכנפיים. אם יועלו מסיהם יוכלו לעופף מכאן. ולגבי המיסוי על העם העובד, חייך הנגיד, לגביהם יש כללים אחרים. דומה בעיניו שלחמורים העובדים אין כנפיים.

 

אך יש רגע שבו העם קם. החמורים מתרוצצים עכשיו ברחובות. הם מגלים את כנפיהם המוסתרות. הם יודעים שראשי תיבות המחא"ה שעל גבם הם: מתנחלים, חרדים, אוליגרצ'יקים והון. והתיבות עומדות לעוף מהגב. דפני ליף וחבריה, שגילו את מוטת כנפיהם, יגיעו הפעם לקלפי. סביר שחלקם יהיו בין מנהיגי השינוי. לא במו"מ תסתיים מהפכת 14 ביולי הישראלית. הגיליוטינה שבקלפי תקים כנסת, שתהיה הכרזת העצמאות של החמורים המכונפים.